ציון יום האישה הבין-לאומי

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, השנה יום האישה הוא גם היום ה-151 למלחמה. היום שבו עדיין נמצאים 134 חטופות וחטופים בשבי החמאס. זה יום טעון וקשה במיוחד.

בשבת השחורה של 7 באוקטובר, מחבלי החמאס לא רק רצחו, התעללו, עינו ובזזו, אלא גם אנסו באכזריות נשים וגברים. אלימות מינית אכזרית במיוחד, שעל פי עדויות ממשיכה גם בימים אלו בשבי. אלימות מינית, שארגוני הנשים ברחבי העולם התעלמו ממנה עד שלא ניתן היה עוד להכחיש או להתעלם. גם אז לא נשמע קול זעקה – בקושי קול ענות חלושה.

חמישה חודשים חלפו, ורק אתמול התפרסם דוח של שליחת מזכ"ל האו"ם לענייני אלימות מינית בסכסוכים פרמילה פאטן, שמאשר את מה שכולנו ידענו מזמן: ב-7 באוקטובר עשו מחבלי חמאס שימוש מכוון ושיטתי באלימות מינית, שכלל אונס, אונס קבוצתי, אונס גופות, הטלת מומים באברי מין, עירום וקשירת גופות, וזה קרה בשלושה מוקדים לפחות: אתר פסטיבל נובה וסביבתו, כביש 232 וקיבוץ רעים. עוד מתייחס הדוח לאלימות מינית גם אחרי 7 באוקטובר, וכך נכתב בדוח: על בסיס המידע שנאסף, צוות המשלחת מצא מידע ברור ומשכנע המעיד על כך שאלימות מינית, כולל אונס, עינויים בעלי אופי מיני ויחס אכזרי, לא אנושי ומשפיל, בוצעו כלפי חטופות וחטופים, ויש בסיס להאמין שאלימות כזאת כלפי החטופות והחטופים שעודם בשבי עוד נמשכת.

ביום שבו אנחנו מציינים את יום האישה נשים עודן נמצאות בשבי והאלימות המינית כלפיהן, וגם כלפי הגברים, נמשכת. עכשיו האו"ם הכיר בזה רשמית. נותר רק לראות מה הוא יעשה עם ההכרה הזאת, אם בכלל. אך השפעת המלחמה על אלימות כלפי נשים לא נעצרת בגבולות עזה. מאז שפרצה המלחמה האלימות כלפי נשים בישראל נמצאת במגמת עלייה. 14 נשים נרצחו, שבע מתוכן רק מראשית השנה, עלייה של 75% מהתקופה המקבילה אשתקד. לפני יומיים נרצחו ביום אחד שתי נשים.

גם מדיניות הממשלה לעידוד ההתחמשות האזרחית מעמידה נשים מאוימות בסיכון גבוה במיוחד. כל עוד חלוקת רישיונות הנשק ממשיכה להתבצע ללא בקרה מספקת וללא העברת מידע ממשרד הרווחה על גברים אלימים ומסוכנים, הסכנה רק תלך ותגבר.

אני חייבת לומר שהוועדה הבין-משרדית למאבק באלימות נגד נשים כמעט שלא מתכנסת. במקביל בחר השר לביטחון לאומי, אותו שר שהתנגד לחוק האיזוק האלקטרוני וכעת מעכב את יישומו, להפסיק את שיתוף הפעולה של משרדו עם תוכנית ההגנה לנשים מאוימות של פורום מיכל סלה. הבוקר, ביום שבו הכנסת מציינת את יום האישה הבין-לאומי, הדיון על הפסקת שיתוף פעולה זה הפך למחזה אימים של צעקות על נשים נפגעות אלימות ונשים מאוימות ועל נציגות פורום מיכל סלה.

במקום להילחם באלימות הגואה כלפי נשים, נלחמים במי שמנסה למגר אותה, במי שמנסה להציל נשים. במקום לפעול למיגור השחתת פניהן של נשים על שלטי חוצות – לא רק כאלה שהתמודדו בבחירות, אלא גם אפילו של שורדות שואה ושל חטופות בשבי חמאס.

היום אנחנו מציינים את יום האישה הבין-לאומי בעולם. עולם שהבהיר לנו באופן חד וברור שגבולות ה-MeToo עוברים במקום שבו עומדות נשים יהודיות. Me too unless you’re a Jew. במציאות שבה נשים ישראליות נפגעות ונמצאות בסכנה מדי יום, מדי שעה, אני קוראת לממשלת ישראל, שכפי הנראה אין לה עניין ממשי לסייע להן, לעשות הכול למיגור האלימות.