תודה רבה, אדוני סגן יו"ר הכנסת. כנסת נכבדה, ביום שני, כשקראתי את האיגרת שהוציאו הרבנים דב ליאור ויעקב אריאל כנגד המתווה, הסכם שחרור החטופים שנמצא כרגע על הפרק – הסיכויים שאכן יצא גבוהים מאוד ולמעשה תלויים רק בראש הממשלה נתניהו – לא יכולתי שלא להיזכר בדבריו המדויקים של הסופר עמוס עוז על תוצאות של פנטיות וקנאות. אני מבקשת להביא אותם בפניכם, ואשמח שגם אנשי הקואליציה יקשיבו להם בקשב רב.
"מילדותנו מספרים לנו כאן שמדינות ישראל הקודמות נפלו באשמת מחלוקת פנימית, חרבו 'על שנאת חינם' – – – בזמן האחרון יש המטיפים לנו כי רק אם נוותר סוף-סוף על חילוקי הדעות שבינינו ונתלכד כולנו כאיש אחד – בטח ננצח את כל העולם. אבל האמת היא שהמרד נגד הרומאים, שהביא לחורבן בית שני, ממש כמו המלחמה נגד בבל, שהמיטה חורבן על הבית הראשון, נכשלו לא באשמת 'ריב אחים' ולא בגלל 'שנאת חינם' בין יהודים ליהודים, אלא באשמת פנטיות לאומנית ודתית, באשמת שיגעון גדלות של מנהיגים ומונהגים שאיבדו לחלוטין את חוש המציאות: גם לו אהבו כל יהודי תקופת הבית הראשון והשני זה את זה, אפילו יותר מאהבת דוד ויהונתן, גם לו התלכדו כולם כמו גוש דחוס של בטון או של פלדה, גם לו היה קמצא מאמץ את בר קמצא לבן, גם כך היו בבל ורומא מועכות בלי קושי את העם הקטן והחצוף שבחר להטיח את ראשו בקיר".
"לא. 'חורבן הבית' כלל לא נבע מ'שנאת חינם'. החורבנות הקודמים אירעו באשמת הפנטים, הקנאים שאיבדו כל חוש מידה וכל חוש מציאות וגררו את עם ישראל להתנגשות קטלנית עם כוחות עצומים ממנו פי כמה. הם סמכו בוודאות סהרורית על כך שאלוהים מחויב להתערב ברגע האחרון ולהטביע למעננו את פרעה ואת כל מרכבותיו. גם למדינת ישראל של היום נשקפת סכנה דומה, אם הקנאים העכשוויים שלנו ימשיכו להטיח את ראשינו בקיר". המורכבות ולוחות הזמנים שבהם יצאה האיגרת הזאת ביום שני, כאשר ביום שלישי ציינו את צום י"ז בתמוז, היא בלתי נתפסת. אני חושבת שהאזהרה הזאת, האזהרה היא הכתובת על הקיר, על חומות ירושלים שנפרצו אחרי מצור ארוך, וצריכה לשמש לכולנו תמרור אזהרה לאן ישראל מידרדרת. זוהי התהום, שימו לב. כולנו צריכים להתעשת. תודה.
334 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.