קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושבת-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אני שואל את עצמי למה אורבך התנפל על חבר הכנסת מאזן גנאים. אני חושב שאחרי שהוא התרגל לערבי לפי המידה, לפי המידה, פתאום יש ערבי שאומר לא, אז אורבך לא עיכל את המשתנה. אומרים בערבית: (אומר בערבית: מי שמורגל לרכוב עליך, כשהוא רואה אותך הוא מרגיש עייף.) הוא התרגל במשך שנה שלמה שיש את רע"מ, שבכל מה שרוצה הקואליציה מצביעים בעד. אפילו נגד איחוד משפחות פלסטיניות – עד כדי כך – מצביעים בעד. פעם ראשונה, אחרי שנה שלמה, יש אחד ברע"מ שאומר לא. אז אורבך לא עיכל את הדבר המשתנה. זו לא שותפות, זה ניצול. זה ניצול.
אני חושב על בנט, למשל – הוא לא ביקר ביישוב ערבי אחד. לא לקח את מנסור עבאס יחד איתו ליישוב ערבי אחד. לא ישב עם אימא שכולה ערבייה. הוא הסתכל במשקפת לעבר רהט – לא מעבר. אפילו לפני שלושה ימים שלח איגרת לרוב הציוני. הוא לא רואה את הערבים שבקואליציה מסנטימטר אחד. איגרת לרוב הציוני. אין ערבים, אלא אם הוא חושב שהערבים בקואליציה הם גם ציונים. וגם שם הוא פונה אל הציבור הציוני והוא אומר לו: יש שתי דרכים – הדרך של מנסור עבאס, שצריך לחזק אותה, כי הוא מאמין במדינת הלאום היהודית, והדרך של איימן עודה, שצריך להחליש אותה, ועוד מוסיף שזה אינטרס ישראלי עליון לחזק את הזרם ההוא ולהחליש את הזרם השני. הציבור שלנו, יש לו עמוד שדרה. הציבור שלנו עוד יעמוד מול הממשלה האומללה הזאת. עוד נפיל אותה בכבוד ובראש מורם. תודה.
239 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.