קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כאילו, עם הזמן יהיו לי האנרגיות של גלעד ב-03:00? השם ישמור.
בוקר טוב, גברתי היושבת-ראש. כנסת נכבדה, מכובדיי כולכם, עייפים כולכם. טוב, קודם כול אני – מה?
שר למה, אנחנו נברר בהמשך הערב, אבל יש שר.
טוב, קודם כול אני רוצה לפתוח ולהודות לכל המפגינים והמפגינות היום. באמת, גם לקחת יום – גלעד, לאן אתה הולך? אני ישבתי והקשבתי לך.
בסדר גמור. אז קודם כול, באמת, גם השעה מאוחרת וכמעט לפנות בוקר או לפנות בוקר, אני רוצה להודות לכל מי שהגיע והקריב גם יום עבודה, גם את הזמן, גם את הפקקים, זה לא משהו מובן מאליו. קצת מצחיק היה לראות את התגובות ברשת לגבי ההפגנה. יש כאלה שהתחילו – נהיה מן טרנד להתחיל לספור ראשים. אז איך יודעים שמישהו ממש לא מפרגן? כאילו סופרים הרבה הרבה פחות. אבל אני הבנתי היום שכל מי שסופר פחות וקצת מזלזל, תכל'ס הם בעצם מקנאים, כי היכולת של מחנה, לא משנה אם פוליטי או אחר, ויש מחנות שיודעים להוציא כמות כזו של מפגינים בטח ובטח באופן סיסטמטי שבוע אחרי שבוע ובאמצע השבוע – הקנאה היא באמת משהו שאני הרבה זמן לא נתקלתי בו וכך גם הזלזול. אז כל הכבוד.
אני חושב שאנחנו גם צריכים ויכולים להכפיל את המספרים, בטח ובטח כי אני חושב שנכונו לנו גם עוד שבועות של מאבק אבל בעיקר עוד דרך ארוכה בהצלת הדמוקרטיה או לפחות איך שאנחנו רואים את זה.
דבר נוסף שאני ארצה לעשות לפני שנתחיל לדבר לעניין הוא להתנצל בפני עובדות ועובדי הכנסת, הסדרנים בעיקר, על מה שהיה היום בוועדת חוקה; לא כי אני חושב שמה שעשינו הוא לא בסדר, אלא כי נראה לי נכון ליישר קו ולהבהיר, למרות שאני חושב שזה די ברור: המחאה שלנו בטח ובטח לא נגדכם, ושלא ישתמע מכך, כי הבנתי שהיו כמה שכאילו הרגישו שזה קצת מכוון נגדם, אז למי שער פה – יש סדרנים? אז לא, לא. הכול בסדר. רק ביקשתי סליחה על מה שהיה בוועדה.
אני גם אצטרף להבעת הצער על נפילתו של סמ"ר אסיל סואעד. זה עצוב מאוד, אבל זו שגרת חיינו פה, כנראה. כל מי שעלה פחות או יותר דיבר על השר – מה? מה? דברי, אני מקבל ביקורת.
אני לא נכנס עכשיו לתחקור. את כבר יודעת את המסקנות, אני מבין, אבל בסדר.
בכל מקרה, נהיה מעין טרנד לדבר על השר לביטחון לאומי. כל מי שעולה לפה לבמה בעצם מדבר עליו או מדבר עליו בפודיום. זאת כאילו מתנה שלא מפסיקה לתת. עכשיו, אנחנו אומרים את זה בהומור, אבל באמת נראה לי – אני חושב שאולי חברי חבר הכנסת גלעד קריב – נראה לי שכולנו בכל המשכן הבנו שיש פה קטע, יש פה איזה קאץ'. עכשיו, מה הקאץ' ? אני חושב שאני הבנתי אותו, תגיד לי אם תסכים איתי, אני חושב שדווקא ראש הממשלה הוא הראשון שהבין את הקאץ' .מה זה אומר? שהוא זיהה את פוטנציאל המלכודת פח, המלכודת העצומה שחפר לעצמו ועשה את זה באופן סיסטמטי במשך השנה האחרונה, חבר הכנסת והיום השר איתמר בן גביר. הווי אומר, שלדעתי כולנו פה יודעים שהוא לא יצליח בתפקיד, כי הוא עשה build up מפה ועד מאדים, והראשון שזיהה את זה הוא הראשון שתמיד מזהה הכול, נכון? יש כאלה שהוא מזהה יותר, יש כאלה שהוא מזהה פחות, אבל את זה הוא זיהה די טוב. אז מה שנקרא, איתמר, נראה לי שהבדיחה עליך. אני הייתי לוקח ארבע פעמים ארבעה צעדים אחורה, אבל זה כבר שלו. באמת, ההתעסקות היום-יומית שלו עם השמפואים, והיום צחקנו על זה שאולי הוא ייקח שמפו מלאונרדו – באמת, במה הבן אדם הזה מתעסק?
עכשיו, היינו גם היום בוועדה לביטחון פנים, שם הייתה סקירה על מצב תוכנית "מסלול בטוח". אני בטוח שכולכם מכירים, אני חושב שגם משרד החינוך קשור, זו תוכנית שהממשלה הקודמת לקחה באופן רוחבי וניסתה לטפל בפשיעה בחברה הערבית, שהשפיעה על כולנו. עכשיו, רצינו לדעת מה הסטטוס שלה. אנחנו חודשיים להשבעת הממשלה פלוס מינוס, חודש ושלושה שבועות, וגם כחודשיים לפני, זאת אומרת לבוא לדעת אם זה באמת ממשיך, כי זאת גם הוראת שעה – שהתוקף שלה כבר פג, אגב – ולראות מה קורה עם זה, כי כולם הסכימו שזה יעיל. גם באה המשטרה ואמרה: לא רק שבשנה שעברה הייתה פחות עלייה, אלא הייתה ירידה. אם אני זוכר נכון למרות השעה המאוחרת, אם הסטנדרד או היעדים שהציבו להם הם למתן את העלייה בהרוגים - - -
בדיוק. אז הם השיגו ירידה. אז אתה בא ואומר – ואני בטוח שאנשים כמוכם, שמנוסים ממני הרבה יותר, בטח במערכת ממשלתית – יודעים כמה קשה להגיע להישג תוך שנה. נכון? בטח במציאות מורכבת, בטח במציאות שבה מדובר בנושא סבוך כזה, כמו פשיעה בחברה הערבית.
אז להוביל תהליך ולהגיע להישג טוב – 16% פחות נרצחים בחברה הערבית, זה נשמע לי אחלה הישג. זאת אומרת, על התוכנית אולי אפשר לסמן וי ולהשקיע אולי קצת יותר. אממה – כלום. המשטרה מתנהלת באופן סיסטמטי, הם אמרו: אנחנו עושים את העבודה שלנו, אנחנו יודעים את היעדים. אבל המשטרה – ההצלחה של "מסלול בטוח" הייתה כשהיא פעלה באופן הרוחבי. בדיוק, כשיש שולחן עבודה שמתרכז פעם בשבוע, שמתכלל כמה משרדים שונים, אם זה אוצר, אם זה חינוך, אם זה פנים, אם זה רשויות מקומיות, אם זו רשות המיסים ובטח ובטח פרקליטות ומשטרה, ובאים ויוצרים עבודה, יוצרים סנכרון וגם יוצרים משימות. יש לזה פן חקיקתי, יש שבעה חוקים שמחכים, ויש לזה גם פן מבצעי וחקירתי ואלף ואחת דברים.
ואנחנו גילינו היום – וניסו, ככה, לצבוע קצת בוורוד את התשובות, ואני מבין אותם – שבעצם אין המשכיות. יושב השר, ואנחנו יודעים איך השר יושב, כי דווקא היינו הרבה בטרום הוועדה, בהיותו ח"כ המתעתד להיות שר-מפכ"ל, אז אנחנו יודעים איך זה עובד. הוא בא, יושב, מדבר טה-טה-טה, מפזר כמה פיתות, שמפו וכו', וככה זה נראה.
אז יש דיון. הדיון הוא מאוד מעורפל, גם התשובה הייתה די מעורפלת. אבל לצערי הרב, אני חושב שזה משהו – חבל שצביקה לא נמצא פה, אבל אני מבין את השעה מאוחרת – אני חושב שאנחנו נצטרך להיות על זה בזמן הקרוב, בטח ובטח נוכח המציאות, שלדעתי כבר לא מבשרת טובות, בטח לנוכח בימים האחרונים. מה גם שנורא נורא מעצבנת הבחירה שלו להגיע לאתרים מסוימים. אתם שמים לב לזה? יש אתרים שהוא מגיע, בטח בהתחלה זה היה – הוא ממשיך להגיע, וגם כשהוא מגיע, כאילו כל פעם יש לו את ההברקה היומית. באמת, פעם אחת רצינו להפנות אותו לקצינת הת"ש האזורית בחטיבה מרחבית שומרון או ירושלים על זה שלא יצא לו להגיע לארוחת שישי.
כן. הוא יצא משולחן שבת. באמת, כל פעם אני חוזר ואני אומר, בן אדם, מה חשבת? אמרת, אוקיי, נפלט לי, בוא, אני לא אדבר בפעם הבאה. נכון? אם אני עושה טעות, אני אומר: ואללה, עזבו, אני לפעמים קצת לחוץ, מצלמות, באמת זירות לא נעימות ומאתגרות, אולי אני אהיה בשקט. לא במקרה הזה. במקרה הזה כבר הוכרז מבצע צבאי, שהוא חשב שהוא בכלל מבצע משטרתי. למה לעדכן קבינט? בכלל לא דיבר עם ראש הממשלה. יאללה, יצא כבר למבצע. יצא למבצע - - -
בדיוק. נכון. עכשיו, עשית עוד טעות – ואז הוא בא לישיבת הממשלה, זוכרים, עם הקלסר? אז אוקיי, גם בשישי עשית עוד פעם פאלטה; אתה בא עם הקלסר, תגיד – עכשיו, אתה גם יוצא מהדיון בקבינט, ושום החלטה בנושא הזה לא הייתה. הייתה החלטה על תשעה יישובים חדשים, סבבה, מה יהיה, מה לא, מה עם האמריקאים, מה לא. בסדר.
אני לא מבין. אני באמת לא מצליח להבין אם זה מישהו רציני או שיש מישהו – אולי אתה תעזור לי, בזה חבר הכנסת קריב, או השר ביטון – אם יש מישהו מלמעלה שיושב וצוחק עלינו, עושה עלינו דחקה עם השר הזה? מישהו צוחק עלינו. בכלל, עם ההתנהלות הזו, מישהו צוחק עלינו. בשבוע שעבר ישבנו פה ודיברנו - - -
כן. למעלה יש רק שמיים. אני לא - - -
מישהו צוחק עלינו בטוח מלמעלה. אני לא יודע מי, אבל אני שומר את זה לעתיד, כי בטוח זה גם יתגלה.
בשבוע שעבר ישבנו ודיברנו פה על השר וסלהאוף? וסרלאוף? שלא הספיק לו להיות שר הנגב והגליל, הוא היה חייב להוסיף את מילות התוכן הבאמת מאוד משמעותיות, ששינו את פני החברה הישראלית, "והחוסן הלאומי". כי באמת מהרגע שהוסיפו את השם הזה, באמת אני עצמי הרגשתי יותר ביטחון.
בדיוק. אולי החוסן הזה הוא הבעיה. נכון, השרה לשעבר פרקש, אולי חוסן זו הבעיה. סתם, אני צוחק.
אז באמת, עזוב את זה שאנחנו משלמים מיליוני שקלים על השינוי המיותר הזה, שמתי גם את זה בצד.
אני רק סוקר את האירועים האחרונים כי לנו הישראלים יש נטייה לחשוב שאף פעם לא עובדים עלינו, נכון? אנחנו באים לחו"ל – אני זוכר שטיילתי בחו"ל והיה אתר שקוראים לו גרינגו. מכירים? לא מכירים. אני פונה אליכם כאילו אתם מהדור שלי – פחות. עדי, אולי את מכירה? גם את לא היית בדרום אמריקה. לא משנה. בדרום אמריקה, לפני כל אתר שהישראלים מגיעים אליו, יש אתר שקוראים לו גרינגו. פעם היה אתר, היום יש סמרטפונים, כבר אני הזקן פה. אני מחמיא לכם.
אז היינו מגיעים ואז רואים איזה הוסטל הכי זול, מי מציע את הבמבה. כאילו עושים drill down ברמת השקל. כאילו, היינו משלמים נגיד 20 ריאל ליום, והייתי אומר: לא 20, 15 – חוסכים 20 שקלים. אז יש נטייה לישראלים להגיד: לא עובדים עלינו, אנחנו נמצא את הכי זול. ואם היית מוצא מישהו ששילם פחות מאיתנו על הוסטל, היית אומר: בוא'נה, דפקו אותנו. נכון? זה הפלופ הכי גדול אצל הישראלים, כי בהיותנו בוחרים טלוויזיה, אנחנו נעשה את סקר השוק המשמעותי ביותר; אנחנו נלך לכל חנות, נזמין, נבקש. אם במקרה עדי תרד לאילת, אני אגיד לה: תביאי לי מאילת. נכון? נחסוך גם את המע"מ, נמקסם כמה שיותר. אבל בהיותנו שמים פתק בקלפי – הדבר שהוא אולי, בין המשמעותיים ביותר שאנחנו עושים בתקופת בחירות, ואני אומר, מה יותר חשוב: טלוויזיה או מי שאתה בוחר – אנחנו לא עושים את בדק הבית הזה, אנחנו נכנעים לסיסמאות. ולמה אני אומר סיסמאות? כי ממשלת הימין היא ממשלה של פשוט כלאם פאדי. אתם כלום, פשוט כלום.
עכשיו, מה מצחיק? אם הייתי אומר שלמראית עין עושים משהו משמעותי, שהיו אומרים: הינה, אנחנו נותנים מה שנקרא ימין על מלא – שכבר נמאס לי לשמוע את זה – אבל 27 רקטות, כולל ארבעה טילי נ"מ שאנחנו יודעים עליהם, שזה לדעתי הסלמה; פיגוע בעיר דוד; פיגוע בנווה יעקב – שבעה נרצחים; דריסה ברמות – שלושה נרצחים; פיגוע דקירה בעיר העתיקה; היום במחסום שועפאט – כל זה ב-11–12 ימים.
עכשיו, אני אומר שאם חס וחלילה את היית יושבת עדיין בשולחן הזה, גברתי היושבת-ראש, אני מתאר לעצמי מה היה הולך בחלק הזה. לא היה נשאר פה – אתם אומרים לעלות על שולחנות? אני לא בטוח אם השולחנות היו מחזיקים בכלל פה את רמות דפיקות ואת – אני לא אגיד; הטרור שהיו עושים פה, היינו שומעים גינויים. וכבר עשיתי באחד הנאומים את החידון נושא הפרסים שאף אחד לא זכה בו: מי אמר למי ומי אמר לכמה, שבכלל זה היה שערורייה לראות את ההתבטאויות. אני זוכר כמה התבטאויות של חבריי מעוצמה יהודית: על כל טיל 50 טילים – בסטיקר; על כל זה – 50 מחבלים הרוגים; נשטח, נרוקן, נפרק. כלום, כלום. מה שעשיתם זה שבניתם עוד ארמון חול בדיונות של עזה. כל מה שצחקתם עליו, עשיתם הרבה פחות והרבה פחות טוב. אתם פשוט פחות טובים, והגיע הזמן כבר, אחרי באמת 30 ומשהו שנים שאתם בשלטון ברצף, להודות שאתם פחות מסוגלים. ואולי תנסו פחות לעבוד על העם. כי מה שאתם עושים, ואתם עושים את זה טוב, ואת זה אתם באמת עושים טוב – אתם פשוט עובדים על העם כל פעם מחדש. והיום היה ריאיון, במקרה יצא לי לראות, של תמיר סטיינמן שעבר בשדרות, ואני מצטט לכם מצביע של בן גביר: ברגע שהם באים בבחירות, אומרים אני ואני ונעשה ונעשה ועולים ונעשה ואנחנו נעשה ואנחנו נעשה. ואז כשהם עולים ותופסים את הכיסא, לא מכירים אף אחד.
מה עוד הוא אומר? צריך ללמוד מיאיר לפיד, הוא נכנס בהם והראה להם. ואז שואל אותו תמיר סטיינמן: למי הצבעת? והוא אומר: לבן גביר. עכשיו, בן גביר היה switcher, אנחנו הרי יודעים את זה, היחיד שהביא קולות, כי הוא הבטיח ארגזים, והוא לא יעמוד בזה.
טוב, זה השנקל שלי על איתמר בן גביר, כי באמת אי-אפשר שלא. זה מצחיק. אמרתי שאני אעשה שתי דקות, אני לא ארחיב על זה.
עכשיו, בכל זאת יש לנו עוד 13-12 דקות, ואז אמרתי שאולי, מכיוון שאני יודע כמה קשה השעה הזו ביום, נכון – אני כבר לא יודע איזה יום, אבל זו שעה קשה. אמרתי שאולי ננסה, אני אנצל את זה שאת יושבת פה – זה לא מתוכנן, כי מעניין מה נאור התלמיד היה אומר אם היו אומרים לו שפעם יעשה איזה שיעור אזרחות עם מי שהייתה שרת החינוך; נראה לי נאור התלמיד היה אומר: מישהו צוחק עליי כמו שהוא צוחק עליי עם בן גביר. אבל אמרתי שננצל את ההזדמנות ונעשה איזה מעבר על ספר האזרחות. למה אני רוצה לעבור על ספר האזרחות? כי הרבה פעמים אומרים לנו: דמוקרטיה, שלטון הרוב, ניצחנו בבחירות; באמת לא היה פה איזה מישהו כבר, השר המקשר קיש או לא יודע, מאי גולן, שיגידו: ניצחנו, 64 מנדטים. שולטים.
נכון, איזה משעמם זה? כל פעם אומרים: ניצחנו, ניצחנו, ניצחנו. אז אמרתי, בואו באמת נעבור על זה, כי דיברנו כבר על cherry picking שעושים מכל מיני שיטות משטר בעולם, והוכחנו את זה וראינו את זה ודיברנו גם על ארצות הברית פעם קודמת. והיה לי גם ריאיון היום, אני לא זוכר כבר איפה, בטח לא בשעה הזו, וגם דיברו איתי על נושא הדמוקרטיה. אז אני אשמח ככה לעבור איתך ושנסרוק ביחד לפחות את הקטעים הרלוונטיים, ותתני את ה-input שלך, אם זה מקובל ברמת התקנון, אני לא יודע, או שאת עכשיו קובעת את התקנון; לייצר ככה שיח סביב מגילת העצמאות, סביב מה זה בכלל, על איזה ערכים בסיסיים קמה המדינה שלנו. כי אני מנסה לחשוב מה יגרום לנו, מה המכנה המשותף שיגרום לנו, משני צידי המתרס פה, להסכים. אני חושב שמגילת העצמאות זאת נקודת התחלה, אולי באמת זה יעבוד. האמת היא שאני פחות אופטימי, אבל ננסה. אז אני אקריא קצת ממגילת העצמאות, את הקטע שבעצם מנסח את החלק שמדבר על הזכויות. כי אנחנו הרי יודעים שיש "יהודית", אבל אין באמת "דמוקרטית", נכון? לא מופיעה המילה "דמוקרטיה", נכון? אני מאשרר את זה?
לא, אבל במגילת העצמאות אין את המילה "דמוקרטיה".
אוקיי, אני רק אומר שאני קיבלתי 99 בסוף באזרחות.
נכון, שזה מפתיע כי הממוצע הוא סביב 60. עכשיו אני אומר, על מה הורידו לי את הנקודה? יכול להיות שעל זה. אבל ממה שאני זוכר, ואני גם מודה גם שלא קראתי, אז אני אסרוק מהר – לא משנה, באופן כללי אני לא חושב שהסכימו על "דמוקרטיה", כי "דמוקרטיה" זה יצר קצת התנגדויות. אבל מה, הם הכניסו ערכים אחרים שהם מתבטאים היום כדמוקרטיים. למשל, שוויון, שוויון זכויות, שוויון פרט, חופש מדת, חופש פולחן. אז הינה:
"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", חופש דת, מצפון, לשון, חינוך, תרבות, "תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות" – שזה דמוקרטיה, מה שנקרא על מלא. יופי. אז אפשר להסכים שיש ערכים דמוקרטיים במגילת העצמאות? יופי. שמעתם כל מי שפה? כולם מסכימים? חברת הכנסת צגה? אם כבר את פה, אני אשתף איתך פעולה. את היחידה – הפרעתי לך לקרוא, אז תחזרי לקרוא. פשוט אתם נורא עסוקים, באמת בעניינים ברומו של עולם, אני לא רוצה להפריע.
אתה צריך לעבור לצד הזה, אתה כל פעם נגד. אני רק הקראתי ממגילת העצמאות. אתה יכול להגיד לא, אבל מה, חתמו על זה 37 רציניים לפניך.
טוב. אז אחרי שסקרנו את זה, אנחנו עוברים קצת להצדקות להקמת מדינת לאום יהודית בארץ ישראל. אז יש שש הצדקות על פי ספר האזרחות האחרון. הצדקה טבעית, שמדברת על זכות טבעית של היות היהודים כעם ככל העמים, הצדקה היסטורית, שקושרת את העם היהודי לארץ ישראל, הצדקה פוליטית והצדקה בין-לאומית. ואז הם עוברים למה יהיה אופי המדינה שתקום על פי המגילה. עכשיו, אופי המדינה זה טוב, נכון? כי אנחנו מדברים פה על משהו שאמור להיות איזה יסוד או מסמך שנותן לנו איזה אינדיקציה לגבי איך אנחנו רוצים שהמדינה תהיה. נכון, אנחנו לא רוצים שבית משפט יקבע לנו הכול – כי לא בחרנו אותו, נכון? נגיד, נתעלם מזה שבחרנו את מי שבוחר את זה, ויש זכות וטו, ונתעלם מהמציאות כי אנחנו לא ממש מכירים במציאות. אנחנו בעצם ממציאים לנו כל מיני תירוצים לגבי למה אנחנו לא מצליחים למגר את הטרור בגלל בית משפט. למה אנחנו לא מצליחים לבנות, לפתור את משבר הדיור בגלל בית משפט, נכון? אגב, אסתר חיות חייבת להתאפס על עצמה, החודש האחרון הוא חודש נוראי מבחינה ביטחונית.
טוב, אז מה יהיה אופייה של המדינה שתקום על פי המגילה? כמה וכמה משפטים במגילה מעידים על כוונתם ומחויבותם של מייסדי המדינה לשמור על אופייה וערכיה היהודיים: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". היא תהיה מושתתת על יסודות החירות, צדק, שלום לאור חזונם של נביאי ישראל. מדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות. המונח "דמוקרטית", גברתי שרת החינוך לשעבר, אינו מופיע במפורש בהכרזה. זה מקריות, באמת. היא קובעת כי המדינה תהיה מחויבת וכו', זה די חוזר, לערכי השוויון אשר עומדים ביסודה של תפיסה דמוקרטית, ליברלית, ומצהירה כי המדינה – לא, לא, בסדר - - -
מלא זמן לדבר, אורית. אני יכול לשתף אותך גם בשיעור.
והורידו? מי הוריד? אה, כי כאילו זה יצר, זה - - -
נכון. ואגב, בעיניי זה יותר טוב. למה? כי דמוקרטיה זה ספקטרום, נכון? אז עכשיו אם היה רק "דמוקרטית" ולא היו שוויון, חירות, דת וכו' – אז היו אומרים: רגע, רגע, אנחנו קובעים מה זה דמוקרטיה, כמו שאנחנו רואים פה היום. היום אנחנו קובעים: דמוקרטיה זה רק הכרעת הרוב. אז כאילו במובן מסוים זה עשה לנו - - -
בדיוק. אין, אין סכין המתחדדת אלא בירך חברתה. זה המשפט שאני הכי אוהב. ותודה על החידוד הזה, כי זה נכון, זה מדויק.
טוב, אז הם פה נותנים גם דוגמה למתח בין המחויבות הכפולה של המדינה לאופייה היהודי ולאופייה הדמוקרטי-ליברלי. פה הם נותנים דוגמה של חירות הנישואין. במגילת העצמאות הובטח חופש דת ומצפון – ואז הם מתייחסים לשיפוט בבתי דין רבניים, ראיתי שזה עלה. הוא קובע כי ענייני הגירושין – השרה פרקש, השרה לשעבר, רוצה להצטרף אליי? טוב, אוקיי לא. בבקשה, בבקשה אני אתעלם, אני ממשיך, אני ממשיך.
טוב, אז יש פה עוד התייחסות לעמדה בנושא של שוויון ללא-יהודים במדינת ישראל. דווקא פה ציטטו את ברל כצנלסון, שזה אחלה ציטוט: "ידענו חילוקי דעות על - - - פתרונות פוליטיים, אך מעולם לא ידענו חילוקי דעות כלשהם על חובת היחס ההוגן והצודק לכל הנברא בצלם, לבן כל עם. זה היה והנהו מיסודי-היסודות, נכסי צאן הברזל שלנו. באנו" לארץ ישראל "לא להשתרר על הזולת, כי אם להשתחרר משררתו של הזולת עלינו, ומעולם לא נשאנו את נפשו לכך ש'נזכה' לנהוג באחרים כמו שאחרים נוהגים בנו - - - הציונות לא הייתה קמה – ולא תקום – בעולם שכופר בצדק, במשפט, בחירות לכל הנברא ובצלם. היא לא תתכחש לערכי אדם אלה, כי בכך היא מוציאה את גזר דינה על עצמה". מדהים. האמת, זה אחלה ספר, עכשיו שאני ככה רואה את זה. הוא גם, אפשר להוריד אותו בקובץ PDF, מה שהפתיע אותי. הייתי בטוח שאני הולך לחפש בספריית הכנסת.
טוב, אני ממשיך לעבור על זה. דיברנו על המאפיינים. אני אעבור יותר מהר. טוב, יש פה עוד התייחסות לעמודי היסוד, היסודות הערכיים שעומדים במדינת ישראל. אז היא מדינת הלאום של בני העם היהודי, מדינה דמוקרטית, והריבונות עליה מסורה לכל אזרחיה באופן שוויוני ללא הבדל, גזע ומין. מדינת ישראל היא מדינה המחויבת לשמירת זכויות האדם.
מה שאני רואה, ובואי נקיים על זה שנייה דיון: אני רואה באופן סיסטמתי שיש פה חזרה מאוד מאוד גדולה דווקא על ההדגשה של הערכים הליברליים, שוויון, ובלי הבדל דת גזע ומין. זה חוזר בכל מיני רבדים, ודווקא, זה הדבר היחיד שחוזר. זאת אומרת, כן מחודד פה שמדינת ישראל היא כן אמורה להיות מדינה יהודית, דמוקרטית וששומרת על זכויות אדם. אז נראה לי שאפשר להגיע לאיזה הסכמה, לפחות בחצי הראשון של הספר, שהוא גם נראה טוב ויזואלית – יש פה מלא כאלה תרשימים.
מדוע יש צורך בהצדקות ליברליות למדינת לאום? אז השקפת העולם המקובלת בדמוקרטיה ליברלית מציבה את ערך האדם במרכז. תפקיד המדינה לפיכך הוא לפעול לטובתו של כל אדם, לאפשר לו לממש את אישיותו וכישוריו. עכשיו, בעיניי, השיח הזה, המשפט "שנותן לכל אדם לממש את כישוריו", גם מתייחס הרבה פעמים לפשרות שאנחנו עושים פה. ודובר פה גם על בני הישיבות, בטח ובטח בהקמת המדינה והחתימה על מגילת העצמאות וכל הפשרה שנעשתה עם בני הישיבות, שעד היום אנחנו חווים אותה. אז נראה לי שדווקא הפן הליברלי נתן לנו את היכולת לאפשר לבני הישיבות את מה שקורה היום. אני חושב שלקחו את זה קצת כמה צעדים קדימה.
אבל דווקא רציתי להתייחס פה לבית משפט, כי אני רואה פה שיש פה התייחסות ליחס הרוב והמיעוט בהקצאות קרקע. עכשיו, בג"ץ בורקאן, מכירה, מכירים? זה מוכר כאילו? לי זה לא היה בבחינה, נראה לי. תאמיני לי. טוב, אז דובר פה על – מישהו רוצה להצטרף? לא, אין אף אחד – איזה כיף זה מליאה ריקה, נכון? כאילו, אני כל פעם נופל עלייך, אני מרגיש שאני מציק לך. אבל בסדר, אולי זה קצת מכניס, לא יודע, מעביר את הזמן.
אז דובר בו בעצם על עסקת מקרקעין בין תושב ירושלים שרצה לרכוש דירה ברובע היהודי, ואמר שלא נותנים לו, וזה בעצם נוגד את השוויון, נכון, את ערך השוויון, ויש אפליה פסולה בייחודו – ואז השופט חיים כהן כתב בפסק הדין, שאגב, בג"ץ, הוא אמר: "שיקום הרובע היהודי בעיר העתיקה רק מפני שצבאות ירדן פלשו אליו וגרשו את היהודים, שדדו את רכושם והרסו בתיהם. מטבע הדברים הוא שהשיקום בא לשם החזרת עטרת היישוב היהודי בעיר העתיקה ליושנה, כך שליהודים יהיה שוב כמו שהיה בעבר, רובע המיוחד להם, ליד רובעי המוסלמים, הנוצרים והארמנים. אין כל אפליה פסולה בייחודם של רובעים אלו". זאת אומרת בג"ץ אפשר עסקת מקרקעין שפוגעת בשוויון, ובעצם הכשיר את – עמד על החידוד והנכונות והחשיבות שבהקצאת שטחים, אפילו ליהודים בלבד, בעת שזה עובר על ערך השוויון.
כמובן שאחרי די הרבה שנים, שזה 32 שנים, זה הגיע שוב, בבג"ץ קעאדן, שאני מניח שזה הרבה יותר מוכר, כי אז בית משפט העליון בשבתו של אהרון ברק פסק הפוך.
לסיום. טוב. אז בקיצור מה שבאתי לעשות פה, זה לעבור ולנסות לחדד או לזקק איזושהי אמרה די פשוטה שהדמוקרטיה הישראלית, יש בה המון המון מרכיבים ואיזונים ובלמים. ומה שאנחנו חווים פה, דרך ועדת חוקה ומשפט ובכלל בזמן האחרון, זה שאנחנו רוצים בעצם לבטל גם את כנסת ישראל וגם את הרשות השופטת, ולהשאיר רשות אחת, שהיא ממשלת ישראל. אני חושב שזאת תקלה. שיהיה המשך ערב טוב ובוקר טוב ותודה רבה על השיעור והזכות.
3,599 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.