קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חברי הכנסת ואזרחי מדינת ישראל כולה, העוני במדינת ישראל הוא אחת הבעיות החברתיות הקשות ביותר שעימן אנו מתמודדים. בעוד מדינת ישראל היא אחת הכלכלות החזקות בעולם, עדיין ישנם מאות אלפי אנשים שחיים במצוקה כלכלית, שלא מצליחים לממש את הפוטנציאל שלהם, להבטיח את ביטחונם הכלכלי ולהגיע לאיכות חיים בסיסית. מדובר במשפחות, בילדים, בקשישים ובעובדים שיום-יום נלחמים על מנת לשרוד בתנאים קשים. המציאות הזו אינה מקובלת, ויש לנו חובה מוסרית וציבורית לפעול לשנות אותה.
עוני אינו רק היעדר כסף; עוני הוא פער, הוא אפליה, הוא חוסר אפשרות לקבל שירותים בסיסיים כמו בריאות טובה, חינוך איכותי, דיור ראוי ותנאים שמאפשרים לכל אדם לחיות בכבוד. עוני גוזל מהאדם את תחושת הביטחון ואת הסיכוי לשגשג בחברה. הוא מונע מהאנשים להשתתף במרקם החברתי והכלכלי בצורה פעילה ומשמעותית. לכן, המאבק בעוני חייב להיות בראש סדרי העדיפויות הלאומיים. אנחנו לא יכולים להסתפק במילים ובהצהרות. אנחנו צריכים תוכניות פעולה אמיתיות, אשר יצמצמו את הפערים הכלכליים, יעניקו לאנשים את הכלים להתפרנס בכבוד ויבטיחו שמדינת ישראל תאפשר לכל אזרח – ללא קשר למצבו הכלכלי – לממש את זכויותיו הבסיסיות. זו הסיבה שהצטרפתי לקידום חוק הרשות למאבק בעוני של חברי חבר הכנסת ינון אזולאי וחברתי חברת הכנסת נעמה לזימי. אני פה בשבילכם, ובעזרת השם גם לשירותכם.
אחד הצעדים החשובים במאבק בעוני הוא חינוך. חינוך הוא המפתח לשבירת מעגל העוני. כל ילד בישראל, ללא קשר למעמד הכלכלי של משפחתו, צריך לקבל את הכלים הנדרשים על מנת להתפתח, ללמוד ולבנות לעצמו עתיד טוב יותר ממה שהיה לו. החינוך הוא השקעה בעתיד שלנו. לכן, יש להשקיע יותר בהנגשה של חינוך איכותי ונגיש לכל ילד ובכל מקום, גם במרכז, גם בפריפריה.
בנוסף, יש לשדרג את רשת הביטחון החברתי ולדאוג לעובדים בשכר נמוך. עלינו להבטיח תמריצים ותנאים כלכליים שיאפשרו לאנשים להחלים מהמצוקה הכלכלית, כך שמי שעובד לא ימצא את עצמו מתמודד עם עוני. יש להקים תוכניות של סיוע למובטלים; לדאוג להשלמת הכנסה לאנשים שמועסקים בעבודות מזדמנות או בתנאים שאינם מאפשרים להם להתקיים בכבוד. בנוסף, יש לשים דגש על דיור בר-השגה. משבר הדיור בישראל הוא אחד הגורמים המרכזיים להעמקת העוני. רבים מאזרחי ישראל מוצאים את עצמם חיים בתנאים ירודים ביותר, ללא יציבות כלכלית, מה שפוגע ביכולת שלהם לתפקד באופן תקין ולממש את זכויותיהם.
מאבק בעוני הוא לא מאבק של מדינה מול אזרחיה. זהו מאבק של כל אחד ואחת מאיתנו על חברה טובה יותר, שוויונית יותר, שבה כל אדם יכול לממש את היכולות והכישרונות שלו ללא קשר למקום שבו נולד, למעמד הכלכלי שלו או חלילה לקשיים האישיים שעימם הוא מתמודד ביום-יום. אני מאמין שבישראל, עם כל הכוחות והיכולות שיש לנו כמדינה וכחברה, אנחנו יכולים להילחם בעוני ולנצח אותו. אנחנו יכולים להקים חברה שמכבדת את כל אזרחיה, מספקת להם את ההזדמנויות ההוגנות ודואגת לשוויון חברתי וכלכלי.
המאבק בעוני הוא מאבק של כולנו, והוא תלוי בכל אחד ואחת מאיתנו. אני מזמין אתכם להצטרף למאמץ הזה ולפעול יחד למען חברה טובה, צודקת ושוויונית יותר. אני גם מאמין שאם כל אחד מאיתנו יקרא בכל שנה את דוח העוני – ונמצא פה מאיר כהן, שמכיר את זה היטב – שאם נעבור עליו ונראה מה התוצאות, וכמה זה חוזר עוד פעם על אותן גיאוגרפיות, על אותן משפחות, על אותן קבוצות; אם אנחנו ניתן להם את ההזדמנות, אני מאמין שהם יצאו ממעגל העוני, ולא רק שהם ייצאו מזה אלא הם יהיו חלק משמעותי למען החברה, יהפכו מנטל לכוח עובד, משמעותי, וכולנו – אני מקווה שהנאומים האלה יגיעו לאוזניים שיוכלו באמת לשנות, גם בתקציב המדינה וגם בדברים אחרים, כדי לתת הזדמנות לכל אחד באופן שווה. תודה רבה.
556 מילים של משה סולומון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.