קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השר, שר הבריאות, ידידי, ניסו לשבח אותך, שר הבריאות, כזה שדואג לעוני בתור שר בריאות, אבל אני יכול להגיד שזה לא רק כשר הבריאות; גם לפני זה, וגם בלי כל קשר. הוא גם שייך למפלגה שתומכת בעניין. לכן, כמו שאומרים, ליבו במקום הנכון.
כנסת נכבדה, ב-1850 נפגשו שני גדולי ישראל, האדמו"ר מצאנז, "הדברי חיים", והרב החדש של קרקוב, רבי שמעון סופר. לכבוד האירוע שבו הוא נהיה רב חדש, נפגשו שני גדולי ישראל אלה, ואז שאל אותו "הדברי חיים": הרב, יודע מה התפקיד של הרב? כך הוא שאל אותו. זה אחרי שהוא כבר היה 50 שנה רב במקום אחר. הוא התפלא על השאלה, אבל הוא הבין שלשאלה תבוא תשובה. אמר לו "הדברי חיים": אני אגיד לך – הוא היה כבר זקן ובא בימים – הוא אמר לו: התפקיד של הרב זה לדאוג לעניים. רבותיי, תשמעו, זה התפקיד של הרב.
נציגי ציבור, התפקיד העיקרי שלנו זה למגר את העוני, לדאוג לעניים, לדאוג לחלשים. זה התפקיד העיקרי שלנו. אנחנו צריכים לקום כל בוקר ולשאול: מה עשינו היום בשביל החלשים? מה עשינו היום בשביל למגר את העוני? האם הצלנו עני אחד, משפחה אחת, ילד אחד?
אני רוצה לעודד ולחזק. קודם כול, תודה רבה, גברתי חברת הכנסת עטייה, שהעלית את הנושא הזה, כי זכותך גדולה מאוד שהעלית נושא כזה. אני חושב להמשיך ולהצטרף אלייך ולהשקיע, הן בתעסוקה, הן בתשתיות, הן בשמירת מזון. כל תוכנית, כל תוכנית טובה, כל מה שיכול לעזור ולמגר את העוני ולעזור לעניים, אפילו בתקופת הביניים, ראויה מאוד. נפגשתי לא פעם עם אנשים שמתקשים. להסתכל בעיניים של אבא שמתקשה להניח לחם על השולחן, להאכיל את הילדים, וחושב על תרגילים איך יהיה לילדים מה לאכול, זה מזעזע ולא נותן מנוחה, וזה דבר שאנחנו צריכים לטפל בו.
אני יכול להגיד גם – יש דבר ששכרו בצידו. המדינות האלה שהשקיעו כספים, השקיעו כוחות בלמגר את העוני, בסוף הפכו להיות מדינות עשירות, כי הן קיבלו בחזרה הרבה יותר ממה שהן היו צריכות להשקיע. מעבר לזה שהעוני מביא לכל החולשות – נקרא לזה בעדינות – של החברה, והחולשות האלה עולות למדינה הרבה כסף, אם נמגר את העוני, לא רק נציל את העניים, גם נציל את המדינה, ונעלה באמת את תקציב המדינה מגירעון לרווח אפילו. כל עוד יש עניים, כולנו סובלים.
לכן אני חוזר ואומר: יש לתמוך בכל תוכנית שעוזרת לעניים ומוציאה אנשים ממעגל העוני. תודה רבה.
376 מילים של משה רוט. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.