קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים – עמית, עמית – אני רוצה לפנות אליכם, חבריי אנשי הליכוד, למה אתם לא מתקוממים כשעומד כאן חבר כנסת – טלי – למה אתם לא מתקוממים כשעומד כאן חבר כנסת, מצביע על חברי כנסת וקורא להם: אתם בוגדים. למה זה לא מפריע לכם?
סליחה, סליחה. אלמוג התייחס – – –
שנייה, אנחנו נבדוק את זה. רגע. עומד כאן השר קרעי, עומד כאן אלמוג, ומי שלא חושב כמוהו – אז הוא צועק: אתם בוגדים.
אחרי זה תעיר לי, אדוני. עכשיו אני מדבר. אני מתעקש על זה שעומדים כאן אנשים – – –
אני מתעקש שעומדים כאן אנשים, צועקים "בוגדים" לצד אחד של המשכן, ואתם לא אומרים מילה.
ואני מעיר לה, ואני לא מרשה לאף אחד לעמוד כאן ולהגיד לאף חבר כנסת: יש לך דם על הידיים.
טלי. אני מבקש מכם דבר אחד: קחו את הדברים שאמר עכשיו אלמוג, תקשיבו לזה ותראו אם מותר להגיד לנו – יותר מבוגדים, הוא אומר: אתם גרמתם למה שהיה ב-7 באוקטובר.
שימו לב: אתם הבאתם – כך הוא אמר.
אם אתם רוצים – סליחה. אם אתה – ואני שומע אותך ואני שמח על זה – – –
אם אתה עכשיו אומר: אני לא רוצה אצלי ככה. מה אמרת לו? מה הוא אמר לו? סע, סע. התקוממת, בצדק. צריך להתקומם על אמירות – –
סליחה, נו, באמת. כולם. – – שפרשנותן היא בגידה, היא אשמה בדבר הנורא שקרה לנו מאז קום המדינה. ואתם הופכים את זה לכאילו והכול מותר. ויכול לעמוד כאן אלמוג ולהגיד על אחים לנשק: אתם גרמתם ל-7 באוקטובר.
מה יש לכם? תגידו לי, אני לא מבין כלום?
אני אומר את זה לא בשביל הקנטרנות הפוליטית.
אני אומר את זה גם אם אתם עולים לכאן בשיא הכעס שלכם. להגיד על בני פלוגתא שהם יהודים, והם יהודים טובים והם ישראלים טובים ואזרחים טובים, להגיד ולהאשים אותם במה שחמאס המנוולים האלה עשו, ולמצוא אשמה בתוכנו, זה יותר גרוע מלהגיד על אנשים בוגדים.
אם ככה, אם אתה מודה שאמרת קטליזטור לדבר כזה, זה יותר מאשר להאשים אותם בבגידה. תחשבו, נכנס חמאס, עשה את מה שהוא עשה, כיסח לנו את הצורה, רצחו אנשים. אין אחד במדינה הזאת, יהודי, ציוני, שאני אעלה על דל שפתותיי ואאשים אותו. גם בשיא הפלגנות ובשיא הכעסים אני לא אגיד ליהודי, ציוני, גם כשהוא לא במחנה שלי: אתה הבאת עליי את החורבן. אני לעולם לא אגיד את זה. לא אגיד את זה.
אדוני היושב-ראש, למה זה חשוב? אנחנו נמצאים באחד הרגעים הקשים. הרחוב שלנו מפוצל בצורה שלא הייתה. תאמינו לי, בשבוע שעבר מלאו לי 69 שנים. אני מכיר את הרחוב הישראלי בדיוק כמוכם, ובגלל הוותק – קצת יותר. מעולם לא שמעתי אמירות של פלגנות, מכל המחנות, כמו שאנחנו שומעים היום.
אדוני היושב-ראש, אני מקבל את מה שאתה אומר, ודיברנו על זה בנשיאות, ואנחנו מחויבים כולם לשנות, להוריד ולדאוג שלא יגידו אחד לשני את מה שאתה אמרת – סליחה שאני מאריך. אנחנו גם צריכים להיזהר בנפשנו. אני יכול להגיד הכול כביקורת, אבל אף אחד לא בוגד באף אחד.
אף אחד לא בוגד באף אחד. תיזהרו, זה יוביל לשפיכות דמים. מה שאפשר להציל, אנחנו עכשיו נשתדל להציל, אבל נעצור את ההתבטאויות. אנא מכם. תודה.
אלמוג, אין לי ויכוח. רציתי לעלות ולהעביר ביקורת על ההסכם, כי היום דיברתי עם ראשי רשויות בצפון, ביקורת קשה מאוד. אבל בגלל האחריות ובגלל שאני מבין שבסופו של יום צריך להגיע להסכם, ואני מקווה שההסכם יכסה על כל מה שאנחנו חולמים, אז אנחנו נזהרים גם בביקורת הזאת. קודם נראה את ההסכם ואחרי זה נבקר אותו.
610 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.