ממשלה אכזרית הפוגעת באופן מכוון בתושבי הפריפריה על ידי ביטול סבסוד תחבורה ציבורית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ישבתי כאן והאזנתי באמת לכל הדיון ושאלתי את עצמי – הסתכלתי גם על הכותרות של הצעות האי-אמון, ואני רוצה לומר כבר בהתחלה שאני שרה בממשלה רק שמונה חודשים. לפני זה הייתי חברת כנסת שמונה שנים. כל שמונה השנים האלה באופוזיציה, מדי שבוע הגשנו וגם דיברתי בהצעות אי-אמון, מדי שבוע עבדנו בכנסת, במליאה, בוועדות, נלחמנו לעמוד בראש ועדות. גם כשקיפחו אותנו והשאירו לנו ועדות קטנות, וקיפחו אותנו באמת בהרבה מאוד דברים ובדורסנות, הרגשנו באמת – יש חוויה לא פשוטה להיות באופוזיציה, כי אופוזיציה, קודם כול, כשמה כן היא – –

– – מטבע הדברים ובאופן די אינהרנטי היא במיעוט. קשה לה לנצח בהצבעות – –

– – לרוב היא מפסידה. מדי פעם, ההצלחות הן מאוד מאוד בודדות – –

– – ולמרות זאת, מדי יום ומדי שבוע, בעבודה שבאמת היא לפעמים סיזיפית, עושים, מגיעים לוועדות, משנים שם סעיפים, ממש לפעמים במסרגה מאוד מאוד עדינה, וזה מתסכל, זה מאוד קשה. הולכים לשרים ולמשרדים שהם לא מהמפלגה שלך, לא מהקואליציה שלך, ומשכנעים אותם בנכונות הדברים, באמת בעבודה המקצועית של הצעות החוק שאת או אתה יוזמים. באמת שמונה שנים עשיתי את העבודה הזאת.

פעם אחת, אדוני היושב-ראש, פעם אחת בתולדות שנותיי כחברת כנסת באופוזיציה החרמנו דיון של המליאה. באותו זמן לא הלכנו לעבוד בסניפים של המפלגה שלנו ולא ישבנו בבית אלא קיימנו כאן בכנסת, באולם פה למטה, דיון אלטרנטיבי עם כל מפלגות האופוזיציה בזמנו. היו בה, דרך אגב, מפלגות שמאל, מפלגות ערביות ומפלגות חרדיות ביחד. לא נעלמנו פה בשעה – לא יודעת איזה, ולוח הנוכחות שלנו בוועדות מעולם לא עמד על אפס. למה? כי נשלחנו בשם הציבור, גם כשאנחנו באופוזיציה – ואני מייצגת מפלגה שהייתה 21 שנה באופוזיציה, וחוקקה ועבדה ושינתה ועשתה והטביעה חותם, באמת קואליציה ואופוזיציה. אף פעם לא בבכיינות. ואגב, היו לנו טענות קשות, גם על דורסנות. ראינו פה קואליציות דורסניות קשות ביותר שקיפחו את האופוזיציה ושהעבירו דברים, מה שנקרא, על הראש, על אפנו ועל חמתנו, אבל תמיד שמרנו על הבסיס של העבודה למען הציבור, של השליחות הציבורית.

אתה יודע, אדוני היושב-ראש, השבוע עזב את הלשכה שלי אחד היועצים שלי, ניב שובל, נסע לטיול בחו"ל. הוא יועץ שעבד איתי בערך שנתיים. את ריאיון העבודה שלו עשינו בזום, באחד הסגרים, בשנת 2020, כנראה. בריאיון העבודה הייתי חברת כנסת באופוזיציה, בין כנסות, בין בחירות, אותן ארבע מערכות שהיו בשנתיים-שלוש האחרונות. הוא סיפר והזכיר לי השבוע – – –

אני לא יודעת, חבר הכנסת טייב, אני יושבת פה כמעט שעתיים. לא ראיתי לא אותך ולא אף אחד פה, דרך אגב. אני ישבתי. הינה, חבר הכנסת אדלשטיין היה בתחילת הדיון ועכשיו חזר. אז בוא, לאט לך, מה שנקרא.

בקיצור, אדוני היושב-ראש, השבוע, כשהוא עזב, הוא סיפר בדברי הפרידה שלו שבריאיון העבודה שלו אני הסברתי לו כמה קשה באופוזיציה – שלא תמיד רואים את ההישגים מייד, ושלפעמים נאבקים ולרוב נכשלים, ואולי רק אחד לעשרה או אחד למאה מצליחים, אם להעביר הצעה ואם לשנות איזה סעיף. אבל אמרתי לו: השליחות והעבודה, גם כשהיא סיזיפית, אבל העלאת הרעיונות – לפעמים מלחמה, גם אם היא מופסדת, בשם העמדות והערכים שלנו, היא מהות העבודה, והיא שווה הכול.

אני מסתכלת כאן על רשימת הדוברים והדברים שנאמרו, ואני שואלת את עצמי, באמת, נאמרו כאן דברים, מדינה יהודית, לא מדינה דמוקרטית. אמרה כאן אחת מחברות הכנסת: אנחנו לא מדינה דמוקרטית, ככה אמרה. דמוקרטיות יש הרבה, אבל אנחנו מדינה יהודית; מתייוונים.

תכף אני אדבר על זה. מתייוונים – באמת, אני שואלת את עצמי, מה קרה? ואז הבנתי, בשלטון מפא"י, כשקמה המדינה היה שלטון מפא"י, והוא חשב שהוא תמיד – נכתב על זה ספר, "לשלטון בחרתנו.– חשב שהוא תמיד היה ותמיד יהיה. פתאום היה מהפך, פעם ראשונה בתולדות מדינת ישראל. מ-1948 ועד 1977 לא היו חילופי שלטון מהותיים במדינת ישראל, ופתאום שוד ושבר. ככה בדיוק אתם נשמעים. מה, מישהו לשלטון בחרכם? מה קרה? יש ממשלה עם מפלגות שמאל ומפלגות ערביות. על זה צריך לצאת בזעקות השבר על התייוונות?

מה השארתם ממדינה יהודית? מה קרה, חבר הכנסת קרעי, מה קרה? שמו מס על החד-פעמי? רוצים לעשות משהו למען הסביבה, זה נגד מדינה יהודית? אתה לא מתבייש?

בוא אני אגיד לך. אמר חבר הכנסת גפני: למה מטילים מס על החד-פעמי? מה עם בז"ן? צודק. בוא אני אגיד לך, חבר הכנסת גפני, שהממשלה הזאת, בתחום הסביבה, שמה את נושא המאבק במשבר האקלים ושיפור איכות הסביבה כאחד מהנושאים בראש סדר העדיפויות. קודם כול, המס על החד-פעמי, לא רק שלא העלה את ההוצאה המשפחתית למשקי הבית אלא הורידה אותה. למה? מכיוון שצריכת החד-פעמי צנחה בעשרות אחוזים, ולכן, לא רק שלא שילמו את המס המוגדל, אלא לא שילמו בכלל את הצריכה הזאת, שהיא צריכה מיותרת שהופכת מוצר לפסולת אחרי שימוש אחד.

לא זו אף זו, ההזמנות והצריכה של מדיחי הכלים, חבר הכנסת גפני, עלתה ב-70% מאז כניסת המס הזה לתוקף, מה שמראה שהציבור יותר חכם מכם והוא מפנים את המסר שפלסטיק חד-פעמי זה אחת הרעות החולות והמיותרות שאפשר בקלות לחסוך אותן.

וגם, חבר הכנסת גפני, בשבועות הקרובים תבוא החלטת ממשלה שמוביל שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד בנושא פינוי התעשייה הפטרוכימית המזהמת ממפרץ חיפה, דבר שמדברים עליו עשורים, ותגיע לשולחן הממשלה החלטת ממשלה שתקים מינהלת שתנהל את הפינוי הכל-כך מורכב הזה באופן שישפר דרמטית את איכות האוויר, את מצב הסביבה, את מצב הטבע, את מצב התחבורה ואת המצב העירוני של מטרופולין חיפה, שמשרת מאות אלפים עד מיליוני בני אדם במדינת ישראל, שמגיע להם אוויר נקי, מים נקיים. הממשלה הזאת מובילה דברים שלא נעשו שנים, לא רק בקטן אלא מתחילה מהדברים הגדולים.

אני רוצה לציין רק כמה הישגים לדוגמה שעברו רק בתקציב המדינה האחרון, באמת, אחרי שנים, שלא לומר עשורים, שהם לא קרו, לדוגמה, 5 מיליארד שקלים לתוכנית מיגון הצפון; תוספת של למעלה מ-1.8 מיליארד שקלים לנכים, חבר הכנסת קיש, לקצבאות הנכים; תוספת מיליארד שקלים נוספים על ה-1.8 מיליון הקודמים לנכי צה"ל; תוספת מאות שקלים בחודש לגמלאים הזכאים להבטחת הכנסה; שני בתי חולים חדשים, אדוני היושב-ראש. רק בשבוע שעבר השתתפתי בישיבת הקבינט החברתי-כלכלי בהובלת שר האוצר בדיון ארוך ומפורט בהקמת שני בתי חולים חדשים במדינת ישראל, אחד מחוץ לבאר שבע והשני באזור הצפון, בין קריית אתא לשפרעם – באמת, עבודת מטה סדורה, רצינית, השתתפו בישיבה ראשי הערים הרלוונטיים, ראש עיריית באר שבע וראש עיריית קריית אתא, ובאמת, אני חייבת לומר, דיברו מדם ליבם על שנים ארוכות שההחלטות האלה תקועות בגלל כל מיני סיבות וכמעט היו כלא מאמינים שהם שמעו שהינה, זה הולך לקרות, שהתקציבים כבר שם והדבר הזה הולך לקרות, שני בתי החולים האלה.

תשמח לשמוע, חבר הכנסת קרעי, על תוספת 60 מיליון שקלים לביטחון התזונתי; 300 מיליון שקלים לסגירת הפערים בחינוך בין פריפריה למרכז; 100 מיליון שקלים לתוכנית ממדים ללימודים; 1,700 יחידות דיור ציבורי חדשות.

אני רוצה לספר לך, חבר הכנסת קרעי, אני רוצה לבשר לך סקופ. תשב, עדיף שתשב, לאור מה שאני הולכת לומר. אתה חייב לשבת, כי אחרת אתה תטולטל מרוב ההפתעה.

ילדים יודעים לשטוף כוס.

נכון שאתה בהלם? אתה חייב לשבת כדי להירגע מהמידע הזה.

גם אחרי ארוחת שבת יכולים לשטוף כוס וגם צלחת.

יש מים בברז, ברוך השם. יש סבון, חבר הכנסת קרעי.

ילד יכול לשטוף כוס, אז את ערמת הצלחות וערמת הכוסות הם ישטפו.

באותה מידה שהם יכולים, אני רוצה לספר לך, חברת הכנסת סטרוק, שהמשרד להגנת הסביבה מימן רכישה בסך 40 מיליון שקלים של מדיחי כלים לגני ילדים.

חברת הכנסת סטרוק, את חייבת לשמוע את זה.

חברת הכנסת סטרוק. קודם כול, לאחל רפואה שלמה לחברת הכנסת קרן ברק. מה קרה, קרן ברק? למה עם – – –

אוי ואבוי. אז קודם כול רפואה שלמה לחברת הכנסת קרן ברק. ולחברת הכנסת סטרוק, שכרגע מתעסקת בחברת הכנסת ברק, ואולי בצדק, כי היא יותר חשובה ממני כרגע – –

– – אבל חברת הכנסת סטרוק, אני רוצה לספר לה שבאמת ילדים בגן מגיל מאוד מאוד צעיר – הקניית הרגלים זה חלק מהדבר שהם לומדים בגן. הילדה שלי בת שנתיים, והיא הולכת לגן, לפעוטון, ובאמת הם לומדים להוריד את הנעליים, לשים אותן בסלסלה של כל הנעליים, לקחת כוס מים, לשתות. האופן שבו – – –

האופן שבו ילדים מגיל צעיר מאוד, שנתיים ושלוש, לומדים לקחת את הצלחת שהם אכלו בה בשולחנות ובכיסאות הקטנים החמודים האלה של ילדים, ללכת למדיח הכלים שקנה המשרד להגנת הסביבה בשם ממשלת ישראל עבור אותו גן, להניח את הצלחת במדיח ולפגוש אותה צלחת למוחרת שוב, וללמוד שיש ערך לדברים, שאנחנו מכבדים – ושם יש 30 ילדים; זה לא עשרה ילדים, זה 30 ילדים בגנים האלה.

וככה אנחנו מחנכים אותם שיש ערך לדברים, שאנחנו נותנים כבוד לחפצים שאנחנו משתמשים בהם, שאנחנו לא הופכים אותם לפסולת אחרי שימוש אחד. זה לא רק לקח סביבתי אלא גם חינוכי מאוד מאוד מאוד מאוד חשוב.

ולכן – – –

כן.

אני מודה לך על השאלה הזו, כי אני רוצה לומר לך ששרפת פסולת בכל רחבי המדינה באמת הפכה להיות מכת מדינה. אני לא יודעת אם את יודעת, אבל בדוח האחרון של המשרד להגנת הסביבה שרפת הפסולת הפכה להיות גורם זיהום אוויר מס' אחת במדינת ישראל, יותר מהתעשייה, יותר מבז"ן, בכל רחבי המדינה ומחוץ למדינה.

אם תתענייני בעוד אזור חוץ מאזור הגדה המערבית – –

– – תראי שגם בגליל וגם בנגב, בכל מקום.

אז אני אומרת לך, מכיוון שאני מסיירת בכל רחבי המדינה.

ואני אומרת לך ששרפות הפסולת הפכו להיות מכת מדינה. רק השבוע, ביום חמישי האחרון, נפגשתי בישיבה מאוד חשובה בנושא עם השר לביטחון פנים יחד עם הסגן שלו כדי לתת מאמץ אכיפתי ומניעתי בתחום הפסולת. את המאמץ המניעתי אנחנו נעשה במשרד להגנת הסביבה, ואת המאמץ האכיפתי נוביל יחד עם המשטרה הירוקה, יחד עם המשטרה – ואגב, יחד עם המינהל האזרחי וצה"ל, לגבי שרפות שמתבצעות בגדה המערבית – מכיוון שזאת באמת מכת מדינה. את יודעת, תחום הסביבה הוא באמת התחום הראשון שבו אין גבולות.

העשן זורם לו.

האוויר, המים, האדמה שאנחנו חולקים.

מצוין, יפה, אז את יודעת.

אז את מכירה. אגב, אני גם גדלתי ברמת גן, והריחות מחירייה היו מגיעים אלינו – –

– – לאזור שגרתי בו בתור ילדה. שם ההורים שלי גרים עד היום. אבל זה בהחלט – – –

מאחורייך מדברים ללייב, שם זה, מה אני אעשה? אני עושה את שלי.

אני משתדלת, אבל באמת.

נאמר לי פה שגם המיקרופון הזה לא מצליח להתגבר על הרעש במליאה.

אני מבינה את חברי הכנסת, נפגשים ככה אחרי כמה שעות שהם נעדרו מהאולם, פוגשים זה את זו וזו את זה – –

– – רוצים לשוחח ולפטפט אחד עם השני ואחת עם השנייה.

בדיוק. אני מפריעה להם עם עובדות, עם מספרים, עם נתונים על מעשי הממשלה.

אני דווקא אותך לא שמעתי. אני שומעת את אלה שפה. לא, זה בסדר.

תודה. תודה. אז לכן, חברות וחברים, הממשלה הזו הובילה מהלכים שבאמת, בלי צחוק ובלי ציניות, לא נעשו פה שנים ועשרות שנים. יכול להיות שאם אני אחזור רגע לדברי הפתיחה שלי, ובאמת ניסיתי לחשוב על מה יוצא הקצף ועל מה הבכי והנהי – –

– – אבל הגעתי למסקנה – חברים, אתם יודעים, חברים בש"ס, דיברתי קודם – רק חלקכם היו, לדעתי לא רבים מכם, חבר הכנסת מרגי, אולי אתה היית ב-2013, נכון? הרבה מהסיעה שלכם חדשים, וטוב שכך. מפלגה עם התחדשות.

אני ב-2003 הייתי יועצת פרלמנטרית, בדיוק הגעתי, אני רק לא זוכרת אם ב-2003 או ב-2004. לא, לדעתי ב-2003 הגעתי, בסוף 2003. אז שמחתי לראות אותך כחבר כנסת. אני הייתי יועצת, עבדתי עד 2008. ב-2013 חזרתי כחברת כנסת. אם אני מסתכלת רגע על הספסלים של ש"ס, לדעתי רק אתה היית אז, אבל היינו ביחד באופוזיציה. אני באמת חושבת שיש חשיבות – רועש – לתחלופה הדמוקרטית הזו, כי באמת לפעמים יש חשש שיש כאלה שחושבים שזהו, הם התיישבו על הכיסא והם תמיד יהיו שם, אבל לא, הכדור הזה של הדמוקרטיה הוא כדור עגול.

ואני חושבת שהרפורמות והדברים, בולמוס העשייה שהממשלה הזו עושה בכל התחומים – הסביבה, התחבורה, הבריאות ובאמת בכל התחומים – הוא בין היתר מאפיין של יציאה מסטגנציה. כי באמת אחרי – אפשר היה לראות, איזה 12 שנה של אותה ממשלה עם אותו שלטון, עם אותן מפלגות, עם אותם אנשים בתפקידים – באיזשהו שלב היציבות הופכת להיות כבר סטגנציה, מתרגלים לקיים וכבר חושבים שהכול מותר, וזה בדיוק מה שקרה כאן בשנים האחרונות. הרבה מאוד דברים והרבה מאוד רפורמות שדובר עליהן במשך שנים רק עכשיו קרו, לאחר חילופי השלטון, בגלל שנכנסו שרים חדשים, אנשים חדשים לתפקידים, חברי כנסת חדשים, יושבות-ראש ויושבי-ראש חדשים לוועדות, והתחילו פשוט לעשות ולחוקק ולהעביר ולתת ולמלא סעיפים וכו'.

ואולי השיא היה של התקופה הזו של הסטגנציה – אותן שנתיים וחצי, שלוש שבהן לא היה תקציב מדינה. חברות וחברים, אתם יכולים לתאר לעצמכם מה זה? אני נפגשת מדי שבוע עם שניים-שלושה ראשי רשויות, אתם יודעים, ראשי רשויות שעובדים למען הערים שלהם, שיש להם בעיות סביבתיות בתחום הפסולת, בתחום המחזור, בתחום הרגולציה, תעשייה – כל אחד לפי בעיות היישוב שלו והתושבים שלו. אני שומעת מהם, חברות וחברים, יש ראשי רשויות שהיו שלוש שנים ראשי רשויות מאז שהם נבחרו – הרי הבחירות המוניציפליות היו, אדוני היושב-ראש, לדעתי, ב-2018 – מ-2018 עד שלהי 2021 ראשי רשויות כיהנו – עכשיו שומעים אותי יותר טוב? נראה לי שפשוט בגלל שיש רעש לא שומעים אותי, לא בגלל זה.

ראשי רשויות – אדוני היושב-ראש, אתה היית ראש רשות. תאר לך ראש רשות שנבחר לתפקידו והוא מכהן שלוש שנים בתפקידו בלי תקציב מדינה. אתה יכול לדמיין מה זה? תקנה וסעיפים לא מתמלאים, אין להם – – –

כן. זה דבר שאנחנו, אדוני היושב-ראש, חילצנו את המדינה ממנו, הוצאנו אותה מהשיתוק הזה, וכנראה שעל זה יוצא הקצף, כי פתאום מרגישים שאולי משהו נלקח, אולי איזה מישהו חשב שאיזה צעצוע נלקח ממנו באופן בלעדי.

אם אפשר, הצבעה שמית, בבקשה, בשם הממשלה. תודה רבה.

אז כנראה שעל זה, אדוני היושב-ראש, יוצא הקצף, אבל אנחנו נמשיך לעשות, נמשיך להוביל, ובעזרת השם נישאר עוד הרבה מאוד, תקופה מאוד ארוכה, למורת רוחם של כל המלעיזים. תודה רבה.

אני מבקשת מהכנסת להתנגד לשתי הצעות האי-אמון ושההצבעה תהיה הצבעה שמית. תודה.