קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה וחברי כנסת שלא נמצאים – כל אחד מהסיבה שלו, אבל אני חושבת, באמת, אם היה כאן רק רצון, רצון טוב, למגר את העוני, היו כל חברי הכנסת נמצאים כאן, במיוחד אלה שיש להם השפעה, והיו יכולים לקבוע מדיניות אחרת, ויפה שעה אחת קודם.
אנחנו לקראת תקציב 2025, ואנחנו יודעים אילו גזרות קשות ייפלו על האזרחים במדינת ישראל, בצדק או לא בצדק. אבל דבר אחד ברור: מי שישלם את המחיר הכי כבד זה באמת אותם אנשים עניים, ואני שונאת ומסרבת לקרוא להם חלשים. הם לא חלשים, הם מוחלשים, פשוט מאוד. לא ניתנה להם האפשרות לצאת מהמעגל הזה, ואני לא באה להתפלסף. בכל שנה, בכל פעם שיוצא דוח העוני, גם אני בעצמי מתעסקת בזה, ולאורך כל השנה מדברת על זה. הפתרונות הם לא משהו שצריך להמציא אותו. הפתרונות קיימים. צריכים רק החלטה ממשלתית, תוכנית שהיא מגובה במשאבים ובתקציבים. אפשר אחרת. כולנו יודעים שחינוך טוב מההתחלה הוא המפתח ליציאה מהמעגל הזה. חינוך טוב מביא לעבודה טובה, ועבודה טובה מביאה פרנסה טובה שיכולה לאפשר יציאה מהמעגל הארור הזה.
אני נגד זה שכל הזמן או שהממשלה מסתמכת על ארגוני חברה אזרחית או על צדקה של לא יודעת מי או על התוכניות הקטנות שרשומות שם במשרדי הממשלה. פשוט מאוד, זה חובתה ואחריותה של המדינה. אגב, כולנו צריכים לדעת את הנתון המזעזע של מדינת ישראל, שמתגאה בטכנולוגיה שלה, ביכולות הכלכליות שלה, בניהול, בהרבה דברים – אתם יודעים מה? היא נמצאת במקום שני אחרי קוסטה ריקה במדינות ה-OECD. זה לא מביש? ועוד איך. ועוד נתון: אתם יודעים מי הכי מככב באחוזים של הילדים העניים? מן הסתם, הילדים הערבים. יותר מ-52% מהילדים הערבים עניים, חיים מתחת לקו העוני. ומי אחר כך? החרדים.
נחזור לחינוך, כי ההשקעה בחינוך היא לא כמו שצריך, כי ילדים בחינוך הערבי לא מקבלים את מה שהם אמורים לקבל. ותדעו עוד משהו – שאתם יודעים, אני בטוחה, אבל אני חייבת להשמיע: הנשים, הנשים הן הקבוצה הכי ענייה. נשים חד-הוריות. חבל, בואו תחפשו את הקטע מוועדת הכלכלה של האישה מיפו, ליזה, החד-הורית, שבכתה שאין לה אפשרות לקנות שתי קופסאות חלב כי זה עולה לה 20 שקל.
תגידו לי, לאן אנחנו רוצים ללכת? אני לא אוהבת להיות פופוליסטית ולא לעשות פופוליזם, אבל ראש הממשלה, שחרת על דגלו בתקופת הבחירות את המלחמה ביוקר המחיה – מה אנחנו מקבלים? אנחנו מקבלים עוד עניים ועוד עניים ועוד עניים. זה לא יכול להימשך ככה. אני חושבת שצריך שתקום מכאן יוזמה אמיתית. איפה החוק של הרשות למלחמה בעוני? מה נעשה איתו? איפה הצעת החוק של אי-זריקת מזון? מה נעשה איתה? למה תמיד צריך להסתמך על ארגוני חברה אזרחית ועל עמותות שייתנו נדבות פה ושם, וגם בלי העזרה של המדינה? הם חייבים לשכור מקום, להתנדב בשעות שאין להם, ורכבים והכול. שיבורכו, זה טוב, ובחברה צריכה להיות סולידריות חברתית, אבל גם הממשלה צריכה לקחת את האחריות על עצמה. אני חושבת שצריך לתת חכות ולא לחלק דגים, אפילו דגיגונים כאלה קטנים שלא מרגישים אותם ולא נותנים אפילו את המענה המיידי. תודה רבה, כבודו.
472 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.