הודעת הממשלה על צירוף שר לממשלה ועל שינוי בחלוקת התפקידים בין השרים

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה לך, כבוד היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, זה כבר לא חדש, וזו כמעט הפכה להיות השגרה היום-יומית שלנו, בין אם אלה אזרחי המדינה ובין אם אלה נציגי הציבור, בין אם זו אופוזיציה או קואליציה, חברי כנסת נבחרים או חברי כנסת נורבגים, שממונים כי אלו שבאו לעבוד לא בדיוק רוצים לעבוד, הם רוצים קצת חופש, אז כדאי מאוד להביא מישהו אחר שיעבוד בשבילם. והאבסורד הוא כאשר אחרי לילות לבנים, מורטי שיער כמעט – אפשר או יש לומר – מצליחים להשיג קיזוז אותם נורבגים, עם הלשון בחוץ, עם הילדים שמסתכלים על התמונות בבית, על הטלוויזיה כמו האח הגדול. אנחנו לפעמים משתפים בתמונות, ככה, מאחור בפרסה, ובקושי האמיתי של הילדים להתמודד עם אירועים בלתי נגמרים של ממשבר למשבר למשבר. אממה, יצרו פה לא רק מערכת יחסים הזויה של עבדים ומעסיקים או מעבידים, יצרו פה ח"כים שכל-כולם – לצערי הרב, אני אומרת, כי חלקם באו עם אג'נדות, עם רצון לשנות, אבל הפחד שאם הם לא יצביעו, יום למוחרת הם יהיו בחוץ. לא בכדי עשו ליום טוב כלפון את מה שעשו: למען יראו וייראו. הוא אפילו לא איים על הקואליציה, אבל כל אותם נורבגים מבינים שביום שבו הם לא יישרו קו הם ימצאו את עצמם עם אותו דין ועם אותו גורל של אותו אחד שנשאר נאמן לאותה קואליציה שבגדה בכל האידיאולוגיה שהוא נשא מבית, ובשמה הוא נכנס בכלל לחיים הפוליטיים.

הקיזוזים האלה, שלעיתים הם כלי פרלמנטרי פר אקסלנס של ח"כים, שנותנים אותו לנורבגים, באה הקואליציה ואומרת: עצרו, עצרו, השרים צריכים לקבל קודם. אנחנו באופוזיציה החלטנו שראשי מפלגות לא מקבלים קיזוזים. שיבואו ויראו את העבודה. אתם יודעים מה, אנחנו עושים טובה לנורבגים, כי אם אותם שרים יהיו פה יום ולילה, הם יראו את העבודה הקשה שלהם; יראו מה קורה כאשר הם לא מוכנים להגיע לסיכומים או אפילו לחלוקה שווה; ידעו איך העבודה פה מתנהלת. אבל האדישות – אותם אלו של "באנו לעבוד", "באנו לעבוד", איפה הם עובדים? בטח לא בכנסת ישראל, בטח לא בחקיקה, ובטח לא בשביל הציבור.

אני אתן את החצי דקה האחרונה שלי לאירוע שהוא כבר לא בפעם הראשונה, לצערי הרב: אני אימא לבנות, אחת סיימה צבא עכשיו, השנייה עדיין בשירות. התחבורה הציבורית בפריפריה זו התעללות לשמה. האירוע הזה שבו אותם צעירים עומדים על הרציף ומחכים לאותה רכבת, שלא רק שלא לוקחת אותם אלא האוטובוסים והקווים שהיו לבית שאן ולפריפריה הופסקו. בימי שישי אין רכבת מבית שאן, במוצאי שבת אין רכבת מבית שאן. מה, הזמן שלנו עובד על שעון אחר? הזמן שלנו לא יקר? הילדים שלנו לא צריכים להגיע לבסיס בזמן? לא צריכים להגיע ללימודים? תבינו, היום רכבת בית שאן–תל אביב הלוך חזור – 80 שקל. 80 שקל. פעם אמרנו שהרכבות יביאו לכך שהסטודנטים לא יעזבו, הם יוותרו על המעונות וימשיכו לגור בבית של ההורים – –

– – וגם ישמרו את המקום. היום, 80 שקל ליום. 80 שקל לנסיעה אחת הלוך-חזור. אם זה לא ניתוק, ורק בעבור הניתוק הזה וההתעללות בתושבי הפריפריה ובאנשים המוחלשים בחברה – אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש: אם לא הפוליטיקה והדמוקרטיה תבוא איתכם חשבון, אז מלמעלה. כי המתאכזר לאותם אנשים, אני אומרת לכם, אומרים: עם נבל תתנבל. אבל אני מאמינה בצדק פואטי – –

– – ואותם אנשים שהתאכזרו לאנשים האלה בסוף ייפלו על ידם. תודה רבה.