קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אני רוצה רגע לדבר על דיון 40 החתימות בהשתתפות ראש הממשלה שהתקיים כאן בשבוע שעבר. אני חושבת שהדיון הזה מתמצת ומסכם את הכנס החולף. חזרתי הביתה מיום הדיונים הזה בשעה 04:30 עצובה ומוטרדת, אחרי עוד תצוגת תכלית שהבהירה עד כמה המדינה האהובה שלנו נמצאת בסכנה. במשך כל הדיון הזה, קואליציית ה-64, אתם, שמכנים את עצמכם ימין על מלא מלא מלא, הייתם זחוחים ומאושרים. האשמתם את כל העולם – את התקשורת, את המפגינים וכמובן את האופוזיציה – במחדל ההיסטורי שקרה במשמרת שלכם. במשמרת שלכם. כולם אשמים בטבח הנורא ביותר נגד העם היהודי מאז השואה חוץ מכם.
יש שתי אפשרויות ללמה בחרתם לעשות את זה: הראשונה, הסבירה, היא שזה דף המסרים שקיבלתם מלשכתו של ראש הממשלה נתניהו – לתקוף, לחפש אשמים, להצביע על בוגדים מבפנים, על משתפי פעולה מבפנים. ואני מבינה למה הסכמתם. במקום להילחם בחמאס בציפורניים, נאחזתם בשלטון באותן ציפורניים, העיקר שלא יגרשו אתכם מהעיר אחרי שנכשלתם בצורה כל כך כל כך מובהקת. אבל אז הבנתי שהאפשרות השנייה היא כנראה הנכונה, והיא הרבה יותר עצובה ומפחידה: אתם באמת מאמינים בזה, מתוך הכחשה, הדחקה, טרלול משיחי או קוקטייל פסיכולוגי של כל הדברים האלה ביחד. שכנעתם את עצמכם שהאסון הזה לא קשור אליכם, פשוט לא קשור אליכם. אתם בשלטון, אתם בקבינט, אבל אתם לא אחראים, אתם לא אשמים. למעשה אתם הקורבן. זה מפחיד כי זה מראה כמה ההנהגה שלנו מנותקת מהעם, מנותקת מהמציאות. זה מפחיד כי חבורה של חדלי אישים חסרי אחריות, חסרי מצפן, מנווטים את מדינת ישראל ישירות לתוך הקיר עם חיוך, חיוך זחוח, מאוזן לאוזן.
אנחנו לא נרים ידיים עד שנפיל את הממשלה המסוכנת הזאת, שמחלישה את מדינת ישראל בעת קריטית, עד שתקום כאן ממשלה אחראית, ציונית, ממלכתית. וזה יקרה, פשוט כי אין לנו ברירה אחרת. אין לנו מדינה אחרת.
280 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.