ציון יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

יושב-ראש הכנסת היוצא מיקי לוי, תודה על הכול. והנכנס – יצא. יושב-ראש הישיבה, חברות וחברי הכנסת, חברת הכנסת סון הר מלך, תודה על הדברים המרגשים והמחזקים. חבר הכנסת סופר – איננו. גברתי השרה, אני משיב כסגנו של שר הביטחון.

אני גם משיב בכובע של נכי צה"ל – איבדתי את הראייה בעין ימין בפעולה מבצעית – וגם, אני חושב, כראש מועצה וכתושב, כל חיי, בקו העימות הדרומי המכונה עוטף עזה. אשתי עובדת במרכז החוסן בסדרות בשער הנגב ואנחנו ממשלמי המחיר שגאים לחיות במקום שבו אנחנו נמצאים.

ביום זה אנחנו שמים, אדוני היושב-ראש, דגש על המחויבות העמוקה של החברה הישראלית לפצועי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה, אשר בזכותם אנו זוכים לחיות בביטחון במדינת ישראל. מכניסתו של שר הביטחון גנץ לתפקיד לפני כשנה וחצי – לפני כשנתיים וחצי – יצאנו לדרך חדשה כדי לבצע תיקון משמעותי ביחס לנכי צה"ל, ומאז פעלנו ללא הפסקה. הזכיר את זאת השר לשעבר מיכאל ביטון: שעות על גבי שעות של דיונים וחשיבה, בשיתוף פעולה מבורך עם ארגון נכי צה"ל, תוך זהות בערכים ובתפיסה שמקדמים את השיקום המיטבי עבור נכי צה"ל ומתוך כך גם לנפגעי פעולות האיבה. אני מבקש להצטרף לאיחולי הבריאות המלאה והמהירה לעידן קלימן היקר, יושב-ראש ארגון נכי צה"ל, שלא יכול היה לבוא היום גם לכנס שארגנה חברת הכנסת ניר, שגם היא יצאה.

יום ההוקרה מתקיים זו השנה השנייה בסימן רפורמת נפש אחת, שנועדה לשפר את השירות והטיפול בנכי צה"ל. עדות לאמון המחודש בעבודת המשרד ואגף השיקום ניתן לראות בעלייה של 30% בבקשות להכרה, תוך שיפור וייעול תהליכי העבודה, הבאים לידי ביטוי בקיצור משך זמן הטיפול, בשביעות הרצון ובאיזון זכויות ושירותים חדשים עבור נכי צה"ל. אנחנו עוסקים בין היתר – קודם כול בפעולות אבל גם בבקרה על הפעולות הללו. זה המקום לציין את מנהלת האגף המסורה בוודאי, והמקצועית והנחושה, לימור לוריא.

הגענו השנה להישגים חשובים בתחום הרפורמה, חשוב לציין אותם, נציין בהמשך את מה שחסר. בתחום ההכרה פתחנו את מרכז בידיים טובות, מערך סיוע ללא עלות, שמלווה את הפונים בתהליך ההכרה ואת ההכנה לוועדות הרפואיות. הוקם מערך לקיום ועדות רפואיות בבתי חולים שיקומיים, שמראה שיפור משמעותי בשביעות הרצון. השינוי הזה מאפשר מתן טיפול רפואי ונפשי כבר במעמד בחינת הבקשה להכרה, לפני ההחלטות הסופיות. האגף מממן לפונה טיפולים נפשיים ורפואיים בהתאם לפציעה על מנת להתחיל בתהליך השיקום ולמנוע את ההחמרה – כמה שיותר מוקדם, בלי התחשבנות; בסוף יש החלטה, אבל בינתיים מקבלים סיוע.

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה האישית שלי. הוכרתי כנכה לפני 41 שנים, אבל לפני כמה שנים, בבדיקה אחרת, שגרתית, פתאום גילו שהרסיס בעצם נמצא במוח. יש לי סריטה במוח, אדוני היושב-ראש. אם אני אתנהג מוזר, תזכור שזה העניין. לקח לי איזה שנה או שנתיים להגיד: רגע, אבל אם זה ככה, אז צריך שמישהו יכיר בזה. אני הייתי ראש מועצה אזורית, הלכתי לוועדה המחוזית. הוועדה המחוזית של אגף השיקום במשרד הביטחון אמרה: תשמע, כמה זמן אתה – 30 שנה? לא קרה כלום, תישאר ככה, מה העניינים? לא נראה לי הגיוני. לא ביקשתי שום דבר – רק הכרה. בקיצור, ראש מועצה יודע לדבר עם מנכ"ל המשרד, מגיע לוועדה העליונה. זה לא הגיוני, לא הגיוני. זה השינוי המהותי, בעצם אומרת לימור מנהלת האגף: אנחנו רצים אחרי החבר'ה, לא צריכים שיביאו מאכערים מבחוץ, אנחנו נדאג למיצוי הזכויות של הנפגעים.

אני אומר בפירוש. אגב, זה קורה לא מעט פעמים, עם השם, הכותרת. אני אישית משתדל לא לעשות את זה, לא להשתמש, כדי לראות כאזרח – בשירותים אחרים, לאו דווקא המשרד. כן, מה לעשות, זה קיים.

ולכן אנחנו צריכים לדאוג. אני חושב שהמהות היא – חשוב לתת צדקה, אבל המדינה לא צריכה להיות מדינת צדקה, היא צריכה להיות מדינה של צדק, שבה לכל אדם, ובפרט מי שיותר חלש – יותר חלש בכל מיני הקשרים – צריך להנגיש את הזכויות שלו. אחת הבעיות של מי שחלש היא שהוא לא מכיר את הזכויות. ואם הוא מכיר, אין לו איך להגיע אל מיצוין.

הרחבת הסיוע שניתן לנכי צה"ל בלימודים מקצועיים ואקדמיים: הגדלת שכר הלימוד, מימון שיעורי עזר, דמי מחיה, מענק לרכישת ציוד ומחשב, השתתפות בהשלמת בגרויות, מכינות וקורס פסיכומטרי. עסקנו בשיפורים באתר האינטרנט למען ביצוע פעולות בשירות עצמי: מערכת הזמנת מרשמים ותרופות מתקדמת; החזרי הוצאות; אפשרות להגשת בקשה מקוונת; מצפן הזכויות באזור האישי, כדי לוודא שכולם יודעים מה מגיע להם, שמפרט את כלל הזכויות בתחומי הרווחה, הרפואה והשיקום לפי אחוזי הנכות וסוגי הפציעה. מתקיימת פעילות ממש בימים אלו, פעילות תרבות והפגת בדידות לבני הגיל השלישי: הצגות ברחבי הארץ לנכי צה"ל, למבוגרים, הרצאות זום בתחומי עניין, 700 ביקורי בית של אגף השיקום, מתנדבי מילואים וארגון נכי צה"ל במסגרת פרויקט לב זהב. מתקיימת רשת ביטחון כלכלית. אדוני היושב-ראש הוביל ומכיר את ביטול מבחן ההכנסות והאפשרות לקבל תשלום בגין אובדן כושר עבודה חלקי. הוועדה להכרה בפגיעה בצוללי הקישון.

יש מענים שהולכים ומתגברים בכל סוגיית הפציעה השקופה, הפוסט-טראומה: הקמת בית מאזן ייעודי לנכי צה"ל; הקמת בית בטוח בשיתוף בית החולים שיבא, שנותן מענה למצב נפשי אקוטי; עשרות קבוצות טיפול ייחודיות, כ-140,000 שעות טיפול נפשי לנכי צה"ל ובני המשפחה, כ-135,000 שעות טיפול אלטרנטיבי למתמודדים עם פוסט טראומה; קו התמיכה הנפשית, נפש אחת, הייעודי לקבוצה היקרה הזו אשר פועל 24/7 ומיועד לסייע למתמודדים עם פוסט-טראומה ולבני משפחותיהם – אני אגע בבני המשפחות בהמשך.

רפורמת נפש אחת היא מהפכה אדירה שהתחילה לפני שנה וחצי ותימשך עוד שנים. מדובר בשינוי תפיסה אמיתי, שלא היה כדוגמתו בשנים האחרונות, שהביא לשינוי כולל תוך מיקוד בשירות ובמקצועיות של עבודת אגף השיקום במשרד הביטחון.

אנו מסכמים שנה של הישגים, אבל צריך לומר, וזאת הנקודה החשובה, הדרך עוד לפנינו. משימות גדולות עומדות בפתח. הכנסת צריכה להשלים את תיקוני החקיקה של חוק נכי צה"ל שהחלנו, נדמה לי, רק בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת, בתחום הדיור והרכב, וכן להשלים את התיקונים הנוספים ביתר פרקי החוק, שעליהם עובדים צוותי הרפורמה במשרד יחד עם ארגון נכי צה"ל וגורמים נוספים. אלו כוללים דגש על הצרכים שעולים מהשטח לפיתוח שירותים ולפתרונות "בחליפה אישית" לכל נכה צה"ל: טיפולים נפשיים, טיפולים לבני המשפחה, סיוע משפטי, טיפול רפואי מתקדם, סיוע כלכלי, סיוע תעסוקתי, סיוע ברכישת לימודים ומקצוע, אוכלוסיות מיוחדות כמו צוללי הקישון, נשים נכות צה"ל, מתמודדים עם פוסט-טראומה, אוכלוסייה מתבגרת ועוד. כל אותם לוחמים שיצאו בשליחותנו, קודם כול התגייסו ואחר כך הגנו בגופם על המדינה – מחובתנו להגן עליהם ולעשות הכול על מנת שחייהם יהיו טובים יותר.

אני מקווה שהממשלה המסתמנת תשכיל להמשיך את הדרך שהתחלנו. אנחנו כולנו, הבית הזה, גם מחוץ לממשלה, נמשיך לעשות הכול ביחד עם הממשלה, הכול למען נפגעי מערכות הביטחון ופעולות האיבה שצלקות בגופם ובנפשם. זהו הבסיס לחוסן החברתי שלנו ואנחנו נשמור עליו.

אני רוצה בסיום הדברים להוקיר את האימהות של הנפגעים, את האבות, את האחים, את הילדים, את החברות, החברים, המלווים שמלווים את משלמי המחיר בשם ביטחון ישראל ותושביה. הם נמצאים שם, הם היד המושטת, הם קרן האור התמידית. בזכותם אהובינו אינם לבד.

אני רוצה לומר עוד מילה אחת לבית הזה: הציבור וגם אנחנו, ממש, אולי אפילו בימים אלו, מחזקים בתשומת לב ובעקשנות את השם הרע שיצא לבית הזה. מה שמוכיח עבורי היום הזה, המפגש הזה, הדברים ששמענו כאן מהדוברים, מהדוברות, זה שיש פערים, יש חילוקי דעות, אבל יש לנו מכנה משותף עצום. אני מבקש: הבה ונשמור עליו למען המטרה המשותפת, וגם כדי שנוכל להתווכח ולהישאר שותפים. תודה.