קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, האמת, אני רוצה להמשיך את מה שהרב מקלב התחיל. קודם כול, תנחומינו למשפחה שאיבדה את הילד.
אבל לענייני הכנסת. רם בן ברק, אני ראיתי – לא אקרא לזה ויכוח – את הוויכוח השקט שהיה פה על כל הכללים, נרמסו או לא נרמסו. אני תלמידו הפרלמנטרי של יושב-ראש הכנסת בוועדת הכספים, והוא יכול להודות בכך ולהגיד אם זה נכון או לא נכון. כבוד היושב-ראש, אתה זוכר שכשעברנו על תקציב – תקציב המשכי או לא תקציב המשכי – היה שם סעיף של כמה זמן זה יגיע לכנסת וכמה זמן לממשלה. בסופו של דבר, הוויכוח היה שהכנסת צריכה יותר בשביל לנשום. מה אמרנו בפעם האחרונה שזה היה? 55 ימים לכנסת ו-45 לממשלה.
קודם כול, תודה רבה. אבל אני רוצה להגיד לך, שיבינו, בוא נדבר על הברוטו. בברוטו, בחוק החדש שיגיע לפה נתנו 85 יום לממשלה ו-55 יום לכנסת.
ברוטו, זה לא משנה. אבל בכל אופן – – –
אה, נכון, הם הכניסו שזה לא כולל חגים ושבתות.
אני מבקש, אתה היושב-ראש, תעשה את הכול כדי שזה לא יקרה, גם למען עובדי הכנסת. אתה גם יושב-ראש הבית הזה, לא רק שלנו אלא של כל עובדי הכנסת, ואני חושב שצריך לדאוג גם ללשכה המשפטית. אתה יודע, בכל דבר בסופו של דבר יש לנו גם את האיום הפרלמנטרי. אין עניין שמחר בשעה 14:00 נגיע לוועדת החוקה ונשים רק על הסעיף הזה 5,000 הסתייגויות, ואני לא זורק סתם מספרים. אני לא זורק סתם מספרים, ואני אומר למה, למה – – –
164 מילים של ינון אזולאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.