קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני עובר במסדרונות ואני נפעם משלט: ישראל בדרך להר הבית. כאילו אין לנו מספיק צרות. תגידו, אתם השתגעתם? זה הכנס שצריך לעשות בכנסת? ואני שואל את דגל התורה, ואני שואל את ש"ס: איפה אתם? הרי חל איסור הלכתי לעלות להר הבית. כאחד שהיה שם כל כך הרבה שנים – מתפקיד מפקד פלוגה עד מפקד מחוז – אני מכיר את כל הרגישויות שיש שם. אני מכיר איזו חבית חומר נפץ יש שם. חבורה של מטורפים משיחיים תסבך את מדינת ישראל במלחמה נוספת. אתם לא נורמליים. משם תפרוץ מלחמת עולם שלישית, אני מזהיר אתכם. גם כמפקד מחוז הייתי כאותו נער מספרי אנדרסון, ההוא שתקע אצבעות אל תוך הסכר כדי למנוע את הצפת העיר, ובכל יום שישי הייתי מגיע לשם, מכניס אצבעות לכותל כדי למנוע את ההצפה הזו.
נכון, אם אני בודק את ההיסטוריה, אם אני הולך למחילות, אני נוגע באבני הכותל, אני נוגע באבני בית שני. אבל ככה, בכנסת ישראל? זהו? אתם לא נורמליים. פשוט לא ייאמן. אני מתפלא על חבריי מש"ס ומדגל התורה שלא מקימים קול צעקה. איזו קואליציה אתם בכלל? איזו מין קואליציה אתם? כאילו אין מדינה, רק אינטרסים. זוהי סכנה ממשית, ממשית, לעם ישראל ולמדינת ישראל. כי הסכסוך הוא לא מקומי, הסכסוך הוא נגד כל העולם המוסלמי. ומי שלא מבין בו דעתו סרה – שכל אין בקודקודו. זה לסבך את מדינת ישראל בדרך ללא מוצא. אני מתפלא על יושב-ראש הכנסת שבכלל אישר דבר כזה. אני ממש מתפלא על יושב-ראש הכנסת, תסלח לי.
אני כבר מסיים, משפט אחרון, כי אפילו בשנייה שלפני לחצת – אבל זה בסדר, אתה היושב בראש. ניתקת לי את חוט המחשבה. מי שצריך לחשוב על מניעת אסון נוסף, שיעשה את זה.
269 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.