קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
120 חטופים בשבי, מהם 46 חללים, 683 חללי צה"ל, 852 אזרחים, 69 חללי משטרה ושב"כ. יהי זכרם ברוך. מחיר כבד, כבד מאוד, באחריות ממשלת החידלון, אשר בראשותו של ראש הממשלה סיפקה מזוודות של כסף, שהביאו להתעצמות הצבאית של חמאס. אלה העובדות. אי-אפשר להתווכח עליהן. האחריות היא אחריות שלכם, אין על כך ויכוח. אתם אחראים לשבת השחורה ואתם אחראים להחזרת השבויים הביתה. אם לא יחזרו השבויים בחיים – והיום התבשרנו על עוד שניים – האחריות היא שלכם. ההיסטוריה תשפוט את ראש הממשלה, תשפוט את כולנו, כמה כל אחד מאיתנו פעל ועשה למען השחרור.
צה"ל הוא צבא חזק. לפני שישה חודשים עמדתי מול המיקרופונים ואמרתי לעצור, לשחרר, ואחר כך, אם נצטרך – צה"ל יטפל. גם את המחבלים מאולימפיאדת מינכן לקח למדינת ישראל עשר שנים לחסל. יכול להיות שגם היה קורה פה, אבל לפחות אלה שבגדנו בהם, אלה שהותרנו מאחור, אלה שהמדינה בגדה בהם והותירה אותם לגורלם לא רק בתחילת השבת השחורה אלא במשך שעות רבות שהם נלחמו על חייהם ושילמו מחיר כבד.
אדוני ראש הממשלה, מה עוד צריך כדי שתגיד משהו שהוא דבר אמת? משהו אחד, אחד. לפני כמה ימים עמדת כאן, על דוכן המליאה, וכהרגלך בדית סיפור שלא היה. סיפור בהמשכים, סיפור לילדים, סיפור שאתה המצאת. השווית את האסון שקרה ב-7 באוקטובר לצנצנת ריבה ולאוכפים חסרים שהיה צריך לספור. ניצלת את נאומך לעוד כזבים, כי באותו הרגע היה קשה מאוד לבדוק. אבל הינה, מספר אנשים טרחו ובדקו. אז רגע, שיעור בהיסטוריה. ולינגטון השיב, כביכול, לבקשת הממשלה לעשות ספירת מלאי של הציוד שברשותו, ולא היה לשום ועדת חקירה מקום, גם לא מונתה ועדת חקירה. ולינגטון גם לא אוים על ידי ועדת חקירה שתקום. פשוט ביקשו ממנו דיווח, ולא משום ועדת חקירה. נו, זו שאתה בוודאי מתחמק ממנה. להגיד שלוש מילים: ועדת חקירה ממלכתית.
אז עכשיו אנחנו שומעים מספסלי הקואליציה ניגון חדש: אחרי המלחמה. אתם יודעים מה, אני מסכים. בואו נצביע עכשיו על ועדת חקירה ממלכתית שתוקם על ידי הממשלה, היא תעשה את כל המסגרת, את כל הקונסטרוקציה, נקבע לה מזכיר, נקבע לה מקום, נקבע את החברים, והיא תעשה את כל ההכנות כדי לחסוך זמן כשביום פקודה היא תקום. לראש הממשלה אין אומץ להגיד שלוש מילים, למרות שאני שומע 80% מהחברים פה אומרים: חייבת לקום ועדת חקירה ממלכתית, את זה לא שמענו אף פעם מראש הממשלה. פחדן.
אני לא מאמין. לא כמנהגי לא הסתכלתי, ואני אחזור אליך כי לא סיימתי. תודה רבה.
393 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.