קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בוקר טוב. גברתי היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, רציתי לדבר טיפה על זיגזוג שמאפיין את הממשלה הזאת. יש ביטוי: אמור לי מי חברייך ואומר לי מי אתה. אני חושבת שהממשלה הזאת קצת מתחילה להיראות כמו: אמור לי מי שותפיך ואומר לך מי אתה. ניסיתי לרכז חלק מהזיגזגים שאנחנו כציבור וכחברי כנסת חווים בממשלה הזאת מיום הקמתה. אמירות שפוגעות בציבורים שלמים, אמירות שמכניסות את הציבור הישראלי לחרדה, אמירות שמשנות סטטוס קוו בכל מיני נושאים רגישים – ומייד לאחר מכן איזה תיקון או הבהרה או זיגזוג.
אז בואו נתחיל, בפרק זמן לא מאוד ארוך אנחנו כבר מתחילים לראות את הדברים. כבר בהתחלת המשא ומתן להקמת הממשלה התחלנו לשמוע כל מיני אמירות נגד מצעדי הגאווה מפי אבי מעוז, השר לעתיד, סגן השר לעתיד, אני כבר לא עוקבת.
הוא כבר בהווה, אבל שר או סגן שר?
יפה. בנושאים חינוכיים, נכון? הוא אחראי על תוכניות החינוך.
אנחנו ממשיכים, מתקדמים במעלה הימים. חברי הכנסת החרדים, לקראת הקמת הממשלה, מודיעים שכל מדינת ישראל תעבור מהפכה בעקבות הדרישה שלהם לא לייצר קילוואט/ שעה אחד של חשמל בשבת. רק מה, הדבר הזה, לפי רוב האנשים שקצת מבינים בחשמל, צפוי לעלות כל כך הרבה כסף ולא באמת ריאלי מבחינה כלכלית ליישום; מייד יוצא נתניהו ומרגיע את הציבור: יהיה חשמל בשבת כרגיל.
והינה אנחנו ממשיכים. תוך כדי המשא ומתן להקמת הממשלה, במהלך ובשלהי דצמבר, אנחנו כציבור קמים לעוד בוקר של בלגן שבו מספרים שהליכוד ונתניהו הסכימו לבטל את סעיף ההסתה לגזענות במסגרת המשא ומתן הקואליציוני. בעצם באה מפלגת עוצמה יהודית ואמרה: אנחנו, מדינת ישראל, מדינת העם היהודי, ניצולי שואה, אנחנו נבטל ונוציא מספר החוקים שלנו את הסעיף שקובע שהסתה לגזענות היא עבירה – או, סליחה, לא מדויק, שמי שמסית לגזענות לא ייבחר לכנסת. סליחה. זה האירוע. כלומר, אנחנו נתחיל להכניס גזענים ממש, גם אם מורשעים בעניין הזה, לכנסת.
הדבר הזה גם מעורר הרבה מאוד חוסר נחת ומהומה ציבורית. מייד יוצא נתניהו, ומטעמו: אנחנו נשנה את הסעיף, אנחנו לא נבטל את האיסור שבפרלמנט ובכנסת או בפוליטיקה הישראלית יהיו אנשים שהסיתו לגזענות.
ועכשיו אנחנו ממשיכים. במהלך אותו חודש, בסוף דצמבר, אנחנו שומעים את השרה המיועדת, או שהיא כבר, אני כבר לא עוקבת – אורית סטרוק, מהי, השרה למה, למשימות לאומיות? היושבת-ראש, מהי?
למשימות לאומיות יש, ולחוסן לאומי יש ולמה עוד יש? לביטחון לאומי. ואין לנו לא חוסן ולא משימות, לא חוסן. אבל בואו נמשיך. השרה לעתיד אורית סטרוק מודיעה לכולם, וביחד איתה חבריה במפלגה של הציונות הדתית, כן, שיקדמו חוק שיאפשר לאנשים ישראלים מכל סוג להפלות בבתי עסק, להחליט למי הם נותנים שירות, להחליט למי הם לא נותנים שירות. הדבר הזה מעורר גל גדול מאוד של מחאה ציבורית. רופאים בכל רחבי הארץ וצוותים רפואיים מתאגדים בסרטים וסרטונים ספונטניים, שבהם הם אומרים: אני לא אפלה אף אחד במתן שירות, אני אטפל בכל אחד. ולדעתי הדבר הזה מתחיל לצבור תאוצה ולהפוך לוויראלי בכל המקומות האחרים: עסקים, חברות עסקיות ברחבי ישראל מוציאות שלטים, בילבורדים, ועל הבניינים, וכותבים: אנחנו לא נעשה עסקים עם מי שיפלה וכו'. וכמובן שכמה ימים או פרק זמן אחרי זה, אני לא יודעת, יוצא נתניהו: לא, לא, לא, אנחנו לא נפגע בזכויות הלהט"בים, ובכלל, אנחנו לא נתנגד למתן שירות.
בואו נמשיך עם כל הממשלה הזאת שהיא באמת, צריך להגיד, מתנה שלא מפסיקה לתת. באמת, בנו של ראש הממשלה בסוף דצמבר משחרר איזושהי פנינה לעולם ואומר שבכירי הפרקליטות בוגדים במדינה ושכולנו יודעים מה עושים עם בוגדים, ומתחיל לדבר ממש בהסתות אלימות. וראש הממשלה, הפעם המיועד או הקיים כבר – או בעצם המיועד, הממשלה הושבעה ב-29 בדצמבר – אומר שהוא לא נוקט אותה עמדה. דרך אגב, היושבת-ראש, זה מה שנקרא התנערות די עדינה לעומת הצדקנות שמגיעה עכשיו מהממשלה ודורשת לגנות ולצעוק ולעשות את כל הדברים שהם עצמם לא גוזרים ומקיימים על עצמם.
נמשיך: מייד לאחר הקמת הממשלה וסמוך לה מתחילה דרישה מהמפלגות החרדיות, מחבר הכנסת גפני, לייצר הפרדה ברשויות הטבע והגנים – פשוט להפריד בין נשים לגברים. כעבור כמה זמן גורמים בליכוד מבהירים: לא יקרה.
בהמשך אותו הזמן במהלך פברואר אנחנו רואים את חוק הכותל – עוד יצירה מפוארת של הממשלה המזעזעת הזאת. בעצם חוק שיוזמות המפלגות החרדיות, כנראה כחלק מהמאבק שלהן בנשות הכותל או בכל מיני אמונות אחרות שקשורות לכותל. הם דורשים – מי שייכנס לרחבת הכותל בלבוש לא צנוע, יושבת-הראש, תנחשי מה העונש שלו?
חצי שנת מאסר בפועל. ראית? לשר דרעי הלכו ותיקנו שאין קלון במאסר על תנאי, אבל פה זאת כנראה עבירה שיש עמה קלון, אני חושבת. את לא מסכימה איתי? בקיצור, הדבר הזה יהיה ממש עבירה פלילית, וישבו בגינו חצי שנת מאסר בכלא.
אבל יוכלו להיות שרים, נכון. מי שייכנס בלבוש לא צנוע לכותל, אחרי שישב חצי שנה במאסר יוכל להיות ממונה לשר במדינת ישראל. כמובן, הודיעו אחרי כמה זמן שלא יקדמו את זה, ובעצם נבהלו והודיעו שחוזרים בהם.
ב-12 בפברואר, רק לאחרונה, ואני רוצה להעלות את הטקסט המפואר הזה, חברת הכנסת טלי גוטליב מתחילה להאשים את נשיאת בית המשפט העליון בפיגוע הנוראי שהתרחש במוצאי שבת או לקראת השבת, ביום שישי. כך היא כותבת: "אני מאשימה את נשיאת העליון בפיגוע. אני מאשימה אותה בתחושת הכאוס בעם, ואני מאשימה אותה בהרס ובפגיעה קשה בדמוקרטיה ובשלטון החוק". באמת, קשה להכביר מילים על האמירה הזאת. אני חושבת, דרך אגב, שאין לזה תקדים. הממשלה הזאת עולה על כל דמיון מבחינת היצירתיות שלהם, ובעצם מאשימים את השופטים, את נשיאת בית המשפט העליון של ישראל, שהיא אשמה בפיגוע נוראי שמתרחש בכניסת השבת מכוח תפקידה ומעמדה. היא אשמה בפיגוע, לא פחות ולא יותר. מה את אומרת על זה?
כן. מצאו את הסיבה לבעיות. וכמובן, ראש הממשלה מגנה את הדברים. אבל אני אומרת לך, שלדעתי - - -
אה, הוא לא אומר: אני מגנה את הדברים.
כמובן, חברת הכנסת גוטליב לא חזרה בה, וחזרה על הדברים האלה. צריך להגיד, אם אינני טועה, שדברים דומים עוברת היועצת המשפטית לממשלה כאשר השר לביטחון הפנים מסית נגדה באופן שיטתי. הוא אפילו אמר שהעובדה שהוא עצמו עם גורמי משרדו התעכבו בלמסמך בקשה להריסת בתים – כפי שכך ראוי שייעשה כדי להגן עלינו בבתי הדין הבין-לאומיים – הוא אמר: היא לא מאשרת, ובגללה קורה מה שקורה.
יש לי גם דוגמה אחרונה ברשימה המזגזגת הזאת של האיומים, על סגירת תאגיד השידור. האיומים על סגירת תאגיד השידור מטעם שר התקשורת שלמה קרעי עולים ויורדים ועולים ויורדים חדשות לבקרים; מוציאים מהקיטבג את האיום הזה, מכניסים לקיטבג את האיום הזה. ככה כל פעם רוצים לוודא שהתאגיד מתנהג טוב, וכל פעם הממשלה הזאת מזגזגת כי היא כבר מבינה שהציבור לא יכול לסבול – גם את הערווה הזאת של הממשלה, שנחשפת כל הזמן, בכל האירועים האלה שאני מספרת עליהם, וגם את העובדה שהם מבינים שיש כאן בעצם מהלך רחב; שיש פה ממשלה שמי שמנהל אותה זה הגורמים הכי קיצוניים, והיא לא רואה את עצמה בכלל כמו כל ממשלה שהייתה עד היום, שגם מהרגע שהיא נבחרת היא ממשלה של כלל הציבור. וכל היוזמות האלה שפירטתי בפנייך מוכיחות את זה; מוכיחות את העובדה שיש כאן ממשלה, במקרה הטוב סקטוריאלית ובמקרה הרע, שמפרקת את החברה הישראלית, שבנויה על מרקמים כל כך רגישים בכל כך הרבה נושאים – דת ומדינה, דמוקרטיה ושלטון, זכויות מיעוטים. כל הזמן מנסים, והציבור כבר לא יכול להכיל את זה יותר.
זה מביא אותי – לא רק הזיגזוג – הזיגזוג הזה מעיד על משהו; הוא מעיד על אופייה האמיתי של הממשלה הזאת. על אופי שבא לרסק את גיוון הדעות, לרסק את הסובלנות לאחר, לרסק את הפלורליזם ואת הדמוקרטיה. וכל הזיגזוגים האלה, שבאים ושולפים את הכוונות האמיתיות, וראש הממשלה אומר, לא, לא, לא – פתאום זה לא מפתיע כשרואים את הרפורמה המשפטית. זה בדיוק אותו קו, ואתה מבין את הריסוק, את האגרסיביות ואת הקיצוניות שבמהלך הזה; ממשלה שלא רואה את הציבור, שהיא מין ממשלה שהיא במסע נקמה.
בעניין הזה ראינו היום מאות אלפי מפגינים.
בעניין הזה היה מאוד מרגש לראות מאות אלפי מפגינים שהציפו את אזור הכנסת. דרך אגב, היושבת-ראש, את לא חושבת – היה נראה שטרחו מאוד להרחיק אותם, יותר מכרגיל. דחפו את כל המפגינים הרחק מהכניסה לכנסת כדי שחס וחלילה לא נשמע ולא נראה מה קורה. אבל המונים המונים עם דגלי ישראל. וגם פה, דרך אגב, אנחנו רואים הסתות שלמות של הממשלה, את יודעת, שמוצאים בהפגנה דגל אחר שהוא לא דגל ישראל ומכתימים את כל המפגינים ואומרים, הם כאלה והם כאלה והם כאלה. פשוט שנאת חינם.
עכשיו בואו נדבר על הרפורמה הזאת שהיא כל כך קיצונית - - -
נכון מאוד. אני יכולה להגיד לך שאני מדברת עם כל כך הרבה אנשי ליכוד שאומרים לי שהם כל כך מאוכזבים ממה שקורה. את יודעת, אני נזכרת בכל הסרטונים של נתניהו. כל היום הוא דיבר על יוקר המחיה. את זוכרת, היושבת-ראש, איך הוא נכנס, דופק בבית לזוג צעיר, ואומר להם: כמה עולה לכם המעון הזה, וכמה עולים לכם המעונות האלה, ואני ארחיב לכם חינוך חינם לגיל הרך מאפס עד שלוש כדי להקל עליכם. ואז הוא מסתכל על האישה ואומר לה, בסרטון: את גם תוכלי לצאת לעבוד ואז את תרוויחי עוד יותר – שימו מח"ל בפתק. ועוד סרטונים על יוקר המחיה והפירות והירקות. ומה אנחנו רואים? מה אנחנו רואים? איזושהי פעילות בנושא? את יודעת, הסתכלתי על חוק ההסדרים – שום בשורה, שום בשורה; פירורים שלב ב' של דברים שאנחנו עשינו בממשלה. גם עכשיו, איזו מסיבת עיתונאים – ממתנים את תעריף החשמל. את שמעת שמותן תעריף החשמל? עוד לא. עוד לא ראינו שזה קרה.
כן. מאריכים הפחתות מיסים ומכסים – את זה עשה גם שר האוצר איתנו יחד בממשלה הקודמת. אין פה שום דבר, כי בסוף יש כאן ממשלה שכמו שכתבו בהסכם הקואליציוני ברחל בתך הקטנה, המהפכה המשפטית היא בראש סדר העדיפויות של הממשלה הזאת, לא האזרח.
פה אנחנו גם רואים, מעבר לזגזוג שדיברתי עליו, תופעה שהיא חסרת תקדים, לדעתי, אני לא מכירה כמותה בשום ממשלה אחרת. מסמכתי וספרתי כאן בערך 12 יוזמות של גופים וסקטורים שונים שפונים לראש הממשלה ולממשלה עם טיעונים מקצועיים נגד הרפורמה המשפטית. אני יכולה להתחיל לפרט אותם: בינואר מתחיל המכתב הראשון. בעצם מאות אנשים מתחומי הכלכלה והניהול חותמים על מכתב שבו הם מביעים את דאגתם העמוקה נוכח מהלכי הממשלה, שצפויים לפגוע במערכת המשפט ובשירות הציבורי, מה שלהערכתם יגרום לנזק חסר תקדים לכלכלה הישראלית. תקשיבי, זה דבר שאני לא מכירה כמותו. אני מחזיקה אותו ביד. העמודים שאני מדפדפת בהם זה לא המכתב, המכתב הוא בן עמוד. זה פשוט דיקן בית הספר למינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית - -
כן. - - מאוניברסיטת חיפה, ממכללת אשקלון, מאוניברסיטת תל אביב, מהאוניברסיטה העברית, מאוניברסיטת בר-אילן, מהמכללה למינהל, מאוניברסיטת רייכמן, מהטכניון, מאוניברסיטת חיפה – אם כבר אמרתי, כן או לא – ממכללת תל חי, ממכללת ספיר, ממכללת רופין, מאוניברסיטת בן-גוריון, מאוניברסיטת אריאל – הרי באמת באמת, אני כל הזמן אומרת את העובדה המאוד-פשוטה שזה בכלל לא קשור לימין ושמאל – הקריה האקדמית אונו ועוד ועוד. בסך הכול חותמים על המכתב הזה כלכלנים ופרופסורים מתחום הכלכלה; פרופ' איתן ששינסקי, דרך אגב, שריכז לא מעט ועדות בתקופות ממשלת נתניהו בתחומי הגז, בתחומי רווחי יתר. גם מרצים ישראלים מאוניברסיטת סטנפורד, מהמוסד הטכנולוגי בקליפורניה, מפריז, מאוניברסיטת בראון, מאוניברסיטת דיוק, מאוניברסיטת הרווארד, מאוניברסיטת פנסילבניה, מאוניברסיטת קולומביה, מאוהיו סיטי, מברקלי, מז'נבה, מייל, מבית הספר לכלכלה של לונדון, מאוניברסיטת הונג קונג, מאוניברסיטת בון, משיקגו, מג'ונס הופקינס, מבית הספר לכלכלה של פריז, מסנט לואיס, מג'ורג'טאון, מ-Penn State ועוד ועוד – מאות רבות של אנשים.
זאת התראה ראשונה. לא הרבה אחר כך, כמעט שבוע אחר כך, קיבלנו מכתב ב-30 בינואר של עשרות מנכ"לים, פקידים ממשלתיים לשעבר שעמדו בראש משרדים כלכליים, וכותבים גם הם שהם מתריעים מפני החשש הכבד שההחלטה הזאת תוביל לפגיעה בתוואי הצמיחה, באיכות החיים, בכלכלה של מדינת ישראל. אני חייבת לעשות פה גילוי נאות: העבירו לי את המכתב לחתימה. הוא מסתובב בין כל המנכ"לים הממשלתיים לחתימה, ואני בתור מישהי שהייתה יו"ר רשות החשמל, האמת שגם הצטרפתי אליו. חתמתי אלקטרונית, אישרתי את החתימה שלי, הסבתי את תשומת ליבם לכך שהיום אני חברת כנסת. לא פרסמו את החתימה שלי כי לא רצו שזה יהיה פוליטי. אבל יש פה 50 מנכ"לים מתחומים כלכליים מכל המשרדים שהיו במדינת ישראל: משרד האנרגיה, הרשות לחדשנות, משרד הכלכלה, רשות החשמל, משרד האוצר, משרד התמ"ת, רשות התחרות, מנכ"ל בנק ישראל, מנכ"לים לשעבר של משרד התחבורה, של הרשות לאיסור הלבנת הון, חשבים כלליים לשעבר, נציבי מס הכנסה לשעבר, מנכ"לי משרד ראש ממשלה לשעבר, כלכלן ראשי באוצר לשעבר, ממונה על שוק ההון לשעבר, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, יושבי-ראש רשות חשמל לשעבר ועוד ועוד ועוד.
כל האנשים האלה מתריעים, ואני שואלת אותך, היושבת-ראש, מה גורם לממשלה שלמה לזלזל בכל הפניות האלה ולזלזל בכל ההתראות האלה. הרי היטיב להגיד את זה נגיד בנק ישראל לשעבר יעקב פרנקל. שאלו אותו בתקשורת: אבל למה אתם מעלים את החשש הזה? כי אפרופו דיברנו על ממשלה שכולם אשמים – איך אמר שר האוצר? זה לא אנחנו אשמים בזעזוע שהכלכלה הישראלית עוברת עכשיו, זה האופוזיציה אשמה, כי היא מדברת, כי היא מספרת מה קורה. זה מה שנקרא "טיעוני אווירה".
כן. כלומר זה לא אנחנו, זה הרצפה עקומה. עונה הנגיד בתקשורת תשובה מאוד יפה. הוא אמר: מה זאת אומרת? אנחנו מתריעים. הולכת לקרות תאונה. אנחנו עומדים לפני הצומת ואומרים: תעצרו, עומדת לקרות תאונה. גם פה, במכתב הזה, נמצאים אנשים קרובים. במכתב הכלכלנים: נגיד בנק ישראל יעקב פרנקל, אנשים שהיו גם בתפקידים מאוד משמעותיים אצל ראש הממשלה – יוג'ין קנדל, שהיה ראש המועצה הלאומית לכלכלה – והדבר הזה לא מפריע.
בואו נלך במעלה התאריכים. אנחנו רואים שבוגרי חיל השריון לדורותיהם חתמו על מכתב לראש הממשלה בדרישה לעצור את הרפורמה המשפטית. ב-8 בפברואר 55 כלכלנים בכירים מהעולם, ובהם זוכי פרס נובל, חתמו על הצהרה שהם מביעים את חששותיהם מהרפורמה המשפטית של נתניהו. כמו שאת יודעת, חברתי היושבת-ראש, יותר מ-1,000 אנשי מילואים יצאו בצעדה לבירה במחאה על המהפכה במערכת המשפט. את יודעת, כואב לי הלב. אני מקבלת כל מיני הודעות מאנשים, ממכרים, מכל מיני תקופות בחיים שלי. אתמול קיבלתי הודעה מאחד האנשים שהכרתי בעולם העסקי בתפקידיי הקודמים, איש מהשוק הפרטי. הוא אמר לי: תקשיבי, אני מתחיל להעביר את הכספים שלי לחו"ל, אין לי מה להיות כאן, וגם הייתי ממשיך ועדיין הייתי בשירות מילואים פעיל, הייתי מסרב להמשיך להגיע למילואים. אלה כמובן דברים שאנחנו לא מעודדים, אבל זה לא להאמין לאיזה אנשים איכותיים זה מגיע, גודל השבר בעם הזה.
ב-8 בפברואר קיבלנו מכתב של שורה של ארגונים מעולם התרבות והאומנות, ששלחו מכתב לראש הממשל שבו הביעו התנגדות לניסיונות ולהפיכה שתחסל את אופייה. וכשאת חושבת על זה – חקיקה חסרת מעצורים תביא לאיסור היצירה שלא תבוא טוב לשלטון. כשחושבים על זה היום וכשאני מכירה את הפרטים של החקיקה, הם מה-זה צודקים. הם מה-זה צודקים. הרי יועצים משפטיים, בחלומות הרטובים שלהם יהיו מינויים פרסונליים; שרים לא יהיו בכלל כפופים לעצות של ייעוץ משפטי שידבר על גיוון, שידבר על פלורליזם; בתי משפט לא יוכלו לתת סעד על כלום, כי בעצם כל חוק שתהיה לו כותרת חוק-יסוד – המילה "יסוד" בתוכו, גמרנו, זה כבר עיר מקלט לדברים בעייתיים או שנויים במחלוקת של הממשלה. אז אם עד היום נתתי דוגמות לחוק-יסוד: דרעי או חוק-יסוד: התאגיד או חוק-יסוד: חסינות לראש ממשלה מכהן, אז מאוד קצרה הדרך לחוק-יסוד: אומנות פטריוטית במדינת ישראל. מי שטיפה ישתמש באומנות שלו ככלי לביקורת, זה לא יתאים לכל אחד וכו'.
הדבר הממש-מדהים הוא שראשי המועצה לביטחון לאומי לשעבר, כלומר אנשי מל"ל, הוציאו מכתב ב-11 בפברואר, ובו הם קוראים להידברות בין הקואליציה והאופוזיציה, וגם הם מזהירים מפני סכנה. ביניהם יוסי כהן, את יודעת, אחד האנשים שהיו הכי מוערכים על ידי ראש הממשלה. אין פה פוליטיקה, אין פה ימין ושמאל, יש פה דאגה אמיתית. רק לאחרונה ראינו גם מכתב של 70 ראשי ערים מכל הקשת הפוליטית שקוראים להידברות. עוד מכתב, שיצא ממש בימים האחרונים – ראשי הבנקים הגדולים בישראל יצאו בקריאה משותפת, ואמרו שהם קוראים לביצוע רפורמה במערכת המשפט ועוד ועוד. ואני שואלת אותך: האם אנחנו מכירות אירוע כזה חסר תקדים בתולדות המדינה? לא זכור לי, לא זכור לי. שראשי בנקים ייכנסו לאיזושהי זירה פוליטית ויעזו לכתוב מכתב באיזה נושא ולהגיד אנחנו חייבים הידברות?
אני אגיד לך יותר מזה, הרי ראש הממשלה פנה לשר האוצר לשעבר – אם אני לא טועה, לארי משהו – וביקש את תמיכתו ברפורמה, כי הוא חיפש, קושש איזה מישהו שיגיד: תקשיב, מה שאתה עושה לא מסכן את מעמדה האטרקטיבי של מדינת ישראל כדמוקרטיה ששווה להשקיע בה כסף. וגם אותו שר יצא בהצהרה פומבית ואמר לו: אתה צריך לחכות.
עכשיו, אם אנחנו מסתכלים – כמובן, צריך להזכיר גם את ההייטקיסטים, את מחאת ההייטקיסטים. פה אני חייבת להגיד לך, בתור שרת החדשנות לשעבר, שיצא לי להכיר את הסקטור הזה. אני חושבת שהם היום הדבר שהכי קרוב למה שנקרא באנגלית – יש ביטוי כזה שנקרא business leadership. אני מכירה הרבה תחומים – את תחום האנרגיה, את תחום הגז, את תחום התחבורה, תחום הפיננסים – אני לא חושבת שיש היום סקטור כמו ההייטק, שכל כך יש לו את המנהיגות הציבורית הזו ואת המחויבות למדינת ישראל. כי מה בעצם ראיתי במסגרת התפקיד שלי? שזו תעשייה שגם ככה בלי כלום, בלי אתגרים כלכליים בכלל, נאבקת - - -
גם ככה תעשיית הייטק נאבקת יום-יום, שעה-שעה, בלחצים להעביר את החברות שלהם ל-Silicon Valley בארצות הברית. זה לא סוד. הרי למה, בעצם, ישראל כל הזמן משקיעה בהייטק, משקיעה בו כל כך? את זה את יודעת, היושבת-ראש. כשאת היית שרת החינוך, השקנו ביחד והוצאנו לדרך תוכנית מדהימה, שאת יודעת, כל הצוותים, כולל במשרד החינוך, אמרו לי: איך לא עשו את זה קודם? איך? דיברו על זה שנים, עד שאת הגעת ואני הגעתי ועשו את זה. עשינו את תוכנית הייטקלאס, שבעצם באה ומנגישה את החינוך של המאה ה-20, את החשיבות של הטכנולוגיה, את החשיבות של חשיבה מתמטית, את היכולת להציג מצגות או להציג פרויקטים, לחשוף אותם לכל ילד בישראל במסגרת תוכניות הלימוד. וגם התחלנו את זה, לא רק דיברנו. עבדנו קשה, אני ואת.
זה מתרחב? התחלנו את זה בכיתות ח' ובגני חובה. תוך שנה, תוך שנה התחלנו להוציא את זה לפועל, כדי שלכל ילד במדינת ישראל תהיה הזדמנות שווה.
ובאמת, התעשייה הזו נמצאת פה רק כי אכפת לה מהמדינה הזאת. אין כמעט חברת הייטק מצליחה שאם היא לא תעביר את מרכז עסקיה לארצות הברית או למקום אחר, היא לא תרוויח מזה כלכלית. הם פה כי חשוב להם לשלם את המיסים פה, כי חשוב להם להעסיק ישראלים פה. ואני אומרת לך את זה מניסיון, כי כשאני הייתי, בזמנו, יושבת בישיבות עם ראש הממשלה, למשל – אז בנט – לדבר עם התעשייה על מה שכואב להם, אז הם היו מדברים על חסמי מס ועל עיוותים, אבל הדבר שבאמת היה כואב להם זה החינוך. הן עצמם – גוגל, מיקרוסופט, Wix – אני באמת מתנצלת אם אני אפספס מישהי, החברות הגדולות והקרנות, קרן Aleph, קרנות אחרות, לא מפסיקות להשקיע כסף בשילוב אנשים צעירים מכל המגזרים של החברה הישראלית בתוך ההייטק: הכשרות לנציגים מהחברה הערבית, הכשרות לנשים, הכשרות לחרדים. הם תומכים בזה ומקדמים את זה בשיעורים לא פחותים מהממשלה, אם לא יותר. אלו דברים שהם לא חייבים לעשות, וזאת תעשיית ההייטק.
לכן לא הפתיע אותי שכשאני מדברת על כל הרשימה של מי שמובילים את הקול הזה, אני חושבת, אני יכולה אפילו לומר שהראשונים לצאת או השניים לצאת, ולהגיד: אנחנו לא מנותקים מהעם הזה, אנחנו פה, ואנחנו לא מוכנים שהדבר הזה יצא לפועל. אנחנו גוף שאחראי על בין 11% ל-14% מהמועסקים במדינת ישראל; סקטור שתורם רבע ממס ההכנסה – עובדיו – שהכניס פי שלושה מיסים ממה שרצו ב-2021, הקטר של המשק הישראלי, ודרך אגב, גם כוח מאוד משמעותי בשם הטוב שיש למדינת ישראל עם כל האתגרים שלנו.
אנחנו רואים שהם מתחילים להוציא חשבונות לחו"ל. אנחנו גם רואים כבר, לצערי, את הפגיעה באטרקטיביות של מדינת ישראל. אנחנו רואים, לצערי, תופעה של משיכת פיקדונות מישראל. אנחנו רואים בשקט בשקט הקפאה, ואיזושהי הפעלת לחצים לא להגדיל פה פעילויות בהייטק. שמענו גם על כמה חברות שלא מרחיבות את הפעילויות שלהן פה.
ראינו, גברתי היושבת-ראש וחבריי, שהשקל נחלש. השקל מתחיל להיחלש לעומת הדולר; הריבית על האג"ח של מדינת ישראל עלתה – הריבית עולה כשהעולם חושב שהמדינה הזו מתחילה להיות יותר מסוכנת, אז צריך לשלם יותר ריבית כי אתה לוקח יותר סיכון. הדברים האלה באמת באמת מפחידים, פשוט מפחידים.
שמענו היום – אתמול, סליחה – את הפנייה של נשיא המדינה לעצור ולבוא, לקחת נשימה ולעשות הידברות בדבר הזה. ואני חושבת שמוכרחים לעשות איזה pause, להפסיק את החקיקה הזו, לעשות איזו נשימה עמוקה, לבדוק מה קורה פה. לשים בחדר אחד את נשיאת בית המשפט העליון, את שר המשפטים, את חברי הכנסת, ואת כל ה-stakeholders, למהלך כל כך היסטורי, שבא לסדר את הקשר בין רשות מחוקקת לרשות שופטת במדינת ישראל, ולהגדיר מה זה חוקי-יסוד במדינת ישראל. ולא לפעול פה בחיפזון, כי החיפזון פה – גם אם הוא משרת בן אדם או שניים – יהרוס את המרקם החברתי במדינת ישראל, את הכלכלה במדינת ישראל, וכמובן את הדמוקרטיה במדינת ישראל.
אני ארצה לסיים ולומר, כמה קל להרוס וכמה קשה לבנות. אז זהו, אני יודעת שלא ניצלתי את כל הזמן, אבל תודה רבה.
3,057 מילים של אורית פרקש הכהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.