ממשלה אכזרית הפוגעת באופן מכוון בתושבי הפריפריה על ידי ביטול סבסוד תחבורה ציבורית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אתה לא היית קודם.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, גברתי השרה, אני לא יודע איך את מרגישה או איך שרים ממרצ, ממפלגת העבודה, מכחול לבן, איך הם מרגישים עם הבכיות של אותן נשים – אחת בטלוויזיה ואחת בוועדת הכלכלה – שהיו אצלנו בסיעת יהדות התורה. זה באמת דבר קורע לב. המציאות הזאת, שאני לא זוכר כמותה, לפי דעתי גם את לא זוכרת, צבר כזה של פגיעות במעמד הביניים ובשכבות החלשות, בעצמאים, בעסקים הקטנים והבינוניים – וכלום, מין שתיית קפה כזאת, מין אדישות שאי-אפשר לתאר אותה.

אני הייתי יושב-ראש ועדת הכספים בשנה שעברה, כשהתחילה הקורונה, והמדינה לא הייתה מחוסנת, לא ידעו איך נלחמים בתופעה הזאת, מה עושים כדי למנוע את הקורונה. היו סגרים, אני לא נכנס לוויכוח בעניין הזה, אבל אנחנו העברנו בוועדת הכספים – ראיתי קודם את ישראל כץ – העברנו מיליארדים לאנשים, שלא ירעבו ללחם. מדינה מתוקנת, מסודרת, לא משאירה את האזרחים שלה באופן כזה של פגיעה שאי-אפשר לתאר אותה במצב הכלכלי שלהם.

אבל עוד, מה שהיה אחרי זה – המדינה מחוסנת, ברוך השם, אנשים יכולים להתחסן, המצב הוא שונה בעניין הזה. אבל בסדר, לא עובדים, המציאות שאנחנו חיים בה היא מציאות קשה. מה מביאים כל היום לוועדת הכספים ולמליאת הכנסת? עוד מס ועוד תקנה ועוד חוק ועוד צו, הכול לקחת כסף מהאזרחים, לקחת כסף מאנשים שהם מעמד ביניים, למלא את קופת האוצר כדי ששר האוצר יוכל להגיד שהגירעון קטן יותר, שהוא יוכל להגיד שהצמיחה גדלה – והצמיחה היא לא בגללו, הצמיחה היא מקודם; כל כלכלן מתחיל יודע שצמיחה לא קורית ביום אחד, זה תהליך של שנים.

אבל כל הזמן לגבות כסף במצב כזה? ואחרי זה מתפלאים על העובדה שיוקר המחיה נוסק. ככה הדלק, ככה הארנונה, ככה החשמל, ככה מוצרי מזון, כל הדברים האלה גדלים, ואנשים לא יכולים לגמור את החודש. אז אפשר תמיד להגיד: גם אצלכם הייתה עליית מחירים. לא היה אף פעם דבר כזה, ולא היה שהממשלה בכוונה ובמזיד מכניסה יד לכיס של האנשים ולוקחת כסף על כל מיני נושאים שעוטפים אותם בנושאים אידיאולוגיים, כמו הנושא הזה של החד-פעמי כדי לשמור על כדור הארץ. לשמור על כדור הארץ – שיתחילו עם בז"ן, שיתחילו עם הטייקונים שמזהמים את האוויר.

בסדר, אני ממתין לראות. ממתין לראות. בסדר.

המציאות הזאת היא מציאות – – –

אז אני מסיים, אדוני היושב-ראש. אני אמרתי את דברי על יוקר המחיה. לפי דעתי הציבור יודע, מכיר, רואה את זה. הציבור לא טיפש. אבל אני חייב להגיד משפט אחד, אם תרשה לי, על מה שנאמר פה קודם על ידי השרה מרב מיכאלי, שרת התחבורה, על שבת, תחבורה ציבורית וכל הדברים האלה. דיברה מירי רגב על מה שיהיה בעתיד, ב-2050; אני רוצה לדבר על מה שהיה קודם ולהגיד משפט אחד: באיזו זכות נישלנו מארץ ישראל את הערבים שגרו כאן? באנו מאירופה, ממרוקו, מתוניס, מכל המקומות האלה, וסילקנו מפה את הערבים. באיזו זכות? איזו זכות הייתה לנו שאנחנו בכלל באנו לפה מכל כך הרבה גלויות לארץ ישראל? זכות אחת – התורה. התורה אמרה שארץ ישראל שייכת לעם היהודי.

אם באה שרת התחבורה ושרים אחרים ומביאים רשימה של דברים שמחסלים את כל הנושאים הדתיים של המדינה היהודית, אין לנו זכות בארץ הזאת, אין לנו זכות קיום כעם.