ציון יום חוסן נפשי והשלכות הלחימה על חיילי צה"ל ומשרתי המילואים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, כבוד השרה, חברים נכבדים, ראשית אני משתתפת בצערה הרב והעמוק כל כך של משפחת דרעי על הסתלקותו של הרב יהודה דרעי, רבה של עיריית באר שבע. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים. כמובן, זה גם יום פטירתו של הרבי מלובביץ', כמו שאמרתם, לפני 30 שנה – בהחלט יום משמעותי.

אני רוצה להודות לך, חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, לחבר הכנסת יצחק קרויזר, לחבר הכנסת מיכאל ביטון, שיזמו את היום החשוב הזה. התחום הזה של בריאות הנפש או הבריאות הנפשית של כולנו הוא בדמי, ובגינו הגעתי לכנסת. יזמתי והקמתי יחד עם חברי חבר הכנסת ירון לוי, שאני לא רואה אותו פה, אבל אני בטוחה שהוא פה בנשמתו – –

– – וברוחו, את השדולה לחיזוק החוסן הנפשי לישראל – ולא בכדי. בעיניי אין דבר חשוב מזה. ללא חוסן נפשי לא נוכל לקיים פה חברה חזקה, בריאה ומשמעותית. בכלל, חשוב לי לומר שהחוסן הנפשי הפך להיות הזווית שדרכה אני רואה את הכול – את המצב הביטחוני, החברתי, הכלכלי, את הסוגיות המדיניות ואפילו את היום-יום של משפחתי, שלצערי עוברת דברים לא פשוטים בתקופה האחרונה.

חוסן הוא לא הפתרון לכל דבר, אבל הוא בהחלט הדרך לשם, הדרך שבה יש ללכת, הצעידה הראשונה שצריך ברגעי משבר. את החוסן לא מפתחים כשהמצוקה כבר כאן, לא מצמיחים אותו בעת משבר. אז, כשהמצוקה כאן ואנחנו במשבר, אנחנו משתמשים במצבורי החוסן שצברנו, ובאם אין לנו די, אנחנו עלולים להישבר. פיתוח החוסן הוא תהליך שעמלים עליו בזמן שגרה ולאורך חיים שלמים; רוכשים כלים, משייפים מיומנויות, לומדים לווסת רגשות, לומדים איך לצעוד בדרך, איך לרוץ, וכן, גם איך ליפול ולקום חזרה.

כמדינה וכפרטים עלינו להשקיע בפיתוח צמיחה ואימון החוסן כבר מגיל לידה אצל כולם בלי יוצא מן הכלל, לא רק כדי למנוע משברים נפשיים, אלא בעיקר כדי לצמוח, כדי לחלום ולדעת איך לממש את החלומות שלנו. משפחה תומכת, כתף של חבר, משמעות בחיים, טיפול נפשי, כמובן, ואפילו לימוד רוחני הם אמצעים להצמחת חוסן וחיזוק נפשי. באחד הדיונים היום בוועדת החינוך נאמר כי כולנו בטראומה, ואז מישהי תיקנה שזה ממש לא נכון, לא כולנו בטראומה, וגם אלה שכן, לא כולם יעברו לשלב של פוסט-טראומה. מדויק יותר לומר שכולנו חיים במציאות טראומטית, אבל אפשר להתגבר, אפשר לצאת, אפשר לפרוח.

היום אנחנו מדברים על חוסן נפשי של חיילי צה"ל ומשרתי המילואים, שלהם ושל בני המשפחה שלהם. אין ספק שזו לא תקופה רגילה, והמאגרים לשעת משבר מתכלים. ובכל זאת, דווקא בגלל שההתעסקות שלי בחוסן נוגעת בכל היבטי החיים, אני מבקשת להנכיח ולחזק את צמיחת החוסן ביום-יום, גם של מי שעומדים בחזית בשעה זו של מצב חירום ביטחוני וחירום לאומי. אני רוצה לחזק ולומר תודה לכל אנשי כוחות הביטחון והאכיפה, שעמלים על הקשר עם משפחתם ועל השגרה הביתית למענם ולמען מי ששומרים על העורף. אני רוצה לחזק את כל אנשי המילואים והקבע שנלחמים על הזוגיות שלהם ועל הילדים שלהם, למרות שכבר תשעה חודשים הם ובני ובנות הזוג שלהם חיים בסיפור נפרד ובמציאות אחרת. אני רוצה לחזק את כל משרתי ומשרתות המילואים, שעזבו לימודים ועבודה ומנסים למצוא דרך להמשיך ללמוד ולהמשיך לתפקד בעסק ובכל מקום אחר ולפתח את עתידם המקצועי. אני מחזקת את כל אנשי החזית, שממשיכים לשמור חיים רגילים אחרים גם בשדה הקרב, עם לימוד תורה בהפוגות, עם בישול או התעמלות בין השמירות; זה חוסן – לשמור על שגרה גם בתוך תקופת חירום. אני מחזקת את כל מי שקשה לו, שנשבר, שמתקשה לשמור על אופטימיות ובכל זאת ממשיך למעננו, למען המדינה, אבל גם את מי שדווקא החליט להפסיק ולהתרכז בעצמו כדי לא להתפרק – כל האנשים והנשים הללו, חיילי צה"ל, אנשי הקבע, משרתי המילואים, שלמרות הפצע שנפער בנו ב-7 באוקטובר – מנצחים; ששומרים עלינו ועל החוסן שלנו ויציבות החיים שלהם ושלנו למרות תקופות לחימה ממושכות למרות שהם לא רואים בית או עבודה, ואולי גם למרות שאיבדו את היקרים להם – ובוחרים בחיים, בוחרים להסתכל על האופק – ולנצח. תודה לכם, שנהיה ראויים לכם.