קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כן, אני הרגשתי צורך לעלות לכאן. לא אתחבא – להפך, אני אדם מאוד פתוח. אתם רואים, אני גם לא קורא מדף. אני אגיד לכם, אני רואה את הדברים ומתחלחל. אתם יודעים, מה שאמרתי זה היה בציניות – אני רואה את הדברים שלי ומזדעזע.
עוד יותר גבוה? לא יראו את הבטן.
אני יודע שזה מצחיק אותך. לי זה מאוד כואב. לפעמים אני רואה פה – ראיתי אתכם עולים לפה, חברי האופוזיציה. גם לכם יש קצת אחריות. אתה יודע, כל הטינופת שאתם מטילים פה על הצד שלנו – אנחנו חברי כנסת, חיילים שלנו גם כן בצבא, לא רק אתם משרתים בצבא. מה אתם עושים פה? לא הבנתי. חצי פושעים, מרם בן ברק – ואתה גם כן עלית. בושה וחרפה על ההתנהגות הזאת.
מערוצי התעמולה אין לי ציפייה. אין לי ציפייה. הסילופים של הדברים שלי והעיקומים של הדברים שלי – – –
ולדימיר בליאק, מה כואב לך? תגיד לי. מה כואב לך? תגיד לי. מה הבעיה?
אין שום אינתיפאדה. אין שום דבר. הייתם אצלם אתמול בלילה. אתה ביקרת אותם?
אני דיברתי איתם. דיברתי איתם קצת ברוסית, אולי עילגת, שאני מבין. אתמול בערב באתי לנחם אותם. תקשיבו, הסילופים האלה והתרת הדם של הקואליציה זה פשוט בושה וחרפה. אנחנו משתפים פעולה בוועדות למען הצפון. עלתה פה גם חברת כנסת לפני שנייה ומדברת – האם אתה תומך בהתקפות. אני יורה על הצפון? הבנות שלי מתחבאות בחדר מוגן, כשהבנים שלי גם כן נמצאים בצבא, ואני לא רוצה לציין מי נמצא ואיפה. היושב-ראש יודע את זה. והתרומה שלנו היא לא פחות משלכם, אולי אפילו יותר. אנחנו הציונים האמיתיים. אנחנו תורמים למדינה.
די כבר, שמעתי אתכם. יומיים הכפשתם אותי.
הכפשתם אותי על דברים שלא אמרתי, וממציאים דברים, ומגלגלים את זה. ואני שומע אפילו – החברים אומרים לי: אתה אמרת ככה? אני לא אמרתי כאלה דברים. אל תאזינו לערוץ 12, שאתם מתים עליו. במהדורה המרכזית: איזה סלט אכלה העוזרת של ניסים ואטורי? באמת, רבאק, תגידו לי, מה קורה איתכם? התרת דמו של ראש הממשלה. אתם מתירים את דמנו, ויקרה פה אסון בסופו של דבר.
אתם יודעים מה? הינה תמונה אחרת קצת. היום בא אליי אב שהבן שלו בעזה, הוא אומר לי: הבן שלי בעזה, אני תומך בך. הוא אומר: ניסים ואטורי, אני תומך בך. על איזה מכתב חתמנו, מי נגד החזרת החטופים במדינת ישראל? אפילו, אם אתם שמעתם את זה, תגידו: אנחנו לא מאמינים. במכתב כתוב במפורש שאנחנו בעד החזרת החטופים. אנחנו לא נגד ראש הממשלה, לא רוצים להפיל את הממשלה, חס וחלילה, הממשלה הכי טובה שהייתה פה מאז הממשלה שלכם. למדנו.
שמעתי אותך כשהיית על הבמה. לא הפרעתי לך. אז תשמע אותי. כואב לך מה שאני אומר?
כואב לך מה שאני אומר? אנחנו שילמנו מחיר ומשלמים מחיר.
תשמע, אתה ממשיך, ואני מסביר לך דבר אחד: הילדים שלנו נלחמים ביחד בעזה. הילדים שלנו חטופים בעזה. הילדים שלנו – כן, גם אצלנו, גם בני משפחות שלנו חטופים וסופגים ויש הרוגים. כשבני הזוג ברנס נהרגו בגולן, אני דיברתי על זה ואמרתי: זה נוגע בסוף בכולנו. גם בתל אביב נפגעים. אני חושב, ואני אחזור על זה כל הזמן: ההפגנות האלה מיותרות בזמן מלחמה. לא ייתכן שאנשים נהרגים, ואנשים מפגינים ממול. איזה מין דבר זה? ואל תגידו לי שזה אנשים – – –
די כבר, דמוקרטיה שמדמוקרטיה. לזה אתה קורא דמוקרטיה? בזמן מלחמה עוצרים הכול. כולם ביד אחת מול האויבים שלנו. מי האויבים שלכם? אני, ראש הממשלה, יושב-ראש הכנסת, מי? מי האויבים שלכם? תגידו לי, אתם השתגעתם? מה אתם רוצים, אז מישהו ידקור אותי, אז זה יהיה בסדר? זה מוגזם, האלימות של הכאילו-משפחות החטופים. זה לא משפחות החטופים, סליחה. משפחות החטופים – אנחנו מדברים איתן. אני יושב איתן כל יום. אני ישבתי בבתים שלהן. אני יושב איתן.
אני אילחם על החזרת החטופים, למרות מה שאתה אומר עכשיו, רם בן ברק.
אנחנו בעד החזרת החטופים. אנחנו נגד פינוי ציר פילדלפי, נגד פינוי ציר נצרים. אנחנו בעד ניצחון בעזה והחזרת כל החטופים על ידי זה. תודה רבה לכם, פורום תקווה שם ביציע, אוהב אתכם.
637 מילים של ניסים ואטורי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.