ציון יום לחיזוק לימוד התנ"ך

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, ברשות חבריי חברי הכנסת, ברשות שר החינוך חבר הכנסת יואב קיש, בראשית דבריי אני מבקשת להודות לחברי חבר הכנסת אוהד טל על היוזמה הסופר-חשובה הזאת לציון היום המשמעותי, היום לחיזוק לימוד התנ"ך.

נולדתי וגדלתי בירושלים. למדתי בבית ספר ממלכתי שהיה רחוק מלימוד תורה או כל ספר עם אוריינטציה יהודית אחרת. מיום שאני זוכרת את עצמי, הרגשתי שאני צועדת בעולם ומישהו צועד איתי. לא ידעתי להסביר מה בדיוק אני מרגישה, אך זאת הייתה הרגשה נפלאה. היום אני יודעת שקוראים לו בורא עולם, הקדוש ברוך הוא, אבא שבשמיים. בכיתה ד' ביקשתי מהוריי לעבור לבית הספר הדתי המרוחק. הם לא ראו את זה מגיע ולא היו בטוחים שאני מבינה את המשמעות. האמת, הם צדקו, לא באמת הבנתי. אבל הנשמה שלי השתוקקה למשהו רחוק, קרוב, לדבר שהוא מעבר, והצימאון הזה בא על סיפוקו רק כשגמעתי אל תוכי עוד ועוד – חמישה חומשי תורה, ספר יהושע, ספר שופטים, מדרשים, קיצור שולחן ערוך, כל מה שיש לארון הספרים היהודי להציע לילדה בכיתה ד'. למרבה הצער, לא כולם זכו למה שאני זכיתי.

את הצימאון הזה לשייכות, לזהות יהודית, זועקים כיום אנשי ארגון מאירים, הורים מודאגים בחינוך הממלכתי, הורים שיצאו בפעולת מחאה שמזעזעת כל לב יהודי. הם הדפיסו את התנ"ך הריק. מבחוץ הוא נראה כמו כל ספר תנ"ך וכך גם העמוד הראשון והשני, אבל מרגע שמסתיימות ההקדשות, במקום שבו צריך להופיע התנ"ך בעצמו, מופיעים דפים ריקים בזה אחר זה. זאת לאות מחאה על דור שגם אם מציידים אותו בתנ"ך, דואגים שהוא יהיה ריק מתוכן, ריק מזהות, ריק משייכות. זה לאות מחאה על דור שיוצא לחיים כשהוא מנותק משורשיו, מאמונתו, מזהותו, ומכאן קצרה הדרך לגרום לו להתנצל על חלוציות ציונית, לגנות גבורה יהודית ולהשטיח את השיח בכל הנוגע לזכותו הלאומית למדינה ולזכותו על ארצו.

אנשי הארגון חקרו ומצאו כי הניתוק הזה מתחולל בשיטתיות ובאופן מגמתי. יש מי שעמל להשתלט לאט ובעקביות על מוקדי השליטה והשיח שאחראים על חינוך הילדים שלנו במטרה להסליל את הדור הבא למדינת כל אזרחיה. מאמצי-על מושקעים ביצירת עם ללא זהות, עם מטושטש מכל מאפיין יהודי, עם ככל העמים. המאמצים הללו כמעט וצלחו, חלילה, מכיוון שכל המהלך הזה של ריקון המסורת מהדור הבא התרחש מתחת לאף של כולנו בפיחות זוחל, בלי ששמנו לב. בבתי הספר הממלכתיים כמעט ולא מלמדים יהדות, מסורת ואפילו לא ציונות, וגם ההיסטוריה לא תמיד מספרת את סיפור העם היהודי. את שעת התנ"ך היחידה שקבועה במערכת השבועית בוחרים מנהלים באופן מודע להחליף בשיעור מגדר. אך כפי שאמר יעקב חזן, ממייסדי הקיבוץ הארצי ומפ"ם: רצינו לגדל דור של אפיקורוסים, וגידלנו דור של עמי ארצות.

אבל אז ניחתה עלינו מלחמת חרבות ברזל וטרפה את הכול. כשאנחנו נלחמים על קיומנו, כשאנחנו מנסים להבין למה דווקא אנחנו ומדוע אירועים מתרחשים באופן כזה או באופן אחר, לפתע ניחתת עלינו ההבנה שאם עם חפץ חיים אנחנו, עלינו לשוב הביתה, למקורות, לשורשים. ובאופן מסוים גילינו את התנ"ך ועוצמתו מחדש. כשלוחמינו הגיבורים נכנסו לבתי החמאסנאצים, הם ראו כי אין בית שאין בחזיתו את ירושלים, את הר הבית – מעל מיטות הילדים, בסלון באופן מובלט, בכל חדר וחדר מחדרי הבית. זה בהחלט מסביר מדוע ככל שעזתי צעיר יותר, כך הוא קנאי יותר מהשייח' הכי גדול שיש בסביבה. החינוך שלו מכוון יעד ומטרה. מגיל אפס רוקמים לנגד עיניו את משימת חייו – להשמיד, להרוג, לאבד, למחוק את העם היהודי. חזון אל-אקצא הוא חלום שאין רגע שהוא לא ניצב לנגד עיניו. גם אנחנו יודעים לייצר דורות שפועלים למען חזון. לא חזון רצחני, אלא חזון אופטימי וטוב לכלל העולם, מכוח היותנו "בנים אתם לה' אלוקיכם". עם הנצח, שבכוח אמונתו ודבקותו בצדקת הדרך צלח אסונות שגם מעצמות גדולות לא יכלו להם.

אך הדרך היחידה שתבטיח שזה יעבוד עוברת בלימוד התנ"ך. התנ"ך אינו ספר היסטוריה קדמון וזמני, אלא ספר לימוד יישומי ורלוונטי למאה ה-21 ולכל הדורות מאז הפכנו לעם. זוהי תורת חיים. וככל שנדע לעיין בו לעומק ולהפנים את מסריו, ככה החוסן, וההצדקה הלאומית תלך ותגדל ותלך ותתעלה.

כי מי מספר לנו שאנחנו הצד הצודק במלחמת חרבות ברזל – –

– – ובכל מלחמות ישראל לדורותיהן? ספר התנ"ך. כי מספר לנו על זכותנו על ארץ ישראל? ספר התנ"ך. כי מי מספר לנו שיש לנו את החובה והזכות למגר את אויבינו הקמים עלינו? ספר התנ"ך. מי מספר לנו על מנהיגות של עם והשפעה כלל-עולמית? זהו ספר התנ"ך.

לצערנו, בדור הנוכחי אנחנו עדים למצב אחר, וזה לא כי הנוער השתנה. ממש לא, הנוער שלנו נהדר, אבל שורש הקיום שלו לעיתים נעדר. ההיסטוריה מוכיחה פעם אחר פעם כי לימוד התנ"ך זה לא עניין דתי אלא זכות לאומית. כפי שאמר יגאל אלון בספרו "מסך של חול": "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".

התנ"ך הוא המצפן שעל פיו נברא העולם והוא כור ההיתוך של העם היהודי, ועל פיו הוא מתנהל וחי עד היום, וימשיך גם הלאה. תודה רבה.