קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אני אגיד לך מה הסכנה של הדברים שאנחנו עדים להם כאן. ואני אלך איתך לפרשת השבוע שקראנו.
בשלוש המכות הראשונות כתוב: וידבר ה' אל משה אמור אל אהרן.
לא, עוד לא. זה עוד לא עלות השחר, עוד לא צריך לברך. גם אי-אפשר בכלל להניח תפילין.
משיכיר את חברו – אנחנו עוד לא שם, וגם חברים קשה פה למצוא.
בשלוש המכות הראשונות כתוב: וידבר ה' אל משה אמר אל אהרן נטה את ידך על היאור – ופעם אחת על עפר הארץ. שואלים המפרשים: אנחנו יודעים שלמשה היו בעיות בפה, לא היו לו בעיות ביד. למה צריך היה להגיד "אמור אל אהרן"? אתה שומע?
אומרים המפרשים – לא רק אברבנאל והאורח חיים ומי שציטטו פה – שרצה ללמד אותו את הכרת הטוב. למה את הכרת הטוב? היאור, שהציל אותך כששמו אותך בתיבה, אתה לא יכול לקחת אותו עכשיו ולהפוך אותו לדם או לצפרדעים; החול, שהציל אותך כשהרגת את המצרי, אפרופו הדיון שהיה פה קודם – אתה לא יכול לקחת אותו עכשיו ולהפוך אותו לכינים. ואז נשאלת השאלה, הנילוס זורם – המים זוכרים, החול? רק בשירים שלנו החול יזכור. החול לא זוכר. אז למה בכל אופן אמר הקדוש ברוך הוא למשה רק בשלוש המכות האלה: אמר אל אהרן? הוא אומר, זה לא משנה מה הצד השני מרגיש – משנה מה זה עושה לך. אני אצלך רוצה לטעת את התכונה של הכרת הטוב.
למה אני אומר את זה כאן? כשאנחנו, פה אתם, לא משנה, נותנים לגיטימיות לשקר, לאין משפט, להסתה – אם אתם חושבים שזה נשאר אצל אלה שרואים אותנו ושומעים אותנו ושיגידו: אוקיי, זה רק בפוליטיקה ככה – הבעיה שזה הורס תרבות, זה הורס חינוך, זה הורס ערכים של עם, מלמדים אנשים לשקר, מלמדים אנשים להסית, מלמדים אנשים שמשפט הוא לא משפט, ואנחנו לא נקבע את הגבולות לאן הם ייקחו את זה, וגם לא אתם. תודה.
299 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.