קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בראש ובראשונה אני רוצה להשתתף באבלה הכבד של משפחת סואעד על נפילתו של אסיל סואעד היום בשועפאט במחסום. אני משתתף בצער המשפחה. במעבר חד, הייתי רוצה לומר כמה מילים על הנושא של המאבק בפשיעה בחברה הערבית. זה נושא שבשל האירועים, גם פה בבית הזה, והרפורמה, כפי שהיא מכונה, הוא קצת ירד מסדר היום אבל חשוב לשים אותו על סדר היום גם שלנו בכנסת ובעיקר של הממשלה, ודווקא, ובייחוד אולי, על רקע ההצלחה הגדולה מאוד של המחוז הצפוני של משטרת ישראל והיחידה המרכזית במחוז הצפוני בטיפולה במשפחת אבו לטיף מראמה. משפחה או ארגון פשיעה שמטיל חיתתו תקופה ארוכה. אחרי פעילות מאומצת של משהו כמו שנה וחודשיים באמת היה גל מעצרים ראשון שבוצע על ידי המחוז הצפוני. אני מניח, מקווה ומאמין שהפעילות הזאת תימשך במהלך השבועות הקרובים במעגלים נוספים שקשורים, ושמענו היום גם על הקשר נוסף, סיפור של מכרזים, סיפור שהוא מאוד מאוד משמעותי.
אני שמח שהייתה לי ההזדמנות בשנה וחצי או קצת פחות של הממשלה הקודמת לעסוק בנושא של מסלול בטוח, ואני רוצה לייחד לנושא הזה כמה מילים, בייחוד אחרי שהייתה היום ישיבה של הוועדה לביטחון הפנים בנושא הזה. ואני רוצה להציע לממשלה – ומקווה מאוד שגם זה ייפול על אוזניים קשובות – להמשיך את התוכנית הזאת ולהעצים אותה אפילו ביתר שאת. אני אומר את זה דווקא על רקע מה שאני מזהה כאיזשהו רפיון, לפחות בחלק מהטיפולים שהיו. יש בתוכנית הזאת, "מסלול בטוח", כמה חלקים.
החלק הראשון שאני רוצה לדבר עליו הוא איך העסק הזה עובד בכלל; הוא עובד קודם כול מכוח החלטת ממשלה. ואני מקווה שהממשלה הזו תקבל החלטה דומה או תמשיך החלטה קודמת, שבה אני, לצורך העניין, פעלתי במסגרת צוות שרים בראשות ראש ממשלה. ולא סתם זה הלך על העניין הזה. נכון שהייתי גם סגן שר במשרד לביטחון הפנים, אבל הפעילות שלי במסגרת "מסלול בטוח" הייתה מכוח החלטת ממשלה, מצוות שרים וראש ממשלה, ולא סתם. כי עיסוק בפשיעה על היבטיה הרחבים דורש התייחסות רוחבית של כלל משרדי הממשלה, ודורש שיתוף פעולה של כלל המשרדים.
התוכנית כללה, והיא עדיין כוללת מספר חלקים, למעשה, רק היא לא מיושמת במלואה. החלק הראשון הוא חלק אופרטיבי, הוא חלק שדן בהפעלת הכוח של כלל רשויות האכיפה. מובן שמשטרת ישראל היא הגוף המרכזי האופרטיבי והיא ריכזה את הפעילות, אבל לא רק היא – גם רשות המיסים, שיש לה חלק נכבד בעניין הזה, גם שירות הביטחון הכללי באותם קטעים שיש בהם קשר בין טרור, בין לאומני לבין פלילי, וגם את שאר משרדי הממשלה שבעיקר עוסקים – בעיקר הפרקליטות, ייעוץ משפטי לממשלה. זאת אומרת, לקחת את כל האורגנים האופרטיביים ולחבר אותם. זה סיפור אחד שהיה מתכנס בכל יום חמישי לישיבה אופרטיבית.
אני אומר את זה כאן במאמר מוסגר, למרות ניסיון העבר שלי, למרות התפקידים שעשיתי, כאיש פוליטי תמיד לא עסקתי בפרטים, רק בשיקולי המדיניות הכלליים, בניגוד אולי למה שרוצה השר לביטחון לאומי הנוכחי, שרוצה לשדר שהוא כאילו מוביל תוכניות אופרטיביות. זה לא תפקידם של הפוליטיקאים בהקשר הזה; כן תפקידם להכתיב מדיניות וליישם אותה. אני מציע כהצעה ראשונה להתרכז בעניין הזה, באותם דברים אופרטיביים, ולא לחשוב שהתפקיד של שר הוא להיות סוג של מפכ"ל-על. זה ממש לא תפקידו. ואם הוא יחשוב שזה תפקידו, זה מתכון בטוח לכישלון. האירועים של השבועיים האחרונים רק נותנים תחושה ועובדה – לא עובדה, אבל אני שם את זה בשולי הדברים. הצוות הראשון הוא צוות אופרטיבי, כמו שאמרתי. אבל זה רק חלק מהרבדים של העניין.
הרובד השני הוא רובד יותר סמוי מן העין ופחות דובר בו. הוא סמוי מן העין לא בשל העובדה שהוא סודי, הוא ממש לא סודי; הוא כיצד לקחת אל מול המאבק בפשיעה ולרכז את כלל הפעילות הממשלתית שעוסקת בעניין, גם במניעת הפשיעה וגם בסיכולן של תופעות שמולידות פשיעה. ולכן בנושא הזה היו שותפים כמעט כלל משרדי הממשלה, ודאי ובוודאי משרד הפנים, משרד האוצר, משרד המשפטים בהיבטים היותר-רחבים שלו, משרד הבריאות, משרד החינוך במקומות מסוימים ועוד הרבה מאוד משרדי ממשלה. כל מי שעוסק במניעה של פשיעה, ולא רק העמדת עבריינים לדין, מבין שהם רוצים למנוע פשיעה, אתה חייב לתת בהקשרים האלה מנוע רציני שעובד בצורה רוחבית. אבל מה לעשות שממשלה וגם ארגונים עובדים בצורה אורכית בדרך כלל. וכאשר אתה עובד בצורה אורכית, קשה מאוד לייצר רוחב תפעולי בהקשר הזה, וזה הדבר המרכזי שהתוכנית הזאת טיפלה בו. פעם בשבועיים היו מתרכזים כלל האנשים אל מול יעדים מפורטים ורואים באיזה כיוונים כלל משרדי הממשלה פועלים.
הקטע הזה בתוכנית לא מיושם כרגע. ואני קורא לממשלה לקחת את עצמה ולראות מה המודל שהיה בפעם הקודמת וליישם אותו. ולהפך, לעשות אותו טוב אפילו יותר לטובת כלל אזרחי מדינת ישראל. טיפול בפשיעה הוא לא סיפור פוליטי, הוא סיפור חברתי. ואני חושב שאם הממשלה תרצה, היא יכולה לעשות את זה. אבל לפני הכול צריך לרצות, צריך ליישם דברים, וצריך לעשות את זה בעיקר בשקט, בלי יותר מדי דיבורים וצלצולים.
הנושא השלישי הוא נושא חקיקתי; יש שורת דברי חקיקה מוכנה מהממשלה הקודמת, ומה שצריך הוא להביא אותה לכאן, לכנסת ישראל. אני אמנה רק כמה דברים מרכזיים: הראשון שבהם הוא חוק האיירסופט. חוק האיירסופט נותן אפשרות ומייצר מהלך שבו כלי שיכול להיות מוסב כנשק, הוא נשק. הייתה עבודה מאומצת של משרד הכלכלה, של משרד ביטחון הפנים ומשרד המשפטים, והכול מוכן – רק להביא את זה לכנסת. רק לסבר את האוזן, מדברים פה על פיגועים ועל מה צריך לעשות, אז הכלים המוסבים האלה נמצאים גם בידי ארגוני טרור ביותר מפיגוע אחד שבו נהרגו אנשים. במדינת ישראל היה שימוש בכלי הזה. החוק הזה מוכן. זה שהממשלה לא מעבירה את החוק הזה כאן ומייד, זאת רשלנות בלתי רגילה כאשר מדובר על טרור ועל המאבק בפשיעה. צריך פחות להתעסק עם כותרות, כמו זמן המקלחת של אסירים ביטחוניים, זה עיסוקו של השר בן גביר. פשוט להביא את החוק הזה לכאן ולהצביע עליו ולמנוע פיגועים ולמנוע רצח של אנשים על ידי כלים שמוסבים. אז זה החוק הראשון.
החוק השני הוא חיפוש ללא צו; חיפוש ללא צו מאפשר במקרים המתאימים – עוד פעם, במקרים המתאימים כאשר יש אירוע שהמשטרה תוכל להיכנס ולתפוס ראיות, כולל מצלמות, מאותם בתים – לטפל בתופעה הקשה והנוראה של נשק. החוק הזה מוכן, הוא עבר קריאה ראשונה פה בכנסת. הממשלה הזאת במקום לעסוק – לא, לא צריך הרבה בשביל זה, פשוט להחיל דין רציפות, ולהביא אותו לכאן לקריאה שנייה ושלישית. הוא מוכן אחרי עבודה מאומצת מאוד של כלל משרדי הממשלה. זה היה פה בכנסת בדיונים עמוקים בוועדת החוקה אצל גלעד קריב. הוא מוכן – רק להביא לקריאה שנייה ושלישית. הממשלה לא עושה את זה, וזאת רשלנות מן הרמה הראשונה. אי-אפשר לדבר גבוהה-גבוהה על מאבק בפשיעה ולא להביא דברים מוכנים פה לכנסת ישראל ולהעביר אותם.
החוק השלישי שמוכן, שעבר כבר קריאה ראשונה ומוכן לקריאה השנייה השלישית, עוסק בכלי נשק מהותיים; למי שלא מכיר, הכוונה היא לאותם מכלולים, אותם חלקים בכלי הנשק שלא נחשבים ככלי נשק על פי החוק הפלילי במפורש – להפוך אותם לדבר אסור על פי דין. החוק הזה מוכן – רק להביא אותו לפה, להחיל עליו דין רציפות, להביא אותו לקריאה שנייה ושלישית.
אני אומר לכם מפה: האופוזיציה לא תתנגד לחוקים האלה. תביאו אותם לטובת האנשים שאתם אומרים שאתם רוצים להילחם עבורם.
החוק הרביעי עוסק בנושא סחיטת דמי חסות; מהלך מאוד רחב שעשתה הממשלה כדי לטפל בכל הנושא של השמירה הכפויה הוא למעשה להעביר את הנושא של הפיקוח והבקרה על כל הנושא של השמירה ממשרד המשפטים למשרד לביטחון פנים. דרך אגב, זאת החלטת ממשלה שהייתה כבר בשנת 2011 על ידי ממשלת בנימין נתניהו, שלא מומשה. לקחנו את מה שהיה שם, העברנו את זה. הכול מוכן, נעשתה עבודה אדירה במשרד לביטחון פנים בהקשר הזה, רק צריך להביא את זה לכאן. יש הסכמות על כל הדברים, אפשר להחיל את העניין. המשמעות היא שיהיה קשה יותר ל"חברות השמירה" שנמצאים מאחוריהן עבריינים, על מנת לייצר שמירה כפויה, לעשות היפוך בפירמידה. אתה לא צריך רק את המתלונן. מישהו מתנהג בצורה מסוימת או נותן שירות מסוים, והשירות הזה רק נחזה כשמירה. לא נצטרך את התלונה של האיש עצמו, נוכל לטפל.
זאת רשימה, אמרתי פה רק חמישה חוקים. אני אומר "רק" – אלו חמישה חוקים משמעותיים שיכולים לעשות שינוי.
הדבר הנוסף הוא התחום הכלכלי, נושא המזומן; נעשתה עבודה גדולה מאוד במשרד האוצר בצוות שאני הקמתי במסגרת "מסלול בטוח" יחד עם משרד האוצר. הכול מוכן. ממה שאני יודע, זה אכן אמור להיות בתוך חוק ההסדרים. מקווה מאוד ששר האוצר סמוטריץ' ישאיר את זה גם בחוק ההסדרים הנוכחי. ממה שאני ראיתי, כנראה זה בפנים. גם הנושא הזה וגם הנושא של חשבוניות פיקטיביות. שני הדברים האלה מחוללי פשיעה משמעותיים מאוד.
קחו ותביאו את החוקים האלה כמות שהם לכנסת ישראל, אנחנו נצביע עליהם ונצביע עליהם בעד. תעשו מעשה, הכול מוכן, רק תביאו. אני שומע פה לעיתים נאומים, אני שומע ראיונות של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ברדיו ובטלוויזיה, ואני אומר עוד פעם: יש דברים, קח ותעשה אותם; פחות להתעסק עם מה שקורה בטיקטוק, עם סרטונים ברשתות חברתיות. יש פה רשימת דברים, נתתי אותה, גם הרשימה הזאת וגם עבודה במשרדי הממשלה.
הדבר הנוסף שצריך לעסוק בו, ואני קורא בזה לממשלה כולה, לא רק למי שעוסק בביטחון לאומי ובביטחון הפנים: לא ניתן לטפל בפשיעה בחברה הערבית אם לא מדברים עם מנהיגי הציבור. בנושא של הפשיעה והמאבק בה, זה לא משנה כרגע שאלות אחרות שנמצאות בבית הזה בתחומים אחרים. בתוך היישובים הערביים יש מנהיגות שמחכה, מצפה וחייבת את שיתוף הפעולה של משרדי הממשלה בתחום הזה. החוויה שלי מהשנה וקצת שעסקתי בתחום הזה היא שבהרבה מובנים, הרצון של החברה הערבית לקבל את השירות מהמדינה הרבה יותר גבוה מההבנה של המדינה מה נזקק ממנה לתת. הכול נמצא בפנים, צריך להתחיל ולעשות ולא לעסוק רק בדיבורים בהקשרים האלה. יש תוכנית סדורה, קחו אותה.
היום הייתי בוועדה לביטחון הפנים בראשות חבר הכנסת פוגל ואמרתי חלק מהדברים האלה. אני, ללא כל קשר להיותי חבר אופוזיציה, אמרתי שככל שאני אוכל לסייע בידי אלה שעוסקים בעניין של מאבק בפשיעה הערבית, כך אני אעשה. ישבה לצידי חברת הכנסת עאידה תומא, שנכנסה הרגע. אני אומר לכם, בדברים האלה, מבחינתי, באופן הכי פרטי, הכי אישי, אין סיפור של אופוזיציה וקואליציה. אני אעשה ככל יכולתי לסייע בידי הממשלה הזאת.
אבל ללא תקשורת בגובה העיניים מול מנהיגות החברה הערבית שנמצאת שם ברשויות המקומיות, בארגונים של החברה האזרחית ופה בכנסת – לא באמת ניתן לטפל. אי-אפשר לדבר על החברה הערבית, צריך לדבר אל החברה הערבית. מדבר אליכם אדם שאיננו דובר השפה הערבית. אני לא דובר השפה הערבית ולא מתיימר להיות מזרחן ולא ערביסט, אני מתיימר והייתי צריך להיות אדם שהתפקיד שלו לתת שירות – כנבחר ציבור בכנסת ישראל ולאחר מכן כסגן שר לביטחון פנים שקיבל מנדט לטפל בפשיעה בחברה הערבית. לא העליתי על דעתי לנהל משהו מהדברים האלה ללא תקשורת ישירה, בלתי אמצעית, גם אם היא כרוכה לעיתים באי-הסכמות וויכוח. עצם יצירת התקשורת הזאת בין אנשים בממשלה לבין החברה הערבית מאפשרת למצוא פתרונות.
אני אומר לכם שחלק גדול ממה שאני הייתי אמון עליו והכנתי בתוכנית "מסלול בטוח" הוכן בכלל בהיותי חבר כנסת מהאופוזיציה. הסתובבתי ביישובים, דיברתי עם האנשים ולמדתי את הצרכים, ושמתי רגע בצד את מה שאני יודע מהעבר שלי והייתי פשוט קשוב לדברים שלא ידעתי. וממה שלא ידעתי שם ולמדתי מהחברה הערבית, ומה שהבאתי איתי מהמקום שממנו באתי, וממה שאני רכשתי במעלה הדרך המקצועית שלי עד שהגעתי לכנסת, יכולתי לייצר סנכרון.
והיום בממשלה הזאת חבל לאבד את הידע שנצבר, אבל חבל יותר לפספס את תחילתה – אני אומר "תחילתה" בזהירות – של יצירת אמון בין החברה הערבית לבין מערכת האכיפה בהיבטיה הרחבים. כי הכי קל לאבד אמון, קשה מאוד לבנות אותו. ודיבורים כוללניים על החברה הערבית, בוודאי כאשר מדובר בפשיעה, מזיקים בצורה בלתי רגילה. וכל צעד שאיננו צעד קדימה הוא התדרדרות לאחור.
ואני אומר שוב לממשלה – כל מה שאני אוכל לתרום בעניין הספציפי הזה, אני אעשה. אמרתי לחבר הכנסת פוגל, הצעתי לו בזמן הקצר שהייתי – כי הייתי חייב להיות בוועדת חוקה – מה נכון לעשות. אבל אני אומר לכם, לא יכול להיות מצב שיש דברים שמחכים היום על המדף, רק להביא אותם כאן לכנסת – את חברות השמירה, את חוק ה-air soft, את הנושא של חיפוש ללא צו ונושאים נוספים שנמצאים ומוכנים, ויכול להיות שיהיה עליהם ויכוח, וזה בסדר – לשים אותם פה בסדר עדיפות גבוה. אי-אפשר לדבר על המאבק בפשיעה בחברה הערבית ולא לעשות דבר. זה לא נכון לדבר על דברים שתופסים כותרות.
אני אומר מראש, העבודה הזאת היא עבודה סיזיפית שההצלחות בה הן עניין של זמן. אתה חייב לייצר אמון, חייב לייצר את העובדה שאכן אכפת לך, שהממשלה אכפת לה, לכל ממשלה. זה לא סיפור פוליטי של שמאל וימין ודעות פוליטיות, זה סיפור של חובה אזרחית שלנו כנבחרי ציבור – היום אני באופוזיציה, מחר אולי במקום אחר – לעשות את עבודתנו נאמנה ולא לתייג את הדברים.
אני אומר דווקא על הרקע של הצלחות של משטרת ישראל ורשות המיסים, דווקא על הרקע שיש מנהיגות, אני אומר לכם, מנהיגות מצוינת בחברה הערבית שרוצה לייצר את העניין הזה – לא לקחת את הדבר הזה, לא להשתמש בדבר הזה, זה בכייה לדורות. אני אומר לדורות כי קרה משהו. אולי לא מספיק, אני אומר שלא מספיק, אבל קרה משהו, שאם נלך צעד אחורה, את הקצת אמון, שהצלחנו במשהו – שאלו אותי מה תהיה הצלחה, ותמיד עשיתי את התנועה הזאת. שתהיה תנועה. וקרתה תנועה. ואסור לעצור אותה.
כשאני שומע שהשר בן גביר מתעסק, או אני שומע את הכותרות שעוסקים בהן – שמעתי היום על זמן המקלחת של אסירים ביטחוניים, או לפני זה על הסיפור של פיתות או לאפות. תקשיבו, זה לא מרכז העשייה במשרד לביטחון פנים, ממש לא. אבל אם נדבר רק על הנושא של הפשיעה, קחו את מה שאמרתי היום, קחו את זה כמות שזה, תזיזו ימינה, תזיזו שמאלה, תגידו יותר טוב, פחות טוב – נכון שאני איש פוליטי, אבל לא התעסקתי בזווית הפוליטית. עבדתי עם כלל משרדי הממשלה, עכשיו, משרדי הממשלה – אתם אמונים עליהם. קחו, תגידו לחברים המצוינים שנמצאים בכלל משרדי הממשלה שאתם רוצים להמשיך. אתם תופתעו לראות כמה השירות הציבורי רוצה, נכון, יכול, עם מוטיבציה בלתי רגילה, כי גם דברי החקיקה שאמרתי לכם שצריך להביא אותם לכנסת, בסופו של דבר, בתהליכים ממשלתיים, נעשו בקצבי זמן מאוד מאוד מהירים. זה לא בזכותי, זה בזכותם, כי הם יודעים כמה חשוב לטפל בנושא הזה של הפשיעה בחברה הערבית.
ודווקא בימים האלה, שהנושא הזה כאילו לא נמצא על סדר היום – אבל הוא נמצא על סדר היום כל הזמן. אנחנו נמצאים כל היום – אני אסיים בכמה משפטים על המציאות של החיים שלנו – אני חבר בוועדת חוק היום. כל הזמן שם מושקע אך ורק במה שאתם קוראים לו הרפורמה. אבל אני אגיד לכם עוד מה שקורה: הכנסת נסתמה לגמרי. אין שום יכולת לטפל בשום דבר אחר, לפחות בוועדת החוקה. שום דבר אחר. תראו את הנושאים שגם יש לנו פה במליאה. מה הייתה הבעיה להביא את חוק ה-air soft היום? אני אומר לכם, לא היינו עושים פיליבסטר עליו. אני מתחייב, לא הייתי עושה פיליבסטר על ההסבה ל-air soft. ה-air soft הזה, שכל יום הנשקים המוסבים האלה יכולים להיות בידי עבריינים מצד אחד או טרוריסטים מצד שני ולרצוח אזרחים – אפשר להפסיק את זה או להקטין את זה. וזה מוכן, תביאו את זה. מתחייב – לא יהיה פה פיליבסטר. לא אעלה פה נאומים ולא אשתמש ב-20 דקות שאוטוטו נגמרות לי לדבר על זה. אני אצביע בעד, כי אני יודע שזה מציל חיים.
אפרופו חוק המוקשים, שאני אגיד עליו שתי מילים – אני מזכיר לכולם, כולל לחברת הכנסת גוטליב שהתפלאה בהתחלה "למה אתה מצביע בעד" - - -
אז חברת הכנסת גוטליב, בואי, אני אספר לך. לכי לחברים שלך - - -
חברת הכנסת גוטליב, יש לי בדיוק עוד 35 שניות, אולי תקשיבי 20 שניות מתוכן.
את לא יכולה להידלק על כל דבר שמדליק אותך. תשאלי את החברים שלך פה שעומדים כאן, תשאלי אותם מה הם הצביעו על החוק הזה בפעם הקודמת.
חברת הכנסת גוטליב, אני אומר לך, אני לא דובי לא-לא. קל לכם להיות דובי לא-לא ואז לספר על הצעות ייעול.
אני אומר לך עוד פעם, זה עכשיו לא מעניין, וחבל - - -
חברת הכנסת גוטליב, אם היית מקשיבה רוב קשב - - -
אם היית מקשיבה רוב קשב היית אולי לומד משהו על מה שאת צריכה לעשות כחברת כנסת במאבק בפשיעה בחברה הערבית. ואז, אם היית לומדת משהו על זה, יכול להיות שבפעם הבאה שיבוא החוק את לא תצעקי כל כך חזק ופשוט תצביעי בעד חוק שכן הכינה הממשלה הקודמת.
2,575 מילים של יואב סגלוביץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.