קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אין שרה? אין שר? תשבי, גברתי, אני אשמח.
אני לא בטוח. השרה תוכל לכבד אותנו, בבקשה? אז אמתין לכבודה.
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, גברתי השרה, היום נציין בכנסת את יום הסובלנות. על משה רבנו, מנהיג העם היהודי, נאמר בספר שמות, פרק ב', פסוק י"א: "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסִבְלֹתם. וירא איש מצרי מכה איש עברי". רש"י הקדוש מביא את מדרש תנחומא, שמדגיש על הפסוק: וירא בסבלותם – נתן עיניו וליבו להיות מצר עליהם. לזכות להיות המנהיג הגדול ביותר שקם לעם היהודי, משה רבנו, עליו השלום, זה לא פשוט.
כולם מכירים את המדרש שמשה רבנו היה רועה את צאן חותנו יתרו, ואחד הכבשים ברח מהעדר, ואז משה רבנו רדף אחריו עד שראה שהוא בסך הכול חיפש אפיק מים לצימאונו. אז משה רבנו נשא אותו על כתפיו והחזירו חזרה לתוך העדר. סובלנות זה לראות בצער הזולת, להבין למצוקות הקשות שיש לעם, לראות את השונה, לראות את הרעב, את המסכן, את המוגבל, את אלה שאיש לא מבין לכאבם. כפי שאומרים: לעולם השבע לא יחוש ברעבו של הרעב. לאהוב מישהו זה לדעת מה חסר לו, לסייע בידו.
ישנו סיפור חסידי שממחיש את זה, ששני שיכורים היו יחד בפונדק, ומתוך מצב רוח טוב האחד התרפק על השני בידידות. ואז אחד שאל את חברו: האם אתה אוהב אותי? אז השיכור השני אמר לו: ברור, בטח. ואז הוא שאל אותו: אתה יודע מה חסר לי? מה אני צריך? אז ענה לו חברו: מהיכן לי לדעת מה חסר לך? ואז חברו ענה לו: איך אתה יכול לאהוב אותי אם אינך יודע מה חסר לי?
החובה עלינו, כמנהיגי ציבור, להיכנס פנימה, לתוך הקושי של העם, לדעת את מחסוריו, את נאקותיו, ובפרט בתקופה הקשה הזאת, שמטילים לצערנו מיסים על הציבור. הקושי הוא גדול וקשה בפרט למשפחות ברוכות הילדים, שמתקשות לסיים את החודש, והן טרודות בין תפילת "על הניסים" לבין תפילת "על המיסים". הקושי שלהן רב, והסובלנות זה לדעת מה מחסורם, לסייע בידיהן לפחות להביא פת הביתה בכבוד ולסיים את החודש.
מספרים על עשיר רשע שהיה נוהג לצער אנשים ולבזות אותם בתעלוליו. יום אחד הוא ראה עני בפינת הרחוב ונתן לו סלסלה מכובדת עטופה בטוב טעם. העני פתח את הסלסלה ונדהם שבעצם היא מלאה בקוצים ודרדרים ובזבל ואשפה. המבוכה שלו הייתה גדולה עבורו, ובצד עמד העשיר וצחקק על העני, כשהלך לו מעשה הקונדס הרע הזה שהוא עשה. למוחרת הגיע העני לבית הקפה, שם היה נוהג העשיר בצוהריים לשתות קפה, ואז העני ניגש אליו עם סלסלה מפוארת עטופה. העשיר בתחילה אמר לו: אני מכיר את התרגיל הזה, אני עשיתי לך את זה אתמול, ורצה לסרב לקבל את הסלסלה, אך לאחר מכן הוא השתכנע, פתח את הסלסלה ומצא שם זרי פרחים ריחניים. הוא נדהם. העני הסביר לו שכל אחד העניק לשני את מה שיש לו בליבו, ולכן הוא נתן לו פרחים.
אנו חייבים לעשות כל מאמץ לפעול מתוך רגישות ואהבה לכל אזרח ותושב בארץ, ולדעת שהגזרות של היום, לצערנו, מוכיחות שאין לנו לא סבלנות ולא סובלנות לא למסכן, לא לעני, לא לדל, לאלה שבאמת מחפשים בסך הכול להביא טרף לביתם. לכן, דווקא בהזדמנות הזו של יום הסבלנות והסובלנות, אני קורא לממשלה: אנא, תפעילו רגישות. לפעמים זה מאוד מאוד כואב גם לראות בדיחות ציניות של שר האוצר. כשבאים אליו בטענות על נושא החד-פעמי, אז הוא עונה בצורה כזאת שלא מתאימה לאדם שמחשיב את עצמו לשר אוצר: מה, לא שמעתם שיש מייבש כלים? לא ידעתם שיש מדיח כלים? אלה דברים – לא ככה עונים לאנשים שנמצאים במצוקה. טיפה חמלה, טיפה רחמנות. גם אם עושים גזרות קשות, מצופה ללוות את זה בקמפיין מסוים כדי להסביר לעם מה היו האילוצים, למה עושים את הדבר הזה, אבל כשלא עושים את זה ועושים את זה, זה נראה אכזרי, ואנחנו ביום הסבלנות והסובלנות חייבים לשרש מידות רעות מתוכנו. תודה רבה.
602 מילים של משה אבוטבול. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.