אדוני היושב-ראש, האמת שאני לא חשבתי לדבר אבל החוק הזה הוא חוק סופר-סופר-חשוב, אני מברך אותך, אדוני השר, על החוק הזה. תבינו את המצב, אני לא יודע מי פה היה בוועדה, אנחנו שומעים בעלי עסקים שמתנכלים להם באופן יום-יומי כאילו הם הפכו להיות אויבי העם. אנחנו שכחנו שמי שמשלם מיסים ומי שמחזיק את המשק, כולל הכנסת הזאת, זה אותם יזמים ובעלי עסקים שעובדים. החוק, חוק תובענות ייצוגיות, בבסיס שלו הוא חוק טוב, אבל הוא נהיה קרדום לחפור בו, ומתנכלים, מחסלים בעלי עסקים.
אני מודה לך, אביר קארה, על ההובלה של הנושא הזה, כל הכבוד לך. אני מודה לך, השר, על הצעת החוק החשובה הזאת. וכמובן, בתוך הוועדה – אני מבקש, אגב, שזו תהיה ועדה משותפת לוועדת החוקה, חוק ומשפט ולוועדת הכלכלה, משום שזה בסוף גם נושא כלכלי.
שיא הביזיון. אנשים נלחמים בעזה, בעלי עסקים, ושולחים להם מכתבים, שולחים להם תביעות, 3 מיליון שקל, 2.5 – למה? כי הוא לא החליף את המדבקה, כן החליף את המדבקה. יש גבול לכל תעלול. אנחנו ככנסת, ואני שמח שגם רון כץ דיבר על הנושא הזה – ככנסת אנחנו, אופוזיציה-קואליציה, צריכים לשמור על בעלי העסקים. הם בסוף הקטר של המשק; הם בסוף מה שאנחנו נסמכים עליו. לכן אני מברך על הצעת החוק הזאת, וקורא פה, בנושא הזה, להצביע כולם בעד החוק הזה. כבוד גדול לאביר קרא, והשר יריב לוין, תודה רבה.
216 מילים של משה פסל. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.