קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני מתכבד להציג בפני הכנסת, לקריאה השנייה והשלישית, את הצעת חוק לפינוי שדות מוקשים ושטחי נפלים תיקון מספר 2, תשפ"ג– 2023, שיזמה הממשלה.
החוק לפינוי שדות מוקשים נחקק בשנת 2011 ובמסגרתו הוקמה הרשות לפינוי מוקשים במשרד הביטחון, היא רלפ"מ. בשנת 2019 נערך תיקון בחוק שנקבע כהוראת שעה ובמסגרתו הורחב תפקידה של הרשות לעסוק גם בפינוי שטחי נפלים. בעניין זה נקבע אז הסדר שלפיו ניתן יהיה - -
אכן כך. - - ניתן יהיה לגבות דמי פינוי מיזם המעוניין בשטח, זאת בניגוד להסדר לגבי פינוי מוקשים שממומן כולו מתקציב המדינה ומתרומות. הסדר זה נקבע כהוראת שעה בשל החשש של הוועדה אז שההתבססות על מימון פרטי תביא לכך שעיקר שטחי הנפלים שיפונו יהיו באזורי ביקוש במרכז הארץ, ולא בפריפריה. מהנתונים שהוצגו לוועדה נוכחנו שמרבית הפינויים נעשו דווקא בפריפריה, והשתכנענו כי יש מקום להפוך את הוראת השעה להוראת קבע ולהמשיך בפעילותה הברוכה של רלפ"מ גם בפינוי שטחי נפלים.
במסגרת זו הפכו להוראת קבע גם הוראות נוספות, כגון הסמכות לפנות גם מוקשי נ"ט, הסמכות לפנות שדה מוקשים או שטח נפלים על סמך סקר והסמכות לפנות שטח נפלים באופן זמני לשם הנחת תשתיות. תיקון נוסף שנכלל בהצעת החוק מאפשר לרלפ"מ לגבות דמי פינוי גם מיזמים המעוניינים בשטח שהוא כיום שדה מוקשים, במטרה להוסיף אמצעי מימון נוספים לפינוי המוקשים.
יצוין כי הצעת החוק קובעת במפורש כי פינויים אלה לא יבואו על חשבון פינויי המוקשים שעל חשבון המדינה, שנעשים על בסיס תוכנית שנתית ורב-שנתית המבוססות על קריטריונים של בטיחות ושל צרכים רחבים של המדינה. תיקון נוסף נועד לייעל ולפשט את הליך שחרור שדות המוקשים ושטחי הנפלים לאחר פינוים. כיום, מאחר ששדות מוקשים מוגדרים גם שטח צבאי סגור, נדרש אישור של מפקד צבאי לשחרור השטח לאחר פינויו. מוצע לבטל את הצורך באישור זה וליצור מנגנון אוטומטי לביטול צו הסגירה.
עוד מוצע לבטל את ההוראה הייחודית המעניקה חסינות מפני העמדה לדין לעובדי הרלפ"מ וקציני צה"ל שפעלו לשחרור השטח. הוראה זה נועדה בזמנו להבטיח כי העובדים והקצינים לא יחששו למלא את תפקידם ולשחרר את השטח, ואולם הוועדה השתכנעה כי ההוראות הקיימות בחוק העונשין בעניין רשלנות, לצד הנחיית פרקליט המדינה לגבי העמדה לדין במקרים אלה, נותנות מענה מספק ואין עוד צורך בהוראה ייחודית זו.
הוועדה ערכה גם שני שינויים משלה בהצעת החוק. ראשית, דחינו את הצעת הממשלה לגרוע מתפקידי הרשות את תפקיד הייעוץ למערכת החינוך לגבי פעילות הסברה במוסדות חינוך. הוועדה סברה שאף שהיו קשיים ביישומו של תפקיד זה, הרי שמדובר בתפקיד חשוב ויש לפעול לכך שימולא ולא לבטלו. שנית, כדי למנוע מצב של גלגול אחריות במקרה שנפגע אדם בשדה מוקשים או בשטח נפלים שפונה, וכדי להבהיר שהכתובת לטענותיו של אדם כזה היא המדינה, הוספנו הוראה המבהירה כי מי שנפגע ממוקש או מנפל בשטח שפונה רשאי להגיש תביעה נגד המדינה, בכפוף להוראות כל דין, ואם הייתה פגיעתו פגיעת איבה כהגדרתה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, יחולו עליו הוראות החוק האמור.
במהלך דיוני הוועדה בהצעת החוק עלתה סוגיית התקציב המוקצה לפינוי המוקשים. כשנחקק החוק נקבע בו תקציב מינימום של 27 מיליון ש"ח, כדי להבטיח כי מוקצה סכום ראוי לנושא וכדי שהתקציב לא ייבלע בתקציב משרד הביטחון. ואולם, כיום ברור לגמרי שתקציב זה אינו מספיק, וקצב פינוי המוקשים אינו עונה על הציפיות. ניתן היה לצפות שהמדינה תשקיע יותר משאבים בנושא, אם לא בשל החשיבות הבטיחותית, אז בשל התועלת שעשויה לצמוח מפינוי השדות באזורים שיכולים לשמש למטרות חקלאות, תיירות, תשתיות, הרחבת יישובים ועוד.
הוועדה תמשיך לעסוק בסוגיה זו, גם באופן שוטף וגם במסגרת דיוני התקציב. אתמול אף הקמנו ועדת משנה לנושא שדות המוקשים ושטחי הנפלים, בראשות חבר הכנסת ואטורי, ואני מקווה שבכך נוכל לסייע להגביר את קצב הפינוי, לרווחתם של כלל אזרחי המדינה. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה ובקריאה השלישית כנוסח הוועדה, תודה.
600 מילים של יולי יואל אדלשטיין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.