קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושבת בראש, חברות וחברי הכנסת, סבאח אל-ח'יר.
בשעה כזאת, זה עוד מעט 24 שעות מאז יצאתי מהבית, ואנחנו עוד נמצאים ונמצאות כאן. השאלה היא מה הדברים הדחופים שמשאירים אותנו עד לשעה זו. לכן, כמו תמיד, אני אנסה להיות עניינית ולדבר על דברים קונקרטיים. אנחנו מדברים על נקודת מס, ואני דווקא רוצה לדבר על הטבות מס שנגזלו, שהופחתו. אני לא יודעת כמה שמו לב איפה הייתה ההפחתה, אז אני רוצה להקריא, לפחות מהצד שאני מכירה, כמה יישובים שהופחתה הטבת המס בהם: אבו סנאן, אלבענה, ג'דיידה-מכר, דיר אל-אסד, דיר חנא, טמרה, ירכא, כבול, מג'ד אל-כרום, אל-מזרעה, סאג'ור, סח'נין, עראבה. מכל היישובים האלה, אני אומרת לכם, רק יישוב אחד נמצא במדרג סוציו-אקונומי 4, רק אחד, והשאר זה 2 ו-3, ממש חצי-חצי. אז אני כאילו מנסה להבין מה העיקרון, מה הקריטריונים, מה השתנה – מה השתנה ביישובים שממילא סובלים ממצב סוציו-אקונומי מאוד קשה אחרי התקופה של הקורונה, של שנתיים קשות בכל המדינה, לא רק ביישובים האלה?
אני גם מפנה שאילתות בנושא ומנסה לקיים דיון על זה – בינתיים כאילו עוטפים את זה, לא רוצים לפתוח את זה, לא רוצים לדבר על זה, ואני לא מבינה למה. פתאום אני מתחילה לשמוע שיכול להיות שניתן ליישוב הזה, יכול להיות שניתן ליישוב ההוא, ובינתיים נעשה הקפאה עד שנחליט עוד פעם. אז איפה אנחנו חיים? למה אין אמות מידה אחידות, ברורות ושקופות? כששמים את הדברים, מדברים עליהם, אומרים מה הקריטריונים ובוחרים בצדקת ההחלטה.
עדיין יש לי ציפייה מהמקום הזה שנהיה הוגנים ומאפשרים, ולו בדבר כזה קטן, שלכאורה נראה קטן בעינינו, אבל הוא יכול להיות כל כך משפיע על חיי כל פרט ופרט באותם יישובים, יהודים וערבים.
259 מילים של אימאן ח'טיב יאסין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.