אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, היינו עדים לפני כמה דקות לפארסה. אתם יודעים שזאת אמירה ידועה של קרל מרקס, שאמר שלפעמים יש דברים שמופיעים בהיסטוריה פעמים – פעם אחת כטרגדיה ופעם אחת כפארסה. אז את ההתנהלות שתכף אתייחס אליה ספציפית של רע"מ ומרצ, כבר ראינו כמה פעמים כטרגדיות, בין שזה בהצבעה על אביתר, על איסור איחוד משפחות – מה שראינו עכשיו זה פארסה. ראינו, קודם כול, את סיעת רע"מ שבורחת, חוץ מחבר אחד; בורחת כשפן מהמליאה ובעצם לא מעיזה להרים יד נגד חוקי אפרטהייד. כי מי שלא יודע, אפרטהייד, בין השאר, באופן יסודי אפילו, זה כאשר יש מערכות חוק שונות לאוכלוסיות שונות על פי מוצאן, צבען, דתן, לאומן וכן הלאה וכן הלאה.
בושה וחרפה. אני פונה פה לציבור: שימו לב להתנהלות הזאת – סיעה שמוכרת את נשמתה לשטן האפרטהייד כדי להישאר בקואליציה. בושה וחרפה. ברחה. שום אומץ, שום יושרה. וכמובן, סיעת מרצ. חברים יקרים שאני מכיר הרבה שנים, שנאבקים נגד הכיבוש והאפרטהייד, הצביעו בעד תקנות האפרטהייד. תגידו לי, יש משהו יותר מחליא ומכוער מזה? ידידי הרב גפני, יש לדעתך משהו יותר בלתי ישר וצבוע מהתנהלות כזאת? כמה? לאן אתן אתם יכולים להידרדר?
סיעה שכל סיבת קיומה, ה-raison d’etre שלה, מה שנקרא בלעז, זה זכויות אדם. שולמית אלוני מתהפכת בקברה לא פעם אחת, אלף פעמים, כשהיא רואה מי ממשיך לכאורה את דרכה, ועוד אחרים, יוסי שריד – איפה הם ואיפה אתם? מצביעים בעד תקנות אפרטהייד. איבדתם את זכות הקיום הפוליטי שלכם. בושה וחרפה. אני מאוד מקווה שהתומכים שלכם ראו את המופע המביש הזה ושהם יענישו אתכם, ושהעונש יבוא בקרוב, משום שאפשר – במשפט אחד אני אסכם. אפשר את הקואליציה הזאת – מדברים כבר על כך שהיא מתפרקת, אז אני אומר: עוד חזון למועד. אבל עוד חזון למועד ולנופל – זה המשפט הנכון.
280 מילים של עופר כסיף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.