קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת, ראשית, ברצוני לברך ולהביע את הערכתי העצומה למאות אלפי האזרחים ששבתו היום מעבודתם והגיעו להפגין נגד ממשלת הזדון המאיימת להפוך את המדינה לדיקטטורה על מלא. אני שולח מכאן ברכות יישר כוח לכולכם על הדבקות במטרה הראויה ועל ההשתתפות העקבית גם מדי מוצ"ש במאבק החשוב הזה על דמותה של החברה שלנו.
בשבוע שעבר עמדתי כאן וקראתי - - -
בשבוע שעבר עמדתי כאן וקראתי למרי אזרחי נגד הממשלה הפשיסטית. מי שישב בראש הישיבה החליט לשמש כצנזור והוריד אותי מהדוכן בדורסנות ובניגוד מובהק לתקנון. בריאיון שנתן למוחרת בתוכנית קלמן ליברמן הודה אותו צנזור שהוא אינו יודע מהו מרי אזרחי. ברצוני לנצל את הזמן שברשותי ולהסביר מהו מרי אזרחי ומדוע הנסיבות הקיימות הפכו אותו לכורח השעה.
הפילוסוף האמריקאי החשוב ג'ון רולס הגדיר מרי אזרחי – ואני מצטט אותו – כ"פעולה ציבורית בלתי אלימה, מצפונית אך פוליטית ומנוגדת לחוק, הנעשית בדרך כלל כדי לחולל שינוי בחוק או במדיניות הממשלה". המרי הוא הפרת חוק המיועדת להשיג שינוי מדיניות, או העיקרון שהחוק המופר או חוק אחר משרת או מבטא. חשוב לשים לב כי לפי רולס המרי האזרחי אינו אלים; הוא אינו כופר בעצם קיומה של המדינה ואף לא של השלטון הנבחר, בחוקיו או בהחלטותיו ככלל, אלא יוצא נגד חוק, החלטה או היבט ספציפי במדיניות השלטונות.
כך טוען פרופ' חמי בן נון ממכללת שערי משפט. מרי אזרחי, הוא אומר, בשונה למשל מהפיכה, מתמקד בשינוי של דבר חקיקה או מדיניות ספציפיים ואינו יוצא נגד החוק ככלל, אלא דווקא מכבד אותו. מרי אזרחי, מוסיף בן נון, הוא כלי דמוקרטי חיוני שמשמש אלטרנטיבה לציות עיוור. ציות עיוור, אומר פרופ' בן נון, מסוכן הרבה יותר לחברה מתוקנת מאשר מרי כהגדרתו הלה.
רבים וטובים כונו במהלך ההיסטוריה בוגדים, משת"פים, וכן הלאה, לפני שהוכרו בעולם כולו ובארצותיהם שלהם כגיבורים, לוחמי חירות וצדק ואף כחסידי אומות העולם. מסוקרטס, שבחר לדבוק באמונותיו ובמחויבותו לעירו אתונה גם במחיר חייו, דרך אליהו הנביא, בעומדו מול אחאב, ועד רוזה פארקס, מרתין לותר קינג ומהטמה גנדי. אחאב אף כינה את אליהו – מי שנחשב ביהדות, בנצרות ובאסלאם כנביא מיוחד ואיש האלוהים – בתואר עוכר ישראל. כך נכתב: "ויהי כראות אחאב את אליהו ויאמר אחאב אליו האתה זה עכר ישראל; ויאמר לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך".
ומי היה איש המרי המרכזי בסיפור אחאב ואיזבל אם לא עובדיהו, שהסתיר 100 נביאים מידיה הרצחניות של איזבל? "ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עבדיהו מאה נבאים ויחביאם חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים".
וכך, למשל, הנרי דייוויד תורו, שסירב לשלם מיסים שיממנו את העבדות בארצות הברית ואת מלחמתה התוקפנית נגד מקסיקו, ושילם על כך במאסר. במסתו "התנגדות לממשלה אזרחית", שידוע יותר בשם "אי-ציות אזרחי", קרא תורו להתנגדות לא אלימה לאי-צדק. וכך כתב שם – הוא כתב את זה בשנת 1849, ואני מצטט אותו: כשנוצרת סתירה בין הממד המהותי-ערכי של הדמוקרטיה כאורח חיים לבין הממד הפרוצדורלי-טכני של הדמוקרטיה כשיטה לקבלת החלטות ללא אלימות, על האזרח הדמוקרטי להעדיף את המהות על הפרוצדורה. עליו לשבור את חוקי המשחק, תוך נכונות לשלם על כך מחיר, אמר תורו.
אך מרי אזרחי מהווה גם חלק ממורשת הפוליטיקה במדינת ישראל. חברי כנסת ואישי ציבור בישראל קראו למרי אזרחי מקדמת דנא. בינואר 1952, בזמן שעלה הסכם השילומים עם גרמניה לדיון בכנסת, נאם חבר הכנסת מנחם בגין בפני המוני מפגינים מחוץ למשכן וקרא להם לא לשלם מיסים ולפרוץ במרי אזרחי. וכך הוא אמר, בגין: הערב עומד לקרות המקרה המחפיר ביותר בתולדות עמנו. רשע עומד מול עניין צודק ויתנפץ כזכוכית מול סלע. וכך יתנפץ הניסיון המכוער הזה מול התנגדות העם. ממשלה זו, שתפתח במשא ומתן עם המרצחים, משמידי עמנו, תהיה ממשלת זדון שתבסס שלטונה על כידון ורימון. כאשר אנו אומרים שניתן את הנפש, ניתנה בכל מחיר.
בשנת 1975 הכריז חבר הכנסת דאז שמחה ארליך מהליכוד, ואני גם מצטט: אעמוד בראש מרי אזרחי נגד הדוח על רמת החיים. ובאפריל 2005, בכנס רבנים נגד ההתנתקות, קרא חבר הכנסת וסגן השר לשעבר חיים דרוקמן למרי אזרחי שבמסגרתו יסרבו צעירי ישראל לשרת בצבא ויהיו נכונים לשבת בכלא. ופנחס ולרשטיין הוסיף קריאה משלו למרי, וכך אמר: לכל אדם צריכה להיות נכונות והשלמה ללכת לכלא; חס וחלילה לא בהרמת יד ואלימות, אלא בגין הפרת שטח צבאי סגור ומחסומי צה"ל. כך אמר ולרשטיין. בתגובה לוולרשטיין אמר חבר הכנסת יולי אדלשטיין כי – ואני מצטט אותו – דבריו של ולרשטיין נראים לי לגיטימיים כחלק מהמאבק.
באותו הקשר של ההתנתקות, שלה אגב חברי הכנסת של חד"ש התנגדו, אמר חבר כנסת דאז אריה אלדד: אנחנו נעצור את המדינה. אני מחכה לעובדי הציבור במדינת ישראל שיגידו: אנחנו לא נהיה ברגים במכונת ההרס הזאת. אני רוצה לראות מרי אזרחי, אמר חבר הכנסת אלדד.
אז כן, אני קורא למרי אזרחי ברוח המסורת המפוארת של תורו ופארקס, לותר קינג וגנדי. מרי אזרחי, כהגדרתו המקובלת דלעיל, לגיטימי תמיד, אך בנסיבות הקיימות הוא ממש הכרחי. ההפיכה המשטרית שמחוללת ממשלת הדם, הגזע והדמעות מחייבת התנגדות בסגנון שלו קרא אריה אלדד: לעצור את המדינה, להשבית, להציף את הרחובות ולסגור את הכבישים.
ראינו את ההתנהלות הבריונית, האלימה, המאיימת של יושב-ראש ועדת החוקה בשירות העבריין הנמלט וכנופיית חובבי האפרטהייד. סתימת פיות של חברי כנסת וסילוקם הסיסטמתי מהוועדה, הטלת אימה על היועצים המשפטיים ועל מומחים שהגיעו כדי להשמיע את קולם המודאג, בוז וסרקזם נבזי כלפי כל הנוכחים. אלו רק המתאבן למה שמחכה לנו אם לא נעמוד איתן מול הסכנה הפשיסטית. אם את ועדת חוקה ומשפט הפך רוטמן לוועדת חוקה ואיטלולא, הרי שאת מערכת המשפט הוא וחבר מרעיו רוצים להפוך למשפח, כדברי הנביא ישעיהו "ויקו למשפט והנה משפח". ואת הכנסת הם רוצים להפוך לחותמת גומי של הממשלה.
ב-2012 אמר נתניהו, ואני מצטט אותו: יש לגנוז כל חוק שמאיים לפגוע בעצמאות המערכת המשפטית שמבקש לקיים שימועים לשופטים בכנסת, להגביל עתירות לבית המשפט או לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. אבל דברים שרואים משם, ללא כתבי אישום, לא רואים מכאן כשיש אותם והטבעת סוגרת עליך. וכך, כאשר גזענים פתולוגיים, ששנאתם אומנותם וגזל משיחי משנתם, מקיפים אותך, ואתה עצמך נלחם על חייך מחוץ לסורגים, כולם מועלים כשיות לעולה בשירות המולך.
אני מבקש גם לפנות לחבריי מהאופוזיציה ולראשה בעיקר. סכנת הדיקטטורה הפשיסטית בישראל מוחשית ומסוכנת מאין כמותה, וכולנו מחויבים למאבק נגדה. אך ישנה דיקטטורה אלימה וקטלנית, שכבר קיימת ונאכפת באכזריות כמה עשורים. כוונתי, כמובן, למשטר הדיכוי הנורא שבשטחים הפלסטינים הכבושים. השאיפה לחרות משותפת לכל העמים, ואין אדם שיסכים לחיות לאורך זמן תחת משטר צבאי דכאני.
כיצד נוכל להיאבק למען חברה דמוקרטית בישראל ולהתעלם ממשטר דיקטטורי שהיא עצמה כופה על עם אחר? כיצד נוכל לדרוש חירות ובו-בזמן לשלול אותה ממיליוני בני אדם? באיזו זכות אנו נאבקים נגד הדיקטטורה המתהווה, אך מתעקשים לשלול את אותה הזכות מעם שלם החווה דיקטטורה למעלה מיובל שנים? פיקחו את עיניכם. הכיבוש הוא שלולית הדם ממנה צמחה פטריית הרעל של ההפיכה המשטרית – כפי שצפה פרופ' ישעיהו ליבוביץ' עוד ב-1968. הוא כתב כך: הכיבוש משמעו התמוטטות המבנה הסוציאלי שהקימונו במדינה והשחתת האדם היהודי והערבי כאחד. כל התוכן של המפלצת הקרויה ארץ ישראל השלמה לא יהיה אלא קיום המנגנון השלטוני-מינהלי שלה. מן הבחינה החברתית תוך זמן קצר לא יהיה עוד במדינה ההיא לא פועל יהודי ולא חקלאי יהודי. הערבים יהיו העם העובד והיהודים יהיו מנהלים, מפקחים, פקידים ושוטרים, ובעיקר שוטרי חרש. המדינה תהיה בהכרח מדינת ש"ב, עם כל מה שמתחייב בזה, כהשלכות על רוח החינוך, על חופש הדיבור והמחשבה ועל המשטר הדמוקרטי. השחיתות האופיינית לכל משטר קולוניאלי תדבק גם במדינת ישראל. המינהל יצטרך לעסוק בדיכוי תנועת מרי ערבית מזה, וברכישת קוויזלינגים ערבים מזה. יש חשש שגם צה"ל, שהיה עד עכשיו צבא עממי, יתנוון על ידי הפיכתו לצבא כיבוש, ושמפקדיו, שיהיו למושלים צבאיים, יהיו כעמיתיהם באומות אחרות. ודי לחכימא.
כתב ליבוביץ' עוד ב-1968. בין מאות האלפים שיצאו להפגנות היום יש רבים וטובים שכבר רואים זאת ומניפים בגאון את הסיסמה: הסתכלו לכיבוש בעיניים. חבריי ואני מחויבים להיות בעבורם קול ברור למאבק למען הדמוקרטיה ונגד האפרטהייד, להתנגדות לדיקטטורה באשר היא, לשחרור ועצמאות העם הפלסטיני, שהוא גם שחרור ישראל מעול הכיבוש.
בשיר המחאה הידוע של בוב דילן, Blowing in the wind, שהפך להמנון התנועה לזכויות האזרח, שבה השתתפו לבנים ושחורים, יהודים, מוסלמים ונוצרים בשותפות אמת, נכתב: כמה שנים יכולים אנשים לחיות בטרם יזכו לשחרור? וכמה פעמים יכול אדם לסובב את ראשו ולהעמיד פנים שהוא פשוט לא רואה? הגיע הזמן לראות, הגיע הזמן לפעול, לפני שהעלטה תרד על כולנו ותוביל לעיוורון קולקטיבי על סרמגו.
דבר אחד אחרון לחברי האופוזיציה המדברים בזכות המאבק למען דמוקרטיה. שאלתם את עצמכם מדוע, לצד הגנה על זכויות המיעוט והפרט כמובן, מתאפיין המשטר הדמוקרטי בעיקרון הכרעת הרוב? מה הרציונל לכך? רציונל אחד הוא פונקציונלי, כדברי ההוגה ג'ון לוק; הכרעת רוב היא אמצעי יעיל לאפשרות הקהילה הפוליטית לפעול כגוף אחד. אבל יש רציונל אחר, חשוב יותר, עקרוני וערכי ביסודו, והוא ערך השוויון בין בני האדם. בפשטות, הרציונל פה אומר שאם אין הבדלים איכותיים בין בני אדם, הדבר היחיד שיכול לקבוע הכרעות הוא הכמות. במילים אחרות, אם אין אדם אחד או קבוצת אנשים אחת טובה או ראויה יותר מאחר או אחרות, אזי לכל אחד ואחת צריך להיות משקל שווה בשקלול התוצאה, והמדד היחיד לקביעתה הוא המספר, קרי הכמות.
מי שאינו מקבל את מדד הכמות מניח שיש איכויות שונות, שעל פיהן יש להבחין בין בני ובנות אדם. דבר זה עומד בניגוד גמור לעיקרון השוויון הדמוקרטי ולעצם הרציונל שבבסיס השיטה. מי שמקבל את עובדת הכיבוש, שבמסגרתו מיליוני אנשים אינם נהנים מזכויות בכלל – ולענייננו הזכות לבחור ולהיבחר בפרט – כופר למעשה ברציונל הדמוקרטי, וממילא אינו יכול להתהדר בדמוקרטיותו.
כנ"ל לגבי מי שמתייחס לנבחרי האזרחים הערבים, וממילא לקולותיהם, באופן שאינו שווה ערך לנבחריהם של אזרחים יהודים. החרמת נציגי הציבור הערבי והדרתם מישיבות האופוזיציה ומהצהרותיה, מבטאות יחס שונה, ואף הוא כאמור חותר למעשה תחת הרציונל הדמוקרטי, שעל פיו רק הכמות קובעת ולא שום איכות.
אני קורא לראשי האופוזיציה לשנות את התייחסותם זו לטובת החברה כולה ולמען הצלחתנו במאבק נגד הדיקטטורה לגווניה והפשיזם. אני מסכם, לאחר שהסברתי היטב, אני חושב, מהו מרי אזרחי. אני רואה לנכון, וזאת חובתי, גם לומר, כן, לציבור האזרחים כולם, צאו למרי אזרחי נגד הדיקטטורה המתהווה. תודה.
1,569 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.