קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני ראש הממשלה, אדוני השר, כנסת נכבדה, נפל דבר במדינת ישראל בחודשים האחרונים, דבר שעוד יילמד בדברי הימים של מדינת ישראל; נחשף פרצופה של האליטה – אליטה משפטית, אליטה תרבותית, תקשורתית, חברתית, אקדמית וביטחונית. היום, אדוני היושב-ראש, זה 1 במאי. זה יום שהיה אמור להיות במקורו חג הפועלים והשוויון. בפועל, כמו שכתב אורוול, בכל המדינות הקומוניסטיות באמת כולם היו שווים, רק שהיו כאלה שהיו שווים יותר.
במדינת ישראל, סתימת הפיות, הדרת ציבורים שלמים וקיפוח הם מנת חלקם של אלה שזועקים בקול גדול "דמוקרטיה" ו"שוויון", כי כל הדעות שוות – רק הדעה שלהם שווה יותר. מי שרוצה לדעת מדוע אזרחים רבים כל כך במדינת ישראל מרגישים סוג ב', שיתבונן רק במה שקרה אתמול: רב-סרן שהשתתף במדים בצעדה להוצאת הפוליטיקה מצה"ל, הודח. אני לא אומר שאותו קצין נהג כשורה; הוא עבר על נהלים והיה צריך להיענש. אבל מה הסטנדרט? קצין שצועד במדים נגד סרבנות הודח, ומה לעומתו קיבלו אלו שסירבו ואף הכתימו ועודדו סרבנות? הם קיבלו המון המון כבוד בקרב האליטה, בערוצי התעמולה, בתרבות, ואפילו לבושתנו במקום הזה קיבלו הבנה כלפיהם. גורמים חסרי אחריות – חלק מהם כאמור יושבים כאן – עודדו הכנסת פוליטיקה לצה"ל וקיבלו בהבנה סרבנות להגן על עם ישראל. אני מדגיש: להגן ממש, לא סירוב נקודתי כזה או אחר. טוב, נו, מה זה להפגין נגד סרבנות במדים לעומת קריאה מפורשת לסרבנות? וזו רק דוגמה. מה עם חסימות הכבישים, יום שיבוש, שוויון, יום זעם? אני לא יודע מה עוד המציאו לנו. מישהו מהמארגנים נעצר?
כן, ודאי. "פרשת משפטים, בושה", כן, השבת השחורה. הוגשו כתבי אישום? משהו? כמו בחוות החיות של אורוול: כולם שווים, אבל יש כאלה ששווים יותר.
חבריי, מאז ומעולם אלה שתרמו ולחמו למען הכלל זכו לכבוד; כך האבירים בימי הביניים, כך בני הקיבוצים בשנותיה הראשונות של המדינה. אולם עכשיו התברר לנו שאליטה היא אליטה משרתת – היא משרתת את עצמה ואת מעמדה. אבל היא גם שכחה – היא שכחה שבסוף אין אליטה בלי עם; אין כבוד למי שמשרת את המדינה על תנאי – שהוא גם מנהל אותה. הדברים שהתרחשו לאחרונה עוד יחלחלו עמוק עמוק ויגרמו לשינויים משמעותיים. רוב העם לא יסכים עוד לחיות כאן כאזרחים סוג ב' בארצם שלהם.
ובנימה אישית, מגיל 13 אני משתתף בהפגנות. הפגנה כמו ביום חמישי האחרון לא ראיתי – הפגנה אדירה למען החירות, למען הזהות היהודית, למען ארץ ישראל ולמען הדמוקרטיה האמיתית, כדי שהעם ישלוט בגורלו באמצעות נבחריו. ההמונים הרבים לא מוכנים עוד להיות אזרחים סוג ב'.
אדוני ראש הממשלה, אני, כמו רוב העם, עומד מאחוריך ומאחורי מנהיגותך. הציבור לא מקבל את הדה-לגיטימציה שנעשית לך, ובטח שלא למשפחתך, וזאת מהסיבה הפשוטה שהציבור לא מקבל דה-לגיטימציה לו עצמו ולערכיו שלו. אתגרים רבים לפנינו. בזכות ערכי הנאמנות והאמונה ותחת הנהגתך, אדוני, בעזרת השם, נעמוד בכולם. תודה רבה.
434 מילים של אריאל קלנר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.