קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, אני רוצה לקרוא מכתב שכתב אמל אסעד, קצין דרוזי ישראלי בדימוס, תת-אלוף במילואים מעוספיא. הכותרת של המכתב היא "מכתב לחטוף האלמוני". מתוך הספר "מר הפקרה – מורשתו של נוטש החטופים", שמוציא לאור פורום משפחות להצלת החטופים.
וכך הוא מתחיל לכתוב: "אנחנו לא מכירים, וייתכן שלא נכיר לעולם. נחטפת ביום 7 באוקטובר ומאז לא שמעתי עליך ולא ראיתי אותך. אני רק מקווה שאתה חי. לאורך השנים למדנו וחונכנו שבמדינת ישראל לא מפקירים פצועים, הרוגים וחטופים בשטח. שאנחנו ערבים זה לזה. תשעה חודשים שאתה וחבריך נמקים אי שם במרתפי הרצועה – מרחק כמה דקות נסיעה מהגבול ומרחק שנות אור מחזרתך. כמוני, בטוח גם אתה, לא האמנת שמדינת ישראל תפקיר את אזרחיה. האם שיערת בנפשך שיש לך מחיר, שאתה חלק מעסקה?
"הידעת? יש אסירים 'איכותיים' שהחיים שלך לא שווים את שחרורם ויש 'איכותיים פחות', שלגביהם הוויכוח הוא על הכמות. הידעת שהחזרה שלך היא נושא פוליטי? כן, פוליטי, יש פוליטיקאים שמרוויחים על חשבון אי-חזרתך, על חשבון החיים שלך, ודווקא הם אלה שהיו אמורים לשמור עליך מכל משמר ולהחזיר אותך בכל מחיר. כן, בכל מחיר.
"ראש הממשלה, שהיה אחראי לשלומך וביטחונך (הוא עדיין לא התפטר אם תהית) לא מעוניין להחזיר אותך בחיים, בטח שלא 'במחיר גבוה', אבל לזכותו ייאמר שמול המצלמות הוא מתקשט בסיכת החטופים. ראש הממשלה, שהיה אחראי על ביטחונך ונכשל, מפקיר אותך היום להימק ולמות במנהרות החמאס. דע לך" – הוא כותב – "מי שבגד פעם אחת יבגוד תמיד. ראש הממשלה, שבחוק הלאום בגד בי" – כותב הקצין הדרוזי – "בעדה הדרוזית, ב-20% מאזרחי המדינה, יבגוד בך ובעוד 120 חטופים לשם ביטחון משרתו.
"אחסוך ממך את שמותיהם של חברי הממשלה שאומרים בפה מלא שחייך אינם שווים את המחיר. אם אתה תוהה מה לגבי כל שאר חברי הממשלה, גם כאן", חביבי, "צפויה לך אכזבה קשה. חלקם עונדים את הדסקית עם הכיתוב 'הלב שלנו בעזה', עם זה אני מסכים – לכל אלה אין באמת לב.
"צר לי לאכזב אותך" – הוא כותב – "בעיני הממשלה להרוג את סנוואר זו משימה חשובה יותר מהחזרתך, אפילו המציאו לזה שם, 'הניצחון המוחלט'. מבחינתם תמונת הניצחון תהיה הראש של סנוואר גם אם אותך יחזירו בשקית. ובכל זאת, אני רוצה שתדע, שהמשפחות שלך ושל שאר החטופים, האימהות הלביאות, עם ישראל היפה ומי שהתחנך על המשפט 'ערבים זה לזה', אלו נלחמים בכל הכוח להחזרתך. תמונותיכם תלויות בכל פינה בארץ, כבישים נחסמו, אנשים נכנסו לכלובים, עד לגבול הגיעו לצעוק את שמך – –"
"– – בתקווה שתשמע. אלו מנסים בכל דרך ללחוץ על הממשלה להחזיר אתכם".
406 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.