קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד שר החינוך, חברי חבר הכנסת אוהד טל, יוזם הדיון, ארכיאולוגים יכולים להיעזר בתנ"ך כסיוע לזיהוי ממצאים שונים. היסטוריונים בוודאי יכולים להיעזר בתנ"ך כדי להבין את קורות עם ישראל. לשונאים יכולים לדלות אין-סוף פנינים מהעושר של לשון הקודש בספרי התנ"ך. אבל התנ"ך איננו ספר ארכיאולוגיה, היסטוריה או לשון. התנ"ך הוא תעודת הזהות הלאומית שלנו. התנ"ך הוא תעודת הזהות היהודית שלנו. התנ"ך הוא דבר השם לעם ישראל, ודרכו – לאנושות כולה.
שואלים אותי שוב ושוב: מה האובססיה הזאת שלך עם הרשות לזהות לאומית יהודית, ועוד בזמן מלחמה, זה מה שחשוב עכשיו? אנחנו במלחמה קיומית, ואתה מתעסק בזהות? ברשותכם, אשתמש במשל. דמנציה, או בעברית שיטיון, זו ירידה משמעותית בתפקודים קוגניטיביים של האדם, בעיקר אצל אנשים מבוגרים, שנגרמת מכמה מחלות, ובה יש אובדן של פונקציות שמשמשות את האדם בחיי היום-יום, כמו למשל זיכרון, קשב, חשיבה והבנה. האדם הלוקה בדמנציה יכול להיראות מטופח במלוא הדרו הגופני, באופן שלמתבונן מהצד, במיוחד אם הוא אינו מכירו באופן אישי, קשה לזהות שהוא לוקה בתסמינים הללו, אבל בתחום התודעה שלו מתרחשים שינויים, ושינויים חריפים. בהתחלה מדובר בתופעות קלות, אבל בהמשך אותו אדם יכול להגיע למצב שבו הוא לא זוכר את שמו, שוכח מהיכן הוא בא ולאן הוא הולך, ולא מזהה אפילו את בני משפחתו. במובן מסוים הזהות שלו נמחקה, לא עלינו ולא על אף אחד.
אדוני היושב-ראש, זה יכול לקרות לאדם, לחברה, לעם או אף לאנושות כולה. זה מה שעושה תרבות הפוסט-מודרנה והפרוגרס – מוחקת את כל הזהויות שבעולם ומטשטשת הכול. כאשר הזהות האישית, הזהות המשפחתית, הזהות הלאומית, ואצלנו גם הזהות היהודית, נמחקות ומטשטשות; כאשר ישנם מי שמתכחשים לזהותם הלאומית ויהודית; כאשר מערכת החינוך לא דואגת שבוגריה יזכרו מאין באנו ולאן אנחנו הולכים; כאשר אנשים מקרבנו מתכחשים לאחיהם, בשר מבשרם; כאשר יש מי שמתבלבלים בין אויב לאוהב; כאשר שופטים מעדיפים זכויות אדם של מחבלים על פני חייהם של יהודים; כאשר צורחים בהפגנות שהסכנה האמיתית למדינה זה לא חיזבאללה אלא ראש הממשלה, אוי לאוזניים שכך שומעות, וכאשר ישנן עוד שלל תופעות ברשות הרבים ובמערכות הציבוריות השונות כמו צה"ל, מערכת המשפט, מערכת החינוך, התקשורת והאקדמיה, שכולן נובעות מאותו אובדן זהות אישית, משפחתית, לאומית והיהודית – אז מאיפה שואבים את הכוח להילחם במלחמה קשה כמו זו שאנחנו נתונים בה ושאין לנו מושג לאן היא עוד תתגלגל? מאיפה יגיע הרצון לנצח? איך נזהה את האויבים שלנו מבלי להתבלבל ומבלי ליפול בפח של רחמנות על אכזרים?
התרופה למחלה הזו היא חיזוק הזהות הלאומית-יהודית שלנו, זהות שהיא הכרחית וקריטית בשרשרת הזהויות השונות שתרבות הפוסט-מודרנה והפרוגרס עמלה כל כך קשה לטשטש ולמחוק. רק בגלל זה כל כך התעקשתי על הקמת הרשות לזהות לאומית יהודית. רק בגלל זה אני לא מוכן שגם מעט התקציב של הרשות שנותר בעקבות המלחמה יתפוגג ולא ימומש.
אדוני שר החינוך, אני מודע למאמציך לקבע ולחזק את לימודי התנ"ך, ומאוד מעריך אותם. מה שמוטל עלינו זה לחזור לזהות הלאומית היהודית שלנו, הזהות שמופיעה לכל אורך התנ"ך, התנ"ך שכל ילד יהודי אמור ללמוד ולהכיר לא כספר ארכיאולוגיה, לא כספר היסטוריה, לא כספר לשון, אלא כדבר השם, שמלמד אותנו מי אנחנו; כדבר השם, שמלמד אותנו מה המשמעות של עם נבחר; כדבר השם, שמלמד אותנו מה זה להיות אור לגויים; כדבר השם, שמלמד אותנו מה הייעוד שלנו, ייעוד שנוצק בנו מאז ימי האבות והאימהות שלנו, ייעוד שהינו קריטי לנו ולעולם כולו, היום יותר מתמיד. תודה רבה.
525 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.