קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי, 292 ימים למלחמה, ו-120 חטופות וחטופים נמקים בשבי החמאס.
הכנסת נמצאת רגע לפני פגרה ארוכה ומיותרת במיוחד, ואיפה ראש הממשלה? נסע לארצות הברית למסע ראווה ויחסי ציבור. הערב הוא ינאם בפני הקונגרס. אני מקווה מאוד שנשמע אותו אומר בנאום הזה שהוא מקבל את עסקת החטופים במלואה, ושהוא מאשר את חזרתם המהירה. כי זה באמת הדבר המשמעותי היחיד שהוא יכול לומר שם, הדבר היחיד שיצדיק את הנסיעה הזאת בעת הזאת. אני מקווה גם שהוא ימצא את המילים להודות לנשיא ביידן, חבר אמת של ישראל. זה לא קשה, אפילו אני, עם אנגלית הרבה פחות מצוחצחת מנתניהו, יודעת לומר:
Thank you president Biden for being a true friend of Israel and supporting us at our time of need.
אני מקווה שהוא יגיד את שני הדברים האלה, כי אחרת באמת לא ברור למה בימיו האחרונים של המושב הוא נמצא רחוק מעבר לים, ולא כאן, מקדם עסקה. עוד דבר שקצת קשה להבין הוא הצורך להאריך את הנסיעה ולמשוך אותה לסוף השבוע. זה מוטיב חוזר. למה לבקש מטראמפ לדחות את הפגישה ליום שישי? למה לטעון שהוא ביקש לדחות? למה להיפגש איתו דווקא במיאמי, כשישראל עדיין במלחמה, כש-120 חטופות וחטופים עדיין נמקים בשבי החמאס? כשיש עסקה על השולחן שצריך לקדם, כשהכנסת עדיין לא בפגרה. תפקידו של ראש הממשלה הוא להיות כאן, לא לחפש תירוצים למשוך את הנסיעה כדי לבלות סוף שבוע במיאמי.
כולנו יודעים מי עוד נמצא במיאמי. האם אין גבול להפקרות, לשחיתות, לאינטרסים האישיים? יש את זה ביותר מנותק? ומה לגבי משפחות החטופות והחטופים שהתלוו לראש הממשלה, שהוא פגש אותן בוושינגטון במקום בישראל? הן יצטרכו להיאזר בסבלנות ולחכות שנתניהו יסיים את ענייניו כדי לצאת בחזרה לארץ במוצאי שבת, במקום ביום חמישי. שישי-שבת. הם כבר רגילים שמבקשים מהם להיאזר בסבלנות, הם עושים את זה כבר 292 ימים, והסבלנות, כמו הזמן של החטופות והחטופים, הולכת ואוזלת.
נתניהו, לא מאוחר לשנות תוכניות, לא מאוחר לשים את טובת המדינה בראש, לשם שינוי. לא מאוחר להגיד את מה שאתה צריך להגיד בנאום שלך, ולחזור הביתה הכי מהר שאפשר.
322 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.