ציון יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

ברכות, אופיר, אדוני היושב-ראש.

ברכות לחבר הכנסת יריב לוין על התפקיד החדש – חדש-ישן. אני רוצה באמת גם להודות למיקי לוי, חבר הכנסת מיקי לוי, היושב-ראש היוצא. תודה על תרומתך לבית הזה ועל הקשר ההדוק שלך שיצרת עם הפרלמנטים הרבים ברחבי העולם.

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, גברתי השרה, יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה הוא יום חשוב ומאחד, יום שיש בו את ההזדמנות להעברת מסר לחברה הישראלית כולה: שילמנו מהיר כבד בשביל המדינה הזאת, בואו נתאחד, נכבד אחד את השני, כי אין לנו ארץ אחרת.

המדינה צריכה להוקיר את לוחמיה שמסרו נפשם ונפצעו במערכות ישראל. גיבורים אלו לעיתים נשכחים ואינם זוכים להערכה. גבורתם וסבלם היום-יומי למעננו אינו נודע ברבים, ואכן, אין מתאים מהיום הזה כדי להוקיר אותם. יש לזכור שבחובתנו להכיר ולהוקיר את אלה שחירפו נפשם, נפצעו בגופם ומשלמים בסבלם ובכאב את מחירה של הארץ הזו יום-יום ושעה-שעה.

מה הם יצאו להגן על הארץ ועל תושביה – אף אנו נגן עליהם, על זכויותיהם ועל שמירת איכות חייהם; מה הם נלחמו מתוך דבקות במשימה, תחושת שליחות ואמונה בצדקה דרכם – אף אנו נהיה שליחים טובים ונסייע באמונה גדולה ובמסירות נפש עד לרפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף שלהם.

אני עומד לפניכם היום ממקום ערכי. אנחנו אמנם עומדים בימים של הקמת ממשלה חדשה, עם כל ההשלכות הקיימות במשא ומתן הקואליציוני, ימין ושמאל – יש ערך אחד שהוא מעל כל מחלוקת פוליטית: האנשים הגיבורים האלו, שנלחמו ונפצעו למעננו ותורמים יום-יום, שעה-שעה, ומתמודדים עם הפציעה. בזכותם אנחנו יכולים לקיים כאן מדינה יהודית ודמוקרטית. מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, היה נוהג לומר: כשאתה רואה חייל, מחובתך לנשק אותו. בזכותו אנו יכולים להיות כאן, לשבת וללמוד תורה, לשמר את הגחלת ולשמור את זהותה היהודית של מדינת ישראל.

גם באתוס של מדינת ישראל אנו מכירים את ההתייחסות הרצינית להרוגים, בקביעת יום הזיכרון לחללי צה"ל ועוד. התייחסות זו חשופה לעין כול והיא חלק בלתי נפחד מההוויה הישראלית, ואילו הפצועים מוצאים עצמם במקום אחר לגמרי מבחינה חברתית. גם במצבים שבהם מדינת ישראל דואגת למצבם הפיזי והכלכלי, פצוע מלחמה נושא את הצלקות על גופו ובנשמתו, והן מהוות עבורו תזכורת מתמדת לקרבות. קשה לתחום את המקום שבו מסתיים הגוף ומתחילה הנפש, וקושי זה נוכח תדיר בעולמם של הנפגעים. פעמים רבות הפציעה עדיין כואבת, הצלקות אינן נרפאות; האיבר שנכרת אינו צומח; הפרוטזה מזכירה בכל יום את סיפורי המלחמה; הכוויות עדיין שורפות; השמיעה הלקויה מזכירה את הפיצוץ; העיוורון החלקי או המלא מעורר את ברק אבק השרפה. כל אלה מהווים התמודדות יום-יומית בסולם כאב, הפותח במגבלה ומגיע עד לפאתי הזיכרון הנורא.

אנחנו, חבריי חברי הכנסת, כנציגי ציבור עלינו להוביל את תוצאות היום החשוב הזה לתוצאות מעשיות. הם מסתכנים בגופם ובנשמתם למעננו, ואנו מחויבים להשיב להם כגמולם ולא לשכוח לרגע שאנחנו בעלי חוב כלפיהם. עלינו לעשות צדק. הפצועים והנפגעים ראויים ליחס זה בזכות ולא בחסד, כיוון שהם נושאים בגופם ובנשמתם את המחיר הציבורי של כולנו. לווינו מהם את הביטחון שלנו, ובשל כך אנו מחויבים להקל מעליהם ככל האפשר את כאבם.

הגישה הזו צריכה להיות כלפי כל אדם עם מוגבלות, בכל אופן שהוא – ניכר ושאינו ניכר – אולם נושאת עוצמה ונופך מיוחד כאשר מדובר בפצועי צה"ל ובמי שהיווה כתובת לטרור. ברצוני להודות לכם. פשוט תודה.