קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, השבוע בישיבת הקבינט שהתקיימה בנוגע לחטופים נאמר על ידי ראש הממשלה נתניהו: "אנחנו לא צריכים להיות לחוצים. חמאס הוא זה שצריך להיות לחוץ. החטופים סובלים, אבל הם לא מתים".
אדוני ראש הממשלה, האם אתה מחכה שהם ימותו, ואז ממש לא תהיה בלחץ וגורלם יהיה כגורל הדר גולדין ואורון שאול, שעשר שנים שהם שם? די לשמוע את דבריה של עדי מרציאנו, אימא של נועה, שנרצחה בשבי החמאס: "שמעתי את הדברים של ראש הממשלה, ואולי הוא לא יודע – הבת שלי נועה נחטפה, סבלה, ומתה בשבי החמאס. ככל שהזמן עובר, החטופים ממשיכים לסבול, וזמנם אוזל. אנחנו שילמנו את המחיר הכי כבד. נועה שילמה בחייה, ועכשיו צריך להחזיר את כולם".
כבוד היושב-ראש, עדיין 120 חטופים וחטופות נמצאים בשבי החמאס. הדבר הזה מדיר שינה מעיני כולם. ברור לנו שבלי החזרת החטופים לא תהיה תקומה לעם הזה, למדינה הזו. ואני יכולה לומר לאדוני היושב-ראש ולכם: אני כתושבת שדרות מבינה את החשיבות כשיכול מאוד להיות שצריך לעצור את הלחימה; אבל מה זה לחימה לעומת הצלת חיי אדם, פדיון שבויים? איך אנחנו יכולים לישון כשאנחנו יודעים מה עובר עליהם? ואנחנו יודעים, מגיעות אלינו עדויות. יש לנו חטופים וחטופות שהשתחררו. תבינו שהם בעצמם עוד לא חוזרים לחייהם כי הם עדיין חיים את אחיהם השבויים.
ולכן, אני פונה מפה לראש הממשלה: עכשיו, כשאתה בשמי הארץ, אני מניחה עם איזה כוס שמפניה – לא ברור לי למה חיכית עד יום חמישי לשלוח את המשלחת שתטפל בנושא החטופים, כי מה, יש חשש שהם ייקחו את הפוקוס מהביקור שלך? אדוני ראש הממשלה, הדבר הכי טוב שיציל אותך ויציל את כבודך, אם בכלל נשאר כזה, זה להשיב את החטופים הביתה עכשיו. תודה.
263 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.