ציון יום הסובלנות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי חברי הכנסת, הדיון שלנו כאן היום על סובלנות הוא דיון רחב מאוד, וכנסת ישראל, ראוי שתעסוק בו לא רק היום אלא בכלל במשך זמן רב. הרעיון הזה של טולרנטיות, של טולרנציה בכלל, הוא ברמה המוסדית וגם ברמה הפילוסופית חלק מתוך ההתקדמות הפילוסופית של המאה ה-18. עד המאה ה-18 טולרנטיות למעשה נתפסה כקבלה של הרשע בתוך הכנסייה. רק אחר כך נושא הטולרנטיות היה מזוהה יותר עם קבלת הפלורליזם – גם בכנסייה מול הרפורמציה, כמובן, וגם כחלק מהשפה של הדמוקרטיה והליברליזם. לא בכדי אבות התורה הזאת, כל מי שלומד כאן פילוסופיה פוליטית, מדע המדינה – ואנחנו רואים פה חברים שלמדו אצלנו – יודע שהדברים האלה נוסדו באמת בשלהי המאה ה-18 במסות של ג'ון לוק, וולטר וכל מה שלמדנו.

הרעיון היה – – –

תן לי – – –

אני לא רוצה להיכנס, אני לא רוצה כרגע להיכנס כאן עם חברי לוויכוח. יש פה שאלות של ההבנה של המושג כמו שאנחנו מציגים אותו כחלק מתוך הקבלה של האחר בתוך קונסטלציה של חברה פלורליסטית דמוקרטית, לא בתוך תפיסות עולם, אם זה בודהיסטיות ואם זה תפיסות עולם אפילו בחלק מתוך המסורת היהודית וכן הלאה – לגר, ליתום ולאלמנה, כל אותם דברים – אלא כחלק מתוך מערכת פלורליסטית דמוקרטית, שדעתך תישמע אפילו אם אני לא מסכים איתה, ולא משנה כרגע אם וולטר אמר את זה או שזה נאמר אחר כך, אחרי, שכתבו החברים של וולטר. אני לא נכנס לוויכוחים האלה, רק אומר כך.

בתווך, רבותיי, יש לנו כמובן הבנה שהחיים אינם בנויים רק על מערכות דמוקרטיות, ליברליות ופלורליסטיות. האדם עצמו, וגם האומות, בנויים על הגדרה מאוד נוקשה של עמית ואויב. כל חיינו הלאומיים, כל חיי האומה, כל חיי המדינה, כל הרעיון הזה של הפרדה בין עמית לאויב, הם חלק אינטגרלי מתוך החיים של הקבוצה הייחודית כפי שהיא מייחדת אותה. לכן, אי-אפשר לעשות את ההפרדה הזאת שכולנו חיים רק באיזה "קומביה", חברה של "קומביה" כזה, שנרקוד ביחד; אנחנו לא באיזה חברת גלובלית שיש בה רק הרמוניה, אלא יש בה הפרדות נוקשות מאוד של מדינות, כפי שגם אתה אמרת קודם, עם אינטרסים מובהקים, עם קהילתיות מובהקת, עם רצון להפריד בין האני לבין האחר.

בו בזמן, מדינת ישראל נוסדה גם על בסיס ההפרדה בין הזהות שלה, המדינה שלה, לבין האחר, אבל גם מתוך תפיסה של טולרנטיות בתוכה – לקבל את השונה ולהכיל את כל הזרמים. הדבר הזה הלך והתקדם במובן הזה שהזרמים כאן בחברה מצד אחד הלכו והתרבו – גם הדמוגרפיה הישראלית וגם הפוליטיקה הישראלית וגם כניסתן של קבוצות נוספות הביאו לידי כך שיש הרבה יותר גוונים בחברה הישראלית. הגוונים האלה יוצרים לעיתים מתחים. הגוונים האלה משנים את ההרמוניה שבפילוסופיה פה, כמו שאתה יודע, קראו לה "תפיסה רפובליקאית". מה זה הרפובליקאיות? זה בניגוד לליברליזם; זה חברה יותר הומוגנית; זה חברה שהיא יותר מזוהה האחד עם השני, שאין בה הבדלים בין האחד לשני. גם זה חלק מהמסורת הדמוקרטית, לא רק פלורליזם.

ולכן אנחנו מדברים פה היום, אדוני, על נושא מאוד חשוב. אתה דיברת עליו במובן שלכם, שלך, של איך אנחנו, בחברה שהופכת להיות חברה רבת-גוונים, ממשיכים לחיות ביחד למרות ההבדלים האלה. ההבדלים האלה הם לא רק בפוליטיקה כאן; הם הבדלים בין דת למדינה שילכו ויחריפו כאן. כי הזהות שנמצאת היום בקרב קבוצות מסוימות – כפי שאמר לי חבר הכנסת גפני: ממלכתי וחרדי – תרתי דסתרי, לא יכול להיות ביחד, או כפי שאחרים חושבים, שדברים לא יכולים להתקיים אחד עם השני, כפי שראינו אתמול בשדולה לעם היהודי: אם רק תגעו לי בכותל; זה רק שלנו, זה לא שלכם. לא יכול להיות.

ואותו דבר בתוכנו, וגם עם ערביי ישראל. גם בקרבנו היהודים וגם בקרב הערבים חייבים להתחיל להוריד את ההפרדה בין עמית לאויב. זה לא דבר פשוט. הסכסוך המזרח תיכוני המדמם יצר את הקווים האלה בצורה מאוד חדה. אידיאולוגיות קשות במזרח התיכון, אידיאולוגיות ברבריות לעיתים במזרח התיכון, הובילו לידי כך שחרדות של עמית–אויב נוצרו כאן.

ולכן, הקריאה שלי היום לאנשים בבית הזה: קואליציית השינוי היא בהחלט יוצאת דופן. היא בהחלט רגע מכונן בחברה הישראלית. נקבצנו כאן, אנשים משמאל ומימין, ערבים ויהודים, דתיים ושאינם דתיים, וזה יכול להוות משאב לגיוס הסובלנות במובן הזה שלמען חיים של קדמה, למען ערכים של שלמות החברה ולמען ביטחון החברה שמתאפשר לא רק לקבוצה הדומיננטית בה אלא גם למיעוט, ראוי לנו לקבל אחד את השני ולהבין את היתרונות שבטולרנטיות.

לכן, מעל הבמה הזאת, אני קורא היום לכולם להבין את המסורת הזאת, לגייס אותה לטובתנו, בלי לשכוח את ההבדלים – כי ההבדלים נשארים, אין מה לעשות – אבל בו בזמן לזכור שהמחיר שאנחנו נשלם על חוסר טולרנטיות, על שפה נוקשה, על שנאה, הוא פי כמה וכמה מהמאמץ שנעשה כאן וייעשה כאן להבא לאפשר לחברה הזאת לזנק לגבהים חדשים בעידן של מודרניות, בעידן של קדמה, בעידן של שגשוג, שיכול לאפשר לכולם ליהנות מהפירות אם רק ידעו להבין את הייחודיות העצומה שנוצרה כאן במדינת ישראל. תודה רבה.