קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני ידידי שר החינוך, ברשותכם יהיו הדברים לעילוי נשמת מורי ורבי, אבא, רבי זבולון בוארון, ד"ר זבולון בוארון, שכל חייו עסק בתנ"ך, למד תנ"ך ולימד תנ"ך. אם היו שואלים אותי: לו היה מותר לך לקרוא רק ספר אחד בלבד, מה היית קורא? בלי לחשוב פעמיים, הייתי עונה: תנ"ך. לא לחינם זהו הספר הנפוץ ביותר בעולם. התנ"ך, ספר-הספרים, הוא ספר משנה החיים החשוב ביותר בכל הזמנים. מתוך פרספקטיבה של השכינה, הנצח, הנבואה, האמת, ובקיצור נמרץ שאין דומה לו, מסרטט התנ"ך את קורות עמנו בראשית דרכו, את בניין האב של ההסתבכות האנושית בתוך הזמן ובתוך ההיסטוריה, את מסע הייעוד הישראלי והכללי כפי שבא לידי ביטוי בהיסטוריה הישראלית והעולמית.
התנ"ך מלמד אותנו על טבע האדם, על מנהיגים שהתחילו כאנשים ישרי דרך והתמודדות עם העולם הסיטה אותם מדרך הישר; ומאידך, על גיבורים שפעלו בדרך ארוכה ועקומה וסיימו בדרך סלולה וישרה. אחד הדגשים של התנ"ך הוא על המעשים. לא משנה אם אתה נביא או מלך, חכם גדול או איש פשוט, מעשיך בלבד יקרבוך לייעוד, לנצח, ומעשיך בלבד ירחיקוך. "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך". כך מצאנו אצל גרשום בן משה, כך מצאנו בעוזיהו המלך, כך מצאנו בגיחזי, העוזר הסורר, כך מצאנו בדוד המלך, כך מצאנו בדניאל הנביא וכך מצאנו באברהם אבינו. כך מצאנו בעוד רבים אחרים, ובעצם בכולם.
ללא כחל ושרק מראה לנו התנ"ך את גדלותם וקטנותם של בני האדם, את הצלחותיהם וכישלונותיהם, גדולים כקטנים. בזמן שכתבים אחרים היללו ושיבחו מלכים וראו בהם בני אלים, בני אלים שכוסו בשכבות עבות של עפר ואדמה ונעלמו בין דפי ההיסטוריה, התנ"ך האיר את גיבוריו – אדם וחוה, נח ובניו, אברהם ושרה, יצחק ורבקה ועוד רבים אחרים – באור יקרות, שמבהיק למרחוק עד היום הזה.
אז מה בעצם הסיפור? בזמן שהתפיסה המיתולוגית שלטה בעולם וראתה באדם יצור נחות ושפל הפועל בתוך עולם קדמון ומנוכר, מעגלי וסיזיפי, שבו שולטים האלים ומנהלים את חייו באופן שרירותי, בא התנ"ך, לעומתה, לעומת אלו, וזוקף את קומת האדם ומוסר לו את מסר-המסרים: "הלוא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב, לפתח חטאת רבץ". מה רוצה לומר? מצד אחד, אתה האדם, אתה נזר הבריאה. מצד שני, האחריות לשלום העולם ולתיקונו רובצת עליך. בכל יום יוצאת בת קול ומכרזת: "כל מי שפעל עם אל, יבוא וייטול שכרו". זה יסוד-היסודות למוסר הישראלי. זה לוז החשיבה הישראלית, שעליה מושתתים החוק והמשפט, התורה וההוראה. זהו יישובו של עולם – לפעול עם אל.
לאור דברים אלו, לאור ההבנה העמוקה שהתנ"ך איננו קובץ סיפורים המהווה פולקלור יהודי אלא ספר מהותי הבונה דרך ודפוס פעולה מתוך מבט רטרוספקטיבי אל העתיד, אני קורא לשר החינוך, ידידי השר יואב קיש: בראש ובראשונה תודה לך, אדוני, על שהגדלת את לימודי התנ"ך בבתי הספר בישראל, וקראת – או חייבת כל בית ספר ללמוד לפחות שעה אחת תנ"ך בשבוע. ומצד שני, אדוני השר, אני מעודד אותך ומחזק אותך להגדיל עוד, לאין-ערוך, את שעות לימוד התנ"ך בבתי הספר בישראל. כי נער ישראלי צריך לא רק להכיר את סיפורי התנ"ך אלא ללכת בדרכם של אבות ואימהות, ומתוך דרכם של האבות והאימהות, של גיבורי התנ"ך, להצטרף להיסטוריה הישראלית ולסלול את דרכו של העם הישראלי, העם היהודי, מכאן ולהבא, מתוך תיקונו של עולם, מתוך מחויבות עמוקה לתיקון ולעשייה.
505 מילים של אביחי אברהם בוארון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.