קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אדוני שר החינוך, דבר ראשון, חזק ואמץ ליוזם של היום הזה. כמה פעמים יצא לי לעמוד כאן על הדוכן, בטח ממוצאי שמחת תורה, ולהזכיר לעצמנו שאנחנו חיים בזכות התנ"ך ועל ידי התנ"ך. אני רוצה לחדד, ידוע בחז"ל, דברים שהם ברורים: התנ"ך הוא לא ספר היסטורי, התנ"ך הוא לא ספר סיפורים על מהלך היסטורי של עם, התנ"ך הוא לא נבואות שנאמרו לפני 3,000 שנה, 2,500 שנה. ממש לא. ידועים דברי חז"ל שהרבה נבואות נכתבו. 48 נביאים עמדו – הם דברים אקטואליים לנו יום-יום. יום-יום. זה הספר הכי אקטואלי שיש, הוא לא ספר היסטורי.
אם כל ילד וילדה, ולא משנה אם בחינוך החרדי – ואני מסכים איתך, אוהד: גם בחינוך החרדי או בחינוך הדתי או בחינוך – היה זוכר את פרשת השבוע: "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב", הוא לא היה מרים גבה מה קרה בהאג. וואו, שלחנו את אהרן ברק.
"הן עם לבדד ישכן ובגויים לא יתחשב" – זאת ברכה. הוא לא היה מתפלא. הוא לא היה מתפלא מה קרה לארצות הברית אם הוא היה לומד את ספר הושע והיה קורא את הפסוק: "אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמר עוד אלוקינו למעשה ידינו, אשר בך ירחם יתום". הוא לא היה פתאום מרים גבה, איך יכול להיות שפתאום חיל האוויר לא יצא לו לתפקד, אולי נקים ועדת חקירה. אני בעד – לא, צריך לחקור, צריך לבדוק, אני בכלל לא נגד, אבל הוא לא היה מחסיר פעימה. שאלו אותי: איך אתה מתמודד? הוא לא היה מסתובב ככה, בהלם, כי הוא למד בספר הושע את המציאות הזאת, "שקר הסוס לתשועה וברב חילו לא ימלט. הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו". הוא היה מבין את המינימום הזה. הוא היה מבין שהנבואה היא אקטואלית להיום, לעכשיו, להרגע, לכל החלטה.
אני מזכיר ליושב-ראש, שיודע קצת ספר: מצוות עשה היחידה שיש למלך בישראל, היא מה? היחידה. יש לו הרבה לאווים: לא ירבה לו סוסים, לא ירבה לו נשים. יש לו הרבה מצוות לאווים. מצוות עשה היחידה שיש לו – –
– – שכל יהודי מחויב בה, בספר תורה. והוא מחויב בעוד ספר תורה, שכל הזמן יקרא, ויזכיר לו כל בוקר – לא הנחיות תפעול לצבא, לכלכלה, לרווחה, לא, זה לא מצוות עשה שלו; הוא צריך לעשות את זה כי הוא צריך לנהל ממלכה. הוא צריך להחזיק בחיקו ספר תורה כל הזמן, שלא ימוש ממנו – מעבר לספר תורה שכל יהודי צריך לכתוב – בשביל שיזכור איפה הוא נמצא.
אדוני שר החינוך, אני לא אשכח לפני 30 שנה את מרן הרב שך, זכר צדיק לברכה, עומד בבנייני האומה ואחר כך ביד אליהו, ובבכי אומר: איך יש מערכת חינוך שבה מיליון ילדים לא יודעים מה זה שמע ישראל? לא מלמדים אותם את המינימום. רבותיי, התנ"ך הוא החוזה בינינו לריבונו של עולם, והוא חוזה דו-צדדי. אנחנו נקיים את שלנו, הוא יקיים את שלו. אנחנו נעמוד. כולם: איפה, מה. אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו, ואני חוזר שוב: "הנה עין ה' אל יראיו", "אשר בך ירחם יתום". אם נדע לפנות לקדוש ברוך הוא ולדעת שזה החוזה שלנו, לא ניבהל לא מלחצים כאלה בין-לאומיים, לא משונאים כאלה לאומיים ובין-לאומיים, לא ניבהל משום דבר. נלך עם הצדק שלנו וננצח. אבל רק ניקח את 48 הנביאים שנעמדו להם לישראל ונהיה צמודים אליהם. נקשיב, נלמד, נבין למה אנחנו מחויבים. לא נחשוש מזה שחס וחלילה יקראו לזה "הדתה". מי שמפחד מהדתה, אין לו מה לחפש כאן, כי זה חוזה דו-צדדי. "והיה אם שמע תשמעו", אז "ונתתי גשמיכם בעתם", כמו שהוא הקריא קודם. ואם אנחנו "עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו", וזה בכלל לא קשור לאיזה צבע אתה ואיך אתה נראה ולאיזה חוג אתה משתייך, זה בסוף כל אחד ואחד. האמונה הפשוטה בדברי הנביאים ובדברי התורה, זה מה שיציל אותנו, ובזה בסוף ננצח, כי "לא יטש ה' עמו ונחלתו לא יעזב". תודה רבה.
603 מילים של יצחק פינדרוס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.