כבוד היושב בראש, כנסת נכבדה, (אומרת בערבית: בשם אללה הרחמן והרחום, "ישתבח שמו של המסיע את עבדו מן המסגד הקדוש אל המסגד הקיצון אשר נתנו ברכתנו על סביבותיו, למען נראה לו את אותותינו. הוא שומע ומבחין.") הייתי חייבת להתחיל את הדברים שלי בפסוק הזה מהקוראן.
אני רוצה להזכיר שבבוקר, כשחבר הכנסת נאור שירי דיבר על המסחטה, התפקיד שהשר לכישלון לאומי מאמץ בממשלה – אני רוצה להוסיף עוד תפקיד שהוא ממלא על מלא בחברה הערבית: הוא בעל המשחטה. כן, הוא בעל המשחטה, כאשר בכל יום יש לנו נרצחים ויש לנו יריות ויש לנו פצועים בתוך החברה הערבית, והוא לא כאן. אבל איפה הוא? הוא יוזם כנס להחזרת – לדבריו – להשבת, לדבריו – הר הבית. מבמה זו אני רוצה להזכיר לכולנו (אומרת בערבית: שמסגד אל-אקצא על חצרותיו וסביבתו הוא זכות בלעדית למוסלמים מראשית ועד יום הדין.) ולכן, לא משנה מה יגיד בעל המשחטה וממלא תפקיד המסחטה, (אומרת בערבית: אל-אקצא יישאר זכות בלעדית, ואנו ניכנס אליו כדי להתפלל בלי לפחד.) הוא אומר: אני הדרג הפוליטי, המדיני. והדרג המדיני נתן לו – והחליט שהוא ייכנס ויתפלל במסגד אל-אקצא. אני רוצה להגיד, קודם כול, לראש הממשלה, מר נתניהו, שעכשיו הוא נמצא במשימה מאוד חשובה – –
– – שיצליח להחזיר את החטופים – ברשותך, שני משפטים – שיצליח להחזיר את החטופים ויגיע להסכם להפסקת המלחמה למען כולנו. אל לו לתת לבן גביר להפוך ולהבעיר לא רק את האזור הזה, את העולם כולו. הוא יודע מה קרה – – – אל-קודס בשנות האלפיים.
שלא יחזיר אותנו, בן גביר, למקום הזה. כולי תקווה שהפנייה השנייה הזאת אליו, כשהוא נמצא שם, תגיע אליו. תודה רבה.
258 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.