ציון יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כנסת ישראל הנכבדה, את דבריי היום אני בוחרת להקדיש לאלפים רבים של נכים שקופים המתהלכים בינינו; כאלה שהצלקות שלהם מוטבעות לא בגופם, אלא בנפשם – אלו הם נפגעי החרדה. בדרך כלל יש בכל אירוע כמה נפגעי חרדה, שמי סופר, ונכים הסובלים מפוסט-טראומה. הם מסתובבים בינינו ונראים אנשים רגילים לחלוטין, אך עמוק בליבם עדיין צרוב הפצע הקשה והמדמם שמלווה אותם בכל רגע ומנווט את ספינת חייהם.

למרבה הצער, לפני כ-20 שנה הצטרפתי אף אני לאלו הקרואים נפגעי פעולות איבה, בפיגוע ירי שבו איבדתי את שולי בעלי ונאלצתי באותו יום ממש, שלוש שעות לאחר מכן, ללדת את בתנו שרה בניתוח חירום בעקבות הפציעה שספגתי אף אני.

ביום שאחרי התקשיתי להבין כיצד השמש זורחת ועולם כמנהגו נוהג. כל העולם שינה גוון. פגיעה פוסט-טראומתית היא אירוע שבו החיים נעצרים ומתחילים מחדש ביקום אחר. הדבר המרכזי שנתן לי את הכוח לעמוד מחדש על הרגליים ולשקם את חיי הוא החיבוק הענק, האמון והתמיכה שהעניקה לי הסביבה הקרובה: החברים, השכנים, בני המשפחה, מורים לדרך. ומעל הכול – וזאת נקודה שאני רוצה שתקשיבו לה טוב – זו האמונה; האמונה שלי שלא נחלשה; האמונה שלי בבורא עולם, שמנהיג את העולם בטוב ובחסד נצחיים גם כשהחושך והכאב חולש על הכול. בנוסף לכך האמונה בצדקת הדרך ובבשורה שיש לעם המופלא שלנו להביא לעולם.

אני מנצלת את ההזדמנות הזאת – ואני יודעת שזה לא פופולרי – כדי להודות לאנשי הביטוח הלאומי, שעמדו לצידי ועומדים לצידם של רבים כמוני, ובמיוחד לאישה מופלאה שאני כל כך גאה להגיד את השם שלה פה – אישה אחת ושמה אילנה דגן, עובדת השיקום שלי, שהופיעה בבית החולים מייד אחרי הפיגוע וליוותה אותי במשך שמונה שנים צעד אחר צעד עד ששבתי למסלול החיים.

בעת הזאת אני קוראת לכל אחד ואחת מאיתנו להיות קשובים יותר לסביבה, לפתח ערנות לצרכים ולקשיים של נפגעי פעולות האיבה ונכי צה"ל – לאלה השקופים ולאלה הנראים שמסתובבים בינותינו, להעניק להם את מלוא התמיכה הדרושה, ובעיקר את המבט המאמין בכך שבכוחם לגבור על הפחד והקושי ולבנות בתוכם חוסן ויכולות פנימיות חדשות, ואולי דווקא מתוך השבר.

מילה לסיום: אין דבר שנפגעי צה"ל ופעולות האיבה היו שמחים יותר לדעת מאשר שהם ויקיריהם יהיו הקורבנות האחרונים. אומנם עבורם מה שהיה כבר לא ישוב, אך עצם הידיעה שעם ישראל יוכל לשבת בטח, בוודאי יכולה להעניק להם מעט נחמה.

כחברים בממשלה הקרובה שתקום, בעזרת השם, מוטלת עלינו הזכות והחובה כולנו יחד לפעול בכל כוחנו לכך שהרשימה ההולכת ומתארכת מדי שנה של נפגעי צה"ל ופעולות איבה תפסיק לקלוט לתוכה שמות חדשים, ואזרחי ישראל שבוחרים להיות ולחיות כאן ולהלך בגאווה בארץ הזאת – נכון, אזרחים ללא שכפ"ץ, אנחנו חיילים בלי שכפ"ץ ובלי נשק – שנזכה באמת לחיות פה בשקט, בשלווה ובביטחון אמיתי. חשוב להפנים ולזכור שאנחנו די הופכים את זה למשהו שגרתי. המציאות הזאת היא לא גזרת גורל, ובעזרת השם, בכוחנו לשנות.

אני רוצה לסיים בתפילה לבורא עולם: "שים שלום, טובה וברכה, חיים, חן וחסד, צדקה ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך, וברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך, כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו תורה וחיים, אהבה וחסד, צדקה ורחמים, ברכה ושלום, וטוב בעיניך לברכנו ולברך את כל עמך ישראל ברוב עוז ושלום". תודה רבה.