קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אתמול ציין עם ישראל את יום 17 בתמוז. יום 17 בתמוז, יום צום שלמעשה מתחיל תקופה של שלושה שבועות, בין 17 בתמוז לתשעה באב. ב-17 בתמוז הובקעה העיר, היה מצור, ולאחר מכן חורבן קשה.
בתור ילד, אבא שלי, הרב ניסים סעדה זיכרונו לברכה, סיפר לי על הטבח הקשה. אתה מנסה להבין מה זה טבח, מה זה אומר. אתה מנסה לדמיין. כדי להבין את הטבח, אתה חושב על השואה. מה זה אירוע שרוצחים אנשים, נשים וטף ברחובות ירושלים. איך אתה יכול לדמות את הדבר הזה. אז אתה חושב על השואה. אתה חושב על מאורעות תרפ"ט. לצערי, בימינו אנו חווינו טבח קשה מנשוא ב-7 באוקטובר, אבל מה שיותר קשה לתאר זה שאבא שלי, הרב ניסים סעדה, סיפר לי על שנאת החינם בין האנשים. אמרתי, איך יכול להיות שאומה יהודית, בשעה של חורבן, בשעה של טבח, לא מתאחדת? זה בלתי נתפס. אמרתי, את זה אי-אפשר לתאר.
ולצערי, אני מגיע לפה, לבית הזה, בתקופה הזאת, במלחמה קיומית של עם ישראל, והשנאה היא אין-סופית, וכל אחד מוסיף עוד אש לשנאה; אש שמלבה את השנאה בעם הזה. וכולנו יודעים שאומות מאוחדות מנצחות; אומות מפולגות קורסות לתוך עצמן.
ולכן אני אומר, עוד שלושה שבועות כולנו נציין את יום תשעה באב. תשעה באב זה הסוף של הבית השני, והגיע הזמן שכולנו נתעורר ונחשוב איך אנחנו מוסיפים אחדות לעם ישראל כדי שלא נראה עוד חורבן של בית.
218 מילים של משה סעדה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.