קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, היושב-ראש, על ההזדמנות, בשעה הזאת, המאוחרת. ובתוך כל – – –
בתוך העולם הזה של הפוליטיקה, יש דברים שהם מעל הפוליטיקה. שואלים אותי: למה אתה מסתובב עם חולצות של חטופים? והתשובה היא פשוטה: הכנסת – – –
נכון, הזיכרון שלך מעולה. אבל פתחי את אוזנייך והקשיבי.
הכנסת לא תהיה זאת שתכריע על גורל החטופים. היא יכולה לדבר, היא יכולה לדחוף, היא יכולה לייצר אווירה ציבורית, אבל אנחנו צריכים שהחטופים ומשפחותיהם יהיו על ליבנו תמיד. ואנחנו צריכים שהחטופים ומשפחותיהם יהיו מעל הפוליטיקה ומעל הוויכוח; שנרצה, ימין ושמאל ומרכז, להביא אותם הביתה במהרה. המעט שאפשר לעשות הוא להנכיח אותם במשכן, לשים אותם על הלב שלנו, לשים אותם מול עינינו, ולקוות שיום אחד לא נצטרך ללבוש לא טי-שירט ולא צמידים ולא סיכות, ושהמשבר והכאב הזה והמועקה הזאת יחלפו בשובם של 101 חטופים.
היום ה-416 – שנה לעסקת החטופים האחרונה – אני לובש חולצה של גיא גלבוע-דלאל, הבן של אילן ומירב, אח של גל וגאיה, הילד האמצעי, בחור חייכן וטוב לב, שנון ומצחיק, אהוב מאוד על חבריו ותמיד עם מצב רוח טוב. הוא אוהב מוזיקה, במיוחד ראפ, מנגן בכל מיני גיטרות מגיל צעיר. הוא סיים לימודי תכנות Full Stack, אוהד מכבי חיפה, ספורטאי וגיימר רציני. גיא אוהב את התרבות היפנית ולמד לדבר, לקרוא ולכתוב ביפנית כדי לממש את חלומו הגדול: לנסוע ליפן לטיול ארוך בתקופת הסאקורה – פריחת עץ הדובדבן. הוא היה אמור להיות ממש עכשיו בטיול הגדול שלו ביפן.
גיא הגיע עם חברים לפסטיבל הנובה. אף אחד מהם לא חזר הביתה. עידן הרמתי ורון צרפתי נרצחו, וגיא נחטף יחד עם אביתר, חברו הטוב. הם נראו בסרטון כבר בשבת בצוהריים כשהם כפותים ומבועתים על הרצפה, יחד עם עוד שלושה חטופים נוספים. גל, אחיו הגדול של גיא, שגם הוא היה בנובה, הצליח לברוח ממקום למקום וחולץ לאופקים לאחר עשר שעות שבהן ניסה להימלט מ"פקק המוות", שהיה על כביש 232, ביציאה משטח המסיבה.
הקשר האחרון עם אנשי ביתו היה כשגל וגיא שלחו סלפי לאימם, לאימא שלהם, בשעה 06:15, שמחים ומאושרים, 14 דקות לפני שהמתקפה התחילה. מעדויות ניצולים למדו כי גיא ואביתר, שני חברים שיחד מהגן, נשארו בשטח להעניק עזרה לפצועים, עד שהגיעו מחבלי חמאס וחטפו את אביתר וגיא יחד.
משפט אחרון. גיא נחטף בחיים, וכל שידוע למשפחתו הוא שהוא עדיין בחיים. אנו רוצים לפעול ולקוות שנזכה לראות אותו שב במדינת ישראל בהקדם, יחד עם 101 החטופים. תודה רבה.
382 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.