ממשלה אכזרית הפוגעת באופן מכוון בתושבי הפריפריה על ידי ביטול סבסוד תחבורה ציבורית

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב-ראש. חבריי השרים, חבריי חברי הכנסת – אדוני היושב-ראש, אני חייב להתוודות בפניך, וגם מזכירת הכנסת תעיד, כשהייתי יושב-ראש הכנסת והייתי רואה הצעת אי-אמון בנוסח כפי שאני מגיש: אוזלת היד של הממשלה בתחום המדיני והכלכלי והחברתי והביטחוני וכן הלאה, הייתי לא פעם מגחך. אני אומר: מה, לא יכלו להיות יותר קריאטיביים? לא יכלו להתמקד באיזושהי נקודה? למה בכל התחומים? למה צריך לכסות את הכול בעשר דקות של אי-אמון?

אני אגיד לך, כמו שאמרתי, חייב להתוודות. אני מאוד ניסיתי למצוא איזושהי נקודה ספציפית, לעלות ולדבר רק עליה, אבל אני לא יכול, כי הכישלון מהדהד בכל התחומים, ואני פשוט אחטא לאמת אם אני אבוא לכאן ונגיד אדבר על משבר הבריאות, הקורונה, או רק על התחום הביטחוני, על הביטחון האישי של האזרחים, או על הכלכלי. זה פשוט יישמע כאילו אני מתעלם מתחומים אחרים.

המשברים, כפי שאמרתי, אדוני היושב-ראש, הם בכל תחום ותחום. אני אתחיל דווקא ממשהו שאולי פחות נוגע באופן אישי – לא יודע, אומרים שאסור לומר "לישראלי הממוצע", אבל לאזרח הממוצע במדינת ישראל. אנחנו במצב לא פשוט בתחום המדיני. זה לא חדש. כל פעם כשהייתה עולה המתיחות בין רוסיה לאוקראינה, מדינת ישראל הייתה קצת נכנסת לכוננות ספיגה. אנחנו מדינה קטנה, יש מעצמות-על שמתקוטטות, אנחנו ביחסים מצוינים לאורך שנים גם עם ארצות הברית, גם עם רוסיה, גם עם אוקראינה, עם כל השחקנים המעורבים, ואיכשהו ידענו לצאת מזה בשלום.

הפעם, עוד לא התלקח שום דבר בשטח, אבל אנחנו כבר מצליחים להסתבך עם כולם. בהתחלה זומן השגריר שלנו באוקראינה למשרד החוץ, כי איזשהו גאון החליט לפנות לרוסיה מראש ולבקש סיוע בהוצאת אזרחים ישראלים מאוקראינה, שמא אולי וכן הלאה. אם זה לא מספיק, אז הסתבכנו גם עם רוסיה, כי בהתחלה שר החוץ יאיר לפיד, ולאחר מכן או באותו זמן גם יושב-ראש ועדת חוץ וביטחון, נורא בא להם לדבר. המצב הוא, כפי שאמרתי – בשטח עוד לא התלקח שום דבר. השאלה היא שאלה היפותטית: מה תעשו אם יהיה קונפליקט בין ארצות הברית לרוסיה? למה דחוף לענות – מה שכל פוליטיקאי מתחיל יודע: למה דחוף לענות על שאלה היפותטית כשאתה נקרא ראש הממשלה החליפי ושר החוץ? למה לא לומר: נגיע לנהר – נעבור אותו, נשקול את המצב? לא. אז כרגע אנחנו מסובכים עם אוקראינה, עם רוסיה, מאות אלפי יהודים נמצאים שם בקהילות היהודיות, אלפים רבים של ישראלים נמצאים גם שם וגם שם. למה? ככה. כי זו ממשלת הפרשנים. נורא בא לפרשן, לכולם. מדברים בשנים האחרונות על מעבר של אנשי תקשורת לכנסת, לפוליטיקה. כזאת כמות של פרשנים אני עוד לא ראיתי אף פעם.

אפשר לדבר גם על פרשנויות אחרות. טס שר הביטחון לוועידה מאוד מאוד חשובה בגרמניה, במינכן. יש הרבה דברים והרבה אתגרים לדבר עליהם שם: הנושא האיראני, נושאים שבאמת – חיזבאללה, חמאס – נושאים שמאיימים על מדינת ישראל, על עצם הביטחון שלנו. לא, צריך לדבר על פנסיות תקציביות, דברים שפשוט קשה מאוד, קשה מאוד אפילו לקלוט. גם כאן, למה? יצר הפרשנות.

אפשר מזה ללכת לתחום הכלכלי. אני מאוד שמחתי לשמוע ששר האוצר היה באיזשהו בית קפה והוא היה מלא. גם אני הייתי בבית קפה, אדוני היושב-ראש, באזור תעשייה מאוד נחמד, עם המון משרדים, המון מגדלים כאלה, בנייני משרדים. אני הכרתי את בעל המקום ואמרתי לו: איזה מיקום מצוין יש לך; בטח מפוצץ אצלך בארוחת הצוהריים. אז הוא אמר לי: על מה אתה מדבר? המשרדים ריקים. אנשים לא באים לעבודה – זה היה לפני כמה שבועות. אנשים לא באים לעבודה. אין פה אף אחד בארוחת הצוהריים. מקסימום אולי מישהו יזמין למשרד. לא יורדים.

אבל אני כרגע לא שר האוצר. לי מותר לשוחח עם בעל בית קפה ולשמוע את הפרשנויות שלו על המצב הכלכלי. שר האוצר במקום זה צריך לבוא עם תוכנית מסודרת איך מתמודדים עם המצב הזה שהעסקים קורסים. לא, לא צריך לעשות שום דבר. הרי קורונה היא נזלת. לא צריך לעשות סגרים. דרך אגב, באמת לא צריך לעשות סגרים, אבל כשאתה נוסע שבועות ברחבי הארץ בלי פקקים, זה לא אומר דרשני? לזה אפילו פרשן לא צריך להיות. אתה נוסע בכבישים ריקים ואומרים: אין סגר, הכול בסדר, לא צריך לפצות.

תראו את המחאה של אנשי העסקים הקטנים. אני, דרך אגב, את חלקם מכיר מן ההפגנות ליד הבית שלי, כשהייתי שר הבריאות, כשכן – במדינה לא מחוסנת – נאלצנו לסגור. יצאתי ותמיד דיברתי איתם. לא זלזלתי בהם אף פעם. לא ראיתי בהם אויבים שלי שבאו להציק לי. אבל כרגע אפילו ליחס הם לא זוכים. הם רצים לחברים באופוזיציה, שלפחות מישהו ישמע אותם, כי בממשלה לא שומעים. העיקר – דורשים להחזיר את ההלוואות, שמא מישהו ירוויח כמה גרושים.

אפשר להמשיך בהרבה פרשנות: על הביטחון האישי של האזרחים, הפרשנות בנושא של פגסוס – שעוד לא שמעתי, אחרי ההתלהבות הראשונית, אם קמה ועדת חקירה, לא קמה ועדת חקירה, איכשהו הנושא הזה נעלם. אפשר לשמוע אולי גם איזושהי דעה קצת יותר נחרצת בנושא של הרצח הבלתי-פוסק, שרק אתמול ושלשום אנחנו מתבשרים על פיצוצי מכוניות ועל רציחות. נכון, זה היה, לא פעם ראשונה בתולדות המדינה, אבל בכזאת הצטברות ובכזה היעדר תגובה? בשמעון הצדיק? אתה היית מפקד המחוז, מכיר את השטח מצוין בירושלים. תגיד, זה מתקבל על הדעת ש-200 מטר מן הביטוח הלאומי ו-300 מטר מבתי מלון שכולם מכירים, וועדי עובדים נוסעים לשם לנופש, שורפים תשע פעמים מכונית? שורפים את הדירה? ברוך השם שאין להוסיף "על יושביה", אבל אנחנו לא היינו רחוקים משם. ועל הדברים האלה, כפי שאמרתי, מקסימום אנחנו שומעים קצת פרשנות; תוכנית התקפית, רצינית, אנחנו לא שומעים.

אני השארתי רק באמת לסוף לומר כמה מילים בנושא משבר הקורונה. גם כאן הפרשנויות מאוד מעניינות, מאוד מעניינות. מסתבר שהגל עובר. מעניין. יש גל שלא עובר? גם צונאמי, שהורג אלפי אנשים, הוא בסופו של דבר עובר; כל הגלים, לכן הם נקראים "גלים" – הם עולים ויורדים. כל השאלה היא מה קורה באמצע, אם יושבים וצופים ואומרים שמכילים את המתים. גם בתחילת המשבר, כשעוד לא ידענו את המילה "אומיקרון", וגם היום, אנחנו שומעים שאפשר להכיל מתים, לא נורא. השאלה היא למה במדינה מחוסנת צריך להכיל מתים. האם לא היה לפחות ניתן לעשות משהו ולנסות? לנסות? אין 100% של הצלחה. אני, דרך אגב, לא אומר, ויושב כאן גם קודמי בתפקיד, השר ליצמן, ואף אחד אף פעם לא שמע אותי אומר – אני שמעתי כשפנו אליי ואמרו את זה כמה מן החברים בממשלה הנוכחית ובקואליציה הנוכחית. אף פעם לא אמרתי: החולים האלה מתו בגלל הממשלה. החולים מתו בגלל הקורונה, אדוני, לא בגלל הממשלה. אבל בהיעדר המעש של הממשלה, הכניעה המוחלטת לקורונה, השאלה היא באמת אם היא לא הגבירה את מספר המתים, אם ניתן היה לעשות משהו אחרת. ואני אומר: כן היה ניתן לעשות אחרת.

אנחנו באמת נמצאים במצב שבו הממשלה לא ראויה לאמון באף אחד מן התחומים האלה. באף אחד מן התחומים האלה אין תוכנית, אין הצלחות, אין התקדמות, אין מענה. אני כולי תקווה שההנהגה במדינת ישראל תתחלף, ואני כולי תקווה שאנחנו נוכל להחזיר לתודעה של האנשים במדינה הזאת שיש בעל בית, יש ידיים על ההגה, יש תוכניות, יש עשייה, וגם אם אין 100% של ההצלחה, יש תקווה ויש עתיד לאזרחים במדינה הזאת. תודה רבה.