ציון יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת הנכבדים, אודה שלא קל לעמוד על הדוכן הזה לאחר הדברים המרגשים והמעוררים של חברת הכנסת סון הר מלך. אין ספק שביני ובין חבריי לבינה יש פער אידיאולוגי – אפילו הייתי אומר, לפרקים, תהום אידיאולוגית – אבל אם יש תפקיד לימים מן הסוג הזה במליאה הוא בדיוק היכולת שלנו לבנות גשרים מעל אותן תהומות. אני מבקש להודות לכל מי שדיברו כאן ביום הזה, וגם לאחרונת הדוברות, חברת הכנסת סון הר מלך.

יש מאמר חסידי מאוד קרוב לליבי המיוחס לרבי נחמן מברסלב. המאמר גורס מפיו של אותו רב שמייד עם הישמע קולו של השופר במוצאי יום הכיפורים הוא כבר שומע את קול דפיקותיו של השמש שקורא לסליחות של השנה הבאה. החשיבות של הימים מן הסוג הזה, מעבר ליכולת שלנו לחזק את אותו מכנה משותף ישראלי למרות הבדלי הדעות והוויכוח הנוקב – החשיבות של היום הזה תימדד ביכולת שלנו להישיר מבט לפצועי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה ביתר ימי השנה, וביכולת שלנו לעמוד כאן גם בשנה הבאה ולומר שממשלת ישראל וכנסת ישראל קידמו בשנה הזאת בצעדים מדודים את הטיפול בעניינם של פצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה.

בצדק הזכירו כאן עמיתיי שהממשלה היוצאת – וחשוב לומר – עם הכנסת הקודמת עשו צעדים ממשיים בשנה וחצי האחרונות כדי לקדם את הטיפול בעיקר בעניינם של הלומי הקרב ואותם ישראלים יקרים שנושאים עימם צלקות בנפש הן ממלחמות ישראל והן מפעולות האיבה. דומני שהבית כולו, ובוודאי אנחנו, גם בשבתנו על ספסלי האופוזיציה, נעשה כל שביכולתנו כדי לסייע לממשלה הבאה ולקואליציה הבאה להמשיך את המהלך הזה הן בעניינם של הלומי הקרב ונפגעי הנפש מתוך קבוצה חשובה זאת והן בעניינן של קבוצות נוספות בתוך אותה משפחה כואבת.

וכבר הזכיר כאן חבר הכנסת סופר את הצורך להבין שכשם שנפילתו של בן משפחה בקרב מותירה מעגל שלם של בני משפחה פגועים, כך גם פציעתו של בן משפחה מותירה סביבה, או מטילה אל תוך המציאות הקשה הזו, מעגל שלם של בני משפחה, בנות ובני זוג, הורים, ילדים, וגם עליהם המדינה צריכה לתת את הדעת ולמצוא את הדרך לחזק את אותו מעגל, שהוא בעצם מעגל התמיכה הראשון של אותו פצוע צה"ל או נפגעת פעולת איבה. ואני מקווה, עוד פעם, שבהובלת הממשלה הבאה נוכל להתקדם גם בעניין הזה.

בצד הדברים שבוודאי מקובלים על כולם, אבקש לומר, ממש במשפטים ספורים, שני עניינים שחורגים מעט ומחוץ לקונסנזוס הרחב שצריך לאפיין את היום הזה. האחד הוא לומר דווקא ביום הזה, או להזכיר ביום הזה, את החשיבות הגדולה של הנשיאה השווה בנטל ההגנה על מדינת ישראל. שמענו בימים האחרונים ובשבועות האחרונים גם קולות שמציעים שחצי מהעם יכול לעסוק בזה וחצי מהעם יכול לעסוק בעניינים חשובים אחרים; דווקא ביום הזה, שבו אנחנו מחבקים את פצועי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, צריך להחזיר את ההכרה, או לעמוד על ההכרה בערך הזה של נשיאה משותפת ושווה בנטל, גם אם באופנים שונים של שירות. המשפטים האחרונים מתכתבים עם הדברים החשובים של חברת הכנסת סון הר מלך ותפילתה. אין כל ספק שגם ביום הזה אנחנו כולנו צריכים לחזור על המחויבות שלנו לעוצמתו של צה"ל, לחוסן האזרחי שנדרש מכולנו על מנת לדבוק בארץ הזו ולגדל בה את ילדינו ואת נכדינו. זו החובה שלנו כלפי הדורות הקודמים, זו החובה שלנו כלפי הדורות הבאים, זו החובה שלנו כלפי מי ששילמו בגופם ובנפשם, וגם כמובן בחייהם, בעבור הזכות של כולנו לחיות כאן בארץ הזו. אבל בצד המחויבות העיקשת לעוצמתה של מדינת ישראל, לחוסנו של צה"ל ולחוסנה של החברה האזרחית, צריך לומר, ברוח התפילה שנשאת, חברת הכנסת סון הר מלך, שהחתירה אל עבר השלום והאמונה שניתן גם לייצר מציאות של שלום כאן, בארץ הזו, גם אם המשימה אינה פשוטה וגם אם הפתרונות אינם מעבר לפינה – האמונה היסודית הזו, שירשנו מדורות קודמים, שניתן לחתור למציאות שלא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, גם התפילה הזו חייבת להיות שגורה בפיות ובעיקר במעשינו. תודה רבה.