קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
קק"ל לא הגיעו. התבאסתי על זה, שתדע.
זה לא קשור לזמן שלי. אני באמת אומר לך, זה אירוע לא טוב שקק"ל עוד פעם התקפלו והפעם זה בשלטון שלכם.
כשזה היה בצד שלנו אני נלחמתי על זה.
אולי הודיעו, אבל זה היה צריך להיות שבועיים. אנחנו נבוא לוודא.
ברגע שהם באים, גם אני בא. נעצור גם אצל סבא שלי, ניכנס, נאכל משהו טוב ונמשיך.
יאללה, סגור. אפשר להתחיל את הזמן עוד פעם? זה לא היה קשור.
אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, בוקר טוב. אני חייב לומר שכשעולים לפה חושבים על הדברים החשובים לדבר עליהם, ויש כל כך הרבה דברים שנהרסו פה בכלום זמן שהממשלה הזאת קיימת, שאני באמת לא יודע מה הדבר הכי חשוב לשים עליו את הפוקוס. אז לרגע אני אנסה לכוון את הפוקוס על מערכת החינוך שלנו. לצערי יש לנו שר חינוך שעוד לא למד את המערכת – ואני אהיה עדין כשאני אומר את זה – ושר חינוך נוסף שמכיר טוב מאוד את המערכת מכובע אחר, אבל ממש לא מעניינים אותו יותר מ-50% מהתלמידים, ושרה שלישית שאחראית על חלק ממערכת החינוך ואני לא יודע מה עוד קורה שם בתוך המערכת הזאת, אבל אני כן יודע שבפועל, בשטח, קורים דברים לא טובים.
מי שקצת בקשר עם מערכות החינוך, מי שטיפה מנסה להבין מה קורה, מבין שכרגע יש תוהו ובוהו. נכנס שר שמבטל רפורמות שאני לא יודע אפילו אם הוא הכיר, עושה שינויים בלי באמת ללמוד את המשרד לפני שהוא עושה אותם, ואז אנחנו נתקלים בסיטואציה, שלצערי היא סיטואציה שקורית בהרבה מאוד מצבים במדינת ישראל, שהכדור עובר למגרש של ראשי הרשויות. אם יש לך ראש רשות חזק ולרשות יש כסף, אז הם יסתדרו, כי הרשות תדע להעביר את התל"נים והרשות תדע להעביר את התקציבים. הם ידעו לעשות את ההתאמה הזאת בין מה שהמדינה מקלקלת לבין מה שהרשות יכולה לממן.
אבל איפה זה נופל? זה נופל דווקא ברשויות החלשות. ברשויות החלשות, איפה שהפערים הם גם ככה גדולים, ראשי הרשויות לא יכולים לעשות את זה ואז אנחנו מגלים שהפער הולך וגדל. אם פעם דיברנו שילד בכיתה ג' בגבעתיים כבר ילמד תכנות, אבל אותו ילד בכיתה ג' בעפולה כנראה שאל התכנות הוא יגיע בשלב הרבה יותר מאוחר בחיים שלו, אז אנחנו דואגים שהפעם זה אולי אפילו לא יגיע. זו הבעיה הגדולה של מערכת החינוך.
אם יש משהו אחד שאולי מישהו פה שנשאר פה יקשיב למה שאני אומר, לסיום, תפַנו את מי שעוסק בחינוך לעסוק רק בחינוך. מערכת החינוך נמצאת במצב לא טוב.
משפט לסיום, אני רק אומר, אם תיקחו אדם שחי במדינת ישראל לפני 50 שנה ותראו לו את הבניינים, הוא לא יזהה כלום; תראו לו את המכוניות, ודאי שהוא לא יזהה כלום; ואם תרצו להרגיע אותו, תכניסו אותו לבית ספר, תראו לו כיתה, והוא יגיד: אה, את זה אני מכיר. ואת זה אנחנו צריכים לשנות. מערכת החינוך חייבת להגיע לעתיד. תודה רבה, אדוני.
458 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.