קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בגלל זה אני שואלת אותך איך היית מעדיף.
התחלתי קודם, בנאום הקודם, להעלות איזושהי סוגיה. אז באמת גם העליתי את הסוגיה של הדיור הציבורי, ומי כמוך יודע שזה אחד הדברים והנושאים הראשונים שבהם נגעתי כשנכנסתי לכנסת. אבל זה בהחלט לא היה הנושא היחיד, היו הרבה נושאים נוספים. הייתי גם יושבת-ראש השדולה לצדק חלוקתי, ביחד עם חברי מיקי זוהר ועם עוד חבר נורא יקר, שלצערי הרב לא נמצא כאן, כי הוא שילם את המחיר על היותו חבר בשדולה לצדק חלוקתי. קוראים לו יוסי יונה. ויוסי יונה, יש לו כנראה איזשהו חוש צדק פנימי, והוא, מעבר לזה שהוא היה נמצא במחנה שמדבר על האידיאלים ועל חזון ועל הרצון לעשות צדק וצמצום פערים – – –
אתה יודע שייעדו אותו בכלל להיות איזה מכונאי, הוא סיפר לי. רצו לשלוח אותו לחינוך מקצועי. אמרו: זה מה שיצא ממנו. למזלנו הרב ולמזלו, ואולי גם – אבל הוא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל, כי הדרך מאוד מאוד קשה כשמייעדים אותך למקום מסוים.
אבל למה אני הזכרתי אותו? כי כאב לו העיוות הזה, שבמדינת ישראל יש קטע כזה ש-600,000 איש יושבים על 86% מהקרקעות במדינת ישראל. אבל זה לא רק שהם מתיישבים במקומות האלה – אני אספר לכם שכל ה-92% האחרים מתגוררים ברשויות שתופסות פחות מ-14% מהשטח. אבל רוב שטחן של המועצות האזוריות חולש לא רק על שטחים חקלאיים – ואנחנו זוכרים את בג"ץ הקרקעות, שאמר שהקרקע היא משאב מאוד מאוד יקר, ולכן גם כשאנחנו באים לחלק איזושהי חלוקה, צריך להביא בחשבון את הצדק החלוקתי. בג"ץ הקרקעות, לצערי הרב, נשאר אות מתה בכל מה שאנחנו דנים בו. לאורך השנים לא יצקו לזה תוכן; אמרו: זה באמת פסק דין מאוד תקדימי, אבל מעבר לזה לא עשו הרבה.
רוב שטחן של המועצות האזוריות חולש על שטחים חקלאיים, שטחי אש, מחנות צה"ל, שמורות טבע, פארקים, אבל בין לבין צצו אלפי מפעלים, קניונים, מרכזים מסחריים, בתי מלון, שמניבים כסף רב. הארנונה שהמפעלים משלמים להם נכנסת ישירות לקופות המועצות האזוריות, ונוצר מצב אבסורדי שעיירות פיתוח, רשויות ערביות גם ומועצות שלידן – המועצות האזוריות שוחות בכסף, העובדים והקונים והצרכנים מגיעים לאזורי מסחר האלה, שמן הסתם ממוקמים איפה? איפה שיש הרבה שטחים. ולכן מי שנהנה מהכסף הזה זה אוכלוסייה מאוד מאוד מצומצמת ואליטיסטית.
עכשיו, אתן לך דוגמאות. בנתניה מצטופפים 190,000 תושבים על 29,000 דונם. לידה, המועצה האזורית חוף השרון ודרום השרון חולשות – 36,000 תושבי המועצות האזוריות דרום השרון וחוף שרון חולשים על כ-150,000 דונם, שכוללים מאות מפעלים ואת כל מרכזי הבילוי והקניות הנוצצים שלאורך כביש החוף. ב-9,800 הדונם של כפר סח'נין גרים היום 27,000 תושבים. לידם, ב-180,000 הדונמים של המועצה האזורית הסמוכה, משגב, גרים 23,000 תושבים. משגב כוללת גם את אזור התעשייה תרדיון, הסמוך לסח'נין.
בדימונה מתגוררים 40,000 תושבים על 172,000 דונם; בערד – 23,000 תושבים על 93,000 דונם. במזרח לשתי הערים, על שטח של 1.6 מיליון דונם, משתרעת המועצה אזורית תמר, ויש בה שישה יישובים: עין גדי, עין תמר, נווה זוהר, הר עמשא, חצבה ונאות הכיכר. המונים. כולם ביחד – כמה, דודי? כמה אנשים? תזרוק. נו, כל מספר זוכה.
על 1.6 מיליון דונם, המועצה האזורית תמר – –
– – 1,300 איש. 1,300 איש. רוב שטח המועצה אומנם לא מיושב – – –
השטח כולל את מפעלי ים המלח, את כימיקלים לישראל ובתי מלון, שמשלמים ארנונה של 65 מיליון שקל בשנה, שזה שליש מהתקציב של דימונה וזה ממש 50% מהתקציב של ערד.
עכשיו, תגיד לי, אפשר לחיות עם האי-צדק הזה?
ניסינו לשנות. אתה יודע מה אמרו ליוסי יונה, חברי הקיבוץ? מה אמרו? פעם אחרונה שאתה רואה את הכנסת מהספסלים. אם אתה לא לוקח את החוק שהגשנו לצדק חלוקתי, לגבולות, לקביעת גבולות חדשים, אתה תראה את הכנסת מערוץ הכנסת, 99. אתה חושב שלא סגרו איתו חשבון? איפה יוסי יונה היום? הוא היה חבר כנסת מאוד חרוץ, אבל כנראה שבישראל הראשונה, באליטות, גם להיות יונה וגם להיות דעתן זה קצת יותר מדי. ועוד לבוא ולהגיד להם: חבר'ה, לא רק לדבר צדק – גם לעשות צדק, זה היה יותר מדי. ואת ההבטחה שלהם הם קיימו. הוא הקים איתי את השדולה, אבל הוא שילם את המחיר של אותם אנשים שאכפת להם מהחוג המאוד-מאוד-מאוד מצומצם שלהם, אם אתה גם בצבע הלא-נכון, ואוי ואבוי, יש לך דעה אישית, ואתה לא מתקפל בפני הכוח והמשטר המפא"יניקי של פעם, שהוא קיים גם היום – והיום ביתר שאת הוא מציץ ויוצא החוצה.
אז היום מה רוצים לעשות בהסכמים הקואליציוניים?
אני אביא אליך, לוועדה. לא, למה אני מספרת לך, עבאס, אדוני היושב-ראש?
אני אגיד לך, כי אני מתכוונת להביא את זה לוועדת הפנים שלך, ואתה, יש לי הרגשה שיש לך איזשהו חוש צדק בסיסי. ובסיפור הזה, בוא ננסה לראות, לא רק להכשיר את היישובים שלכם וזה, אלא גם להבין את התחושה שכל אותם – אני לא אקרא להם ילידים, אבל תושבי עיירות הפיתוח, הילדים שלהם, של כל אותן עיירות שהם בנו אותן – –
– – כ-reservoir של כוח עבודה זול. הרי רצו להיפטר מהערבים בתור כוח עבודה בקיבוצים. מה עשו? הביאו את המזרחים והקימו עיירות פיתוח ליד. לכן, אנחנו הפכנו להיות העבדים החדשים שלהם, והיום העיירות נחנקות – אין להן גבול, אין להן לאן להתפשט. בכל הרחבה אנחנו צריכים להתחנן לקיבוצים שיסכימו, תמורת מיליונים, לשחרר קצת קרקעות כדי שהילדים יוכלו לקנות בהמון כסף את הזכות לגור ליד ההורים שלהם.
אז אנחנו נמשיך בזכות דיבור הבאה. תודה.
860 מילים של אורלי לוי אבקסיס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.