קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה תמר, חבריי חברי הכנסת, ברשותכם, אני רוצה לדייק את הפירוש של המילה סובלנות. באנגלית, כמובן, tolerance, בעברית סובלנות ובערבית "תסאמוח".
"תסאמוח". בשלושת השפות, בשלוש השפות, בוודאי, בשלוש השפות אנחנו נמצא שהפירוש המילולי, מה שעומד ביסוד הערך הזה, זאת הנכונות לסבול את האחר. אבל את האחר – לא בעשייה שלו או באמירה שהוא אומר שזאת זכותו להגיד ושהיא לא פוגעת באחרים, אלא לסבול את האחר כאשר הוא עושה מעשה או אומר משהו שלכאורה פוגע בך, ואז יש לך נכונות לסבול את האמירה הזאת, לוותר, להתאפק ולסלוח, ואז אתה מבטא את הערך הזה של סובלנות. כי אין משמעות לסובלנות אם אין נכונות לסבול משהו מהאחר.
אני אתן דוגמה: עכשיו אדוני היושב-ראש נתן לי חמש דקות. אתה לא מבטא את הערך הזה במשך חמש דקות כי זאת זכותי לעלות לכאן ולדבר במשך חמש דקות, אבל בהנחה שאני עובר את הזמן ומתחיל להוסיף עוד ועוד דברים, אתה תבטא את הערך הזה ואתה מאפשר לי להמשיך לדבר על חשבונך ועל חשבון חברי כנסת אחרים, ולכן אפשר להגיד שעכשיו אנחנו מממשים את ערך הסובלנות בהתנהלות הזאת.
אנחנו נחזור לסובלנות הפוליטית ולאי-סובלנות הפוליטית. לפני כמה חודשים – אין ספק, כל חברי הכנסת; לצערי, אף חבר כנסת מהליכוד לא נמצא כאן באולם – במשך חודשים, כמעט שנה ומשהו, ניהלנו עם ממשלת הליכוד שיתופי פעולה. לאורך התקופה, אין ספק שחברי הליכוד, גם ראש הממשלה וגם אחרים, דיברו בצורה יפה על רע"מ ועל מנסור עבאס. הדברים השתנו והחלטנו להצטרף למחנה השינוי ולהקים ממשלה. לכאורה אנחנו פגענו בהם בזה ששלחנו אותם לאופוזיציה, אבל זאת זכותנו לקחת את העמדה הפוליטית שאנחנו רואים שמשרתת את הציבור שבחר בנו. זה חלק לא מהמשחק הדמוקרטי אלא מהערכים הדמוקרטיים, והסובלנות הוא אחד מהם. אין דמוקרטיה בלי סובלנות, אחרת על כל מחלוקת תהיה מלחמה.
מה התפתח בשורות הליכוד? ניסיון לפגוע, להאשים, לא כחלק מפולמוס פוליטי לגיטימי אלא כהאשמות: תומך טרור, חבר חמאס ועוד כל מיני דברים, ואז לסגת מכל התהליך הזה של מתן לגיטימציה למפלגה ערבית שתהיה חלק מהמערכת הפוליטית ותממש את הזכות הדמוקרטית לייצג את הציבור שבחר בה.
לכן אי-אפשר לטעון שהליכוד הפגין סובלנות פוליטית, והיום הוא לא מפגין סובלנות פוליטית. הוא הפגין בעבר אינטרס פוליטי, מין אופורטוניזם כזה. אם התהליך הזה הוא לטובתו אז הוא יגלה, במירכאות, "סובלנות", ויביע רצון לשותפות, שיתוף פעולה ורצון לשלב את האזרחים הערבים ואת נציגיהם. אבל גם היום הוא נוקט עמדה אופורטוניסטית ומנסה לקעקע ולמשוך את הלגיטימיות שהוא עצמו קידם בתקופה האחרונה.
אין חברה – בעצם, אם מדברים על מה שמחבר אנשים יחד, הלכידות החברתית היא שמביאה את כולנו, על כל הגיוון שציינת, אדוני היושב-ראש, יהודים וערבים. גם בקרב היהודים וגם בקרב הערבים יש מגזרים שונים, יש חילוקי דעות שאנחנו רואים. אנחנו, חברי הכנסת הערבים, בדרך כלל מסתכלים על המחלוקות בהיבט של יהודים–ערבים, אבל אנחנו לא שמים לב שגם בקרב היהודים עצמם ובקרב הערבים עצמם אין סובלנות ויש שיח אלים, מילולי ולא מילולי. אני אחד האנשים שסבלו לא רק משיח מסית, גם בתוך החברה הערבית, אלא גם מאלימות פיזית. לכן אני טוען שהמשבר, או כל משבר שחברה עוברת, ביסודו הוא משבר ערכי, ולא רק סכסוכים לאומיים או סכסוכים דתיים. כי אם יש משבר ערכי שלא מתבטא בערך הזה של סובלנות, של נכונות לתת מהזכות שלך, לוותר, אז אנחנו לא יכולים להמשיך ביחד בכל רמה שהיא – ברמת המדינה, ברמת החברה, ברמת היישובים.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, התמקדתי יותר בסובלנות הפוליטית ובאי-סובלנות הפוליטית. כמובן, בדת יש סובלנות ויש גם אי-סובלנות. בתפיסה הדתית שלי, שמושתת על פסוק מאוד חשוב בקוראן, שהוא (אומר בערבית: "ולאלה העוצרים את כעסם והסולחים לאנשים, כי אללה אוהב את המיטיבים".) אין כפייה בדת – אז תמיד אמרתי שאם בדת, באמונה עצמה, אין כפייה, אז מה אתם מתארים לעצמכם, שתהיה כפייה בנושאים אחרים – חברתיים, כלכליים, פוליטיים וכו'?
ושורה אחרונה: הביטוי "תסאמוח" בערבית אומנם לא בא בהקשר של הקוראן, להגיד את המילה "תסאמוח", אבל אנחנו מוצאים שם מספר רב של ביטויים שמביעים את התוכן שיש בביטוי "תסאמוח". ואני בוחר שלושה ביטויים שמנסים לתת את הערך הזה ואת הדירוג שיש בגילויי הסובלנות כלפי האנשים. בפסוק בקוראן שאומר: (אומר בערבית: "ולאלה העוצרים את כעסם והסולחים לאנשים, כי אללה אוהב את המיטיבים") בעצם אנחנו מדברים על שלושה דברים: השלב הראשון בגילוי הסובלנות זה (אומר בערבית: "ולאלה שעוצרים את כעסם",) שאתה תתאפק כלפי האחר, ואף שאולי אתה מציג פנים, אתה כועס, המדרגה הראשונה – שאתה תתאפק; המדרגה השנייה, (אומר בערבית: "והסולחים לאנשים",) זה הנכונות לסלוח – אני סולח לך ואתה סולח לי; המדרגה השלישית זה הנכונות – (אומר בערבית: "כי אללה אוהב את המיטיבים".) בעצם אתה תהפוך, אתה תחצה את הקו ותעשה טוב עם מי שפגע בך. אתה מתאפק קודם כול, אחר כך אתה סולח, והמדרגה השלישית – אתה אומר לו: לא רק שאני סולח לך על הפגיעה, אני מוכן לתת לך, אני מוכן – חסר לך משהו? אני מוכן לתת לך אותו כדי שנוכל לרפא את הפצעים שקורים בין אנשים, במיוחד על רקע סכסוכים, על רקע מאבקים שונים ומשונים. תודה, אדוני היושב-ראש.
783 מילים של מנסור עבאס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.