קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. האמת, לא רציתי לעלות, כי אני לא מרגיש כל כך טוב, אבל אז הסתכלתי סביבי – אני מאוד אוהב להסתכל על מה שקורה במליאה – ראיתי פה אנשים ציוניים, אנשים שהמדינה מאוד יקרה לליבם. אתה יושב פה כיושב-ראש, ויושב פה יצחק וסרלאוף, ויושבים פה גם עמית הלוי ואופיר כץ וקלנר, ובצד השני אני רואה את פרוש אוכל, השר פרוש. ואני אומר לעצמי – היי, השר פרוש, בתיאבון. הכול בסדר? הילדים בסדר?
אז אני אספר לך שלכל האנשים שאני ציינתי קודם – – –
החברים שלהם, הילדים שלהם, לא אכלו ארוחת ערב בבית.
הילדים שלהם אכלו ארוחת ערב בלבנון ובעזה, וקר להם, והם מסכנים את החיים שלהם, ולא טוב להם. יש כאלה שכבר יותר מ-200 יום, נכון, אדוני היושב-ראש? חברים שלך, שכנים שלך. וסרלאוף, גם שלך, נכון? חברים שלך, שכנים שלך, בעזה, בלבנון, יותר מ-200 יום, נכון?
השר פרוש, משהו השתנה מ-7 באוקטובר. אנחנו לא אותה מדינה, לא אותה מחויבות. הדברים חייבים להשתנות.
אני מרגיש שזה לא מעניין אותך, זה לא מדגדג לך, זה לא חשוב לך. אז אני פונה לאותם חברים מהליכוד, וגם יצחק וסרלאוף: אתם צריכים לדאוג לזה שלשר פרוש יהיה חשוב לעשות שינוי. שידגדג לו, שיכאב לו, כמו שכואב לנו כהורים.
הבת שלי מ-7 באוקטובר במילואים. מ-7 באוקטובר. יותר משנה מילואים. הגיע הזמן שגם אתם תהיו חלק מזה.
219 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.