קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, האמת, בהמשך לדברים של מירב, אתמול חטפתי הלם כי ראיתי איזה סרטון של בחור בשדה התעופה בנתב"ג. אני לא יודעת אם ראיתם את זה. ראיתם את זה? קוראים את השמות של החטופים והוא עושה תנועה מגונה, שאני כמובן לא יכולה לחזור עליה פה. כל שם של חטוף שקוראים – – –
כן, הוא מוציא אצבע משולשת. הייתי בשוק. מה שיותר הדהים אותי, שעומדים לידו אנשים ולאף אחד זה לא נראה לא טבעי, לא נראה שזה מטורף. אז רציתי להודיע לאיש הזה, המתועב הזה, המטורף הזה, כי רק בן אדם מטורף יכול להתנהג כך, ששני שמות – הם נרצחו.
נכון. אלה שני שמות של שני חטופים שכבר לא בחיים, שהיו בחיים והם כבר לא בחיים.
נכון, שני שמות של שני חטופים שכבר לא בחיים, שהיו בחיים והם כבר לא בחיים.
נכון, וכולנו מכירים את אסתר, אימא של יגב, ואת נופר אחותו. כמה הם נלחמו פה. הלב של כולנו נשבר עם כל שם של חטוף שכבר לא יחזור.
אבל רציתי לדבר על משהו אחר: אתם מכירים את זה שלפעמים אנחנו עולים לפה ואנחנו מדברים, לא משנה על מי, ואז יש פה חלק שאומרים לנו: אתם קנאים, אתם מקנאים. אתם קנאים, אתם מקנאים בראש הממשלה. מכירה את זה, אומרים לנו את זה כל הזמן. אז היום רציתי להסכים, להגיד: צודקים, אני מקנאה. אני אשכרה מקנאה. אני רוצה להגיד במי אני מקנאה. הינה, אני מקנאה בשר האוצר, בסמוטריץ'. אני מקנאה בו שהוא ישן בשקט בלילה עם עליית מחירים כזאת. אני מקנאה בך. אני מקנאה בך שיכולת להאשים את מפא"י. לא מצליחה להבין איך הגעת למפא"י עם עליית מחירים. לא מצליחה. אולי יום אחד תשב ותסביר לי, אבל עדיין אני מקנאה על אורך הרוח שלך כשאתה רואה – – –
אתה יכול לענות. אתה יכול לענות, אבל למי שאתה צריך לענות, זה לא לי.
אתה צריך לענות לאזרחי מדינת ישראל, מה אתה עושה עם עליית המחירים המטורפת הזאת, ולמה אנחנו לא מכנסים בכל שבוע דיון בוועדה בנושא. זה אחד.
אני מקנאה גם באורית סטרוק, שאין לה שום בעיה שהתקציבים של המשרד שלה – היא אומרת בפה מלא: התקציבים האלה הולכים למגזר שהוא שלי. אני מקנאה בה, היכולת הזאת להגיד את זה. ובכלל, אני מקנאה בה שהיא מרגישה שהיא חיה בתקופה שהיא נס. אני מקנאה ביהלומים של מירי רגב. הינה, אני בגילי, יוראי, אין לי יהלום אחד. אני מקנאה ביהלומים. אני מקנאה בשר עמיחי אליהו על אמירות מזעזעות שנאמרו בראיונות שלו, שנאמרות בטוויטר שלו, שנאמרות בכל מקום. אני מקנאה בו; יש לו את המשרד המיותר ביותר בכנסת הזאת והוא ממשיך, וכלום לא אכפת לו. אני מקנאה בשר התקשורת, שיודע שהוא מטה את כל שוק התקשורת לטובת השופרות שלו, שהוא מטה את כל השוק לכיוון של דיקטטורה. הוא יודע שיום יבוא וזה יכול להתהפך בחזרה על האזרחים, ולא אכפת לו. הוא חי עם זה בשלום. אני מקנאה בשר לשיתוף פעולה אזורי, שהיה מסוגל, עוד בתחילת המלחמה, לנסוע ליוון ולחגוג בטברנה. מקנאה ביכולת שלו לעשות את זה. מקנאה ביכולת הניתוק הזאת שיש לאנשים להסיר כל אחריות. אני מקנאה בואטורי, שחושב – ואמר הרגע שזאת הממשלה הכי טובה שהייתה פה. אני מקנאה בו, איזה כיף לחיות בסרט כזה, באמת. אני מקנאה בשר לביטחון לאומי, שעד לא מזמן רדפו אחריו שוטרים והיום הוא מנהל את השוטרים. איך לא נקנא בדבר כזה? אני מקנאה ביכולת להגיע לסיטואציה כזאת. באקלים אחר הוא לא היה מצליח להגיע. בממשלה אחרת, שום שר שרדפו אחריו שוטרים לא היה מצליח להיות שר.
אני מקנאה ביכולת הניתוק, זה מה שאני מנסה להסביר, ביכולת הניתוק. הכי אני מקנאה בראש הממשלה. אני מקנאה בו, כי הוא יודע כל יום ויום, כשהוא מסתכל במראה, שהוא מעדיף שיקולים פוליטיים על שיקולים ערכיים; יודע בכל יום – לא יעזור מה הוא אומר, לא יעזור מה אנשים אחרים אומרים – אני יודעת שכשהוא יושב עם עצמו, הוא יודע שהוא אחראי לכל מה שקורה כאן, שהאחריות היא עליו – לא רק עליו אבל קודם כול עליו.
628 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.