קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה להגיד לכם שקודם באתי מהוועדה המסדרת. כרגיל, הבריונים גם זרקו אותנו מהוועדה. כרגיל. הפעילו את סעיף 98. אני רוצה לספר לכם מה הסעיף הזה. אני, כיושב-ראש הקואליציה, מעולם לא הפעלתי את הסעיף הזה. תמיד באתי בדין ודברים עם האופוזיציה.
אין בעיה. תזכור תמיד – אני רק אומר: אני שמח על מה שאתם עושים, בגלל שהרי יום אחד לא תהיו פה, ואז אנחנו ניקח את זה.
אחרי זה תעלה, תדבר כמה שאתה רוצה.
אני רק אומר: זה כתוב ומצולם. לכן, כשניקח את זה עוד שלושה צעדים קדימה – לא בג"ץ-שמג"ץ, זה לא יעזור. ככה נחליט, ויכול להיות שלא ניתן לכם בכלל לדבר. זה הסיפור. אז אתם תרגישו עכשיו בריונים, על הסוס. הינה, אין בעיה. אתם פשוט לא מבינים כמה מהר מתחלפים בצדדים. אתם שוברים כל נוהג בכנסת. שמתם בוועדות אנשים שמעולם לא היו בכנסת. גב' סילמן לא יודעת מה זה לנהל ועדה בכנסת, בוודאי לא ועדה כזאת, בוודאי לא יושבת-ראש קואליציה – אין דברים כאלה; אתה מביא אנשים שהיו פעם, שמבינים קצת – וכנ"ל לא טופורובסקי. לכן האלימות היא פשוט בלתי נתפסת. תמיד אמרתי שהשמאל זה האנשים הכי אלימים, הכי בריונים והכי מושחתים במדינת ישראל, ואתם מראים את זה הלכה למעשה. אפילו מהמקפצה אתם לא מנסים לעשות את זה, לכאורה אפילו, אצטלה, ככה, אולי.
עכשיו, אני רוצה לומר לך, אדוני ראש הממשלה בפועל – – –
סעיף 98 מגדיר את זמן הדיון. אז אני מודיע לך, אני מעולם לא הפעלתי אותו – – –
אתה לא היית בארבע השנים שאני וביטן היינו פה. אני לא הפעלתי אותו מעולם, מעולם. תמיד התווכחנו ובסוף הגענו לעמק השווה. דרך אגב, כשאני אומר "עמק השווה", זה 56 שעות דיון שנתנו פה. מיקי לוי לבד עמד כאן שבע שעות, לבד, רק הוא. אני לא מדבר כרגע על 10 שעות, 12 שעות. למה? יש דמוקרטיה. אצלכם אין דבר כזה. זה מוטבע בכם, האלימות מוטבעת בכל אחד מכם.
לא, בכולכם. זה מוטבע. אתה אפילו לא מבין – אני, גם כשאני יכול, אני לא עושה.
אני, כשניהלתי את ועדת הפנים, הוצאתי אולי חמישה אנשים במשך שלוש שנים, שנתיים וחצי, חמישה-שישה מקרים. אצלכם זה קורה בעשר דקות. מה נראה לך, לא באו ח"כים חדשים – – –
אבל אני מודיע לך – דרך אגב, גם היושב-ראש לא יודע. גם הוא לא היה איתנו בכנסת כאשר – – –
היושב-ראש. גם הוא פה שנתיים. אני מדבר איתך כשאני הייתי יושב-ראש הקואליציה – – –
שנייה, מסביר לך. היינו פה ארבע שנים תמימות – מעולם לא הפעלתי את הסעיף. הייתי יושב-ראש הקואליציה – מעולם לא הפעלתי אותו הלכה למעשה. תבדוק אותי, דרך אגב. יש פרוטוקול, תבדוק.
אני הייתי יושב-ראש הקואליציה. יושב-ראש הקואליציה מחליט אם להפעיל את הסעיף או לא, לא יושב-ראש הכנסת.
רם בן ברק, הכול שקר וכזב. החבר'ה שלכם לא מקבלים שום החלטות, הם לא יודעים לקבל. אנחנו קיבלנו מסגרת עכשיו – – –
אז אני אומר לך שלא. 500 שעות דיון היו לפי הפרוטוקול. אנחנו רוצים להתכנס, בטח לא לשלוש שעות. דרך אגב, מעולם לא היה פער כזה. אז אנחנו רוצים עשר שעות, ובסוף נתכנס לשש שעות, שבע שעות. אבל לא משנה, תראה דיון של הגב' סילמן – – –
לא יודע, לא היה אפשר להתווכח. היא עדיין עם הפטיש, רק מוציאה אנשים. היא אפילו לא מבינה את האירוע.
עכשיו אני רוצה, רבותיי, לגעת בשני נושאים.
לא, לא, לא, סיכמנו. עד עכשיו זה היה פרוצדורה.
ראש הממשלה בפועל, הרי אני מכבד אותך. דיברנו פה, תפעיל את השעון עוד הפעם.
מה קרה, יש לך פה איזה אלפיים איש? פעם הייתי מתקרקר – תאמין לי, אם אני יושב-ראש ואתה שם, נותן לך רבע שעה: דבר, הינה. מה, אנחנו לוקחים זמן של מישהו? לא.
אני רוצה לומר, אדוני, ראש הממשלה בפועל, תקשיב, שר החוץ נסע עכשיו לאמירויות לפתוח שגרירות. צילם את עצמו במטוס. כנראה מישהו צילם אותו. הוא לא יודע לעשות סלפי – עם האוזניות, הכול, משחק אותה כאילו הוא עכשיו איש חשוב.
איש חשוב. דרך אגב, אתם באמת מחקים את ראש הממשלה, אלה שנכנסים עם הספרים וכו'. לא חשוב. אבל כשהצבענו – תתפלא – על ההסכם, הוא לא הצביע. הוא עצמו לא הצביע בכנסת בעד ההסכם. עכשיו, הוא צריך לנסוע לשם ולהסביר להם למה הוא לא הצביע. הוא העליב אותם, הוא לא רצה את הסכם השלום. אז זה רק מראה לך מי זה הבן אדם: בן אדם שהיה בצה"ל בעיתון במחנה, ראה את הגדר של הקריה; בן אדם, אני לא בטוח שהוא עשה בכלל אי פעם בחייו מילואים; בן אדם שבקושי גמר 12 שנות לימוד ועכשיו הוא שר החוץ של מדינת ישראל. גם לא מצביע לזה, זה בן אדם באמת חסר בושה. אז תשלח את המנכ"ל שלך. הרי לא הצבעת, העלבת אותם. תשלח את המנכ"ל שלך, הרי אתה לא באירוע, אתה התנגדת לאירוע. אני, דבר שאני מתנגד, אני לא הולך אליו, אני שולח מישהו אחר. זה – 1.
2. לגבי ההתבטאות של צבי האוזר. אנחנו שמענו את צבי האוזר אומר לקטי שטרית – – –
הוא לא היה פה. אני רוצה לספר לך סוד קטן.
בוא אני אספר לך. אתה יודע מה, בוא אני אראה לך מי זה יושב-ראש המפלגה שלך. ראש הממשלה נתניהו היה אמור – –
בוא נסכם, מר בן ברק: אני אגיד מה שאני רוצה ואתה תגיד מה שאתה רוצה.
אני אומר, אל תתקן אותי. אין צורך. תגיד מה שאתה רוצה.
אבל אנחנו מדברים. עכשיו, אני רוצה לומר דבר כזה.
כשראש הממשלה היה צריך לנסוע לשליחות בארצות הברית, היה צריך קיזוז, והיינו 61, 59. אני יושב-ראש הקואליציה. אני בא למר לפיד ואומר לו: ראש הממשלה צריך קיזוז כדי לנסוע לארצות הברית. הוא אומר לי: לא נותן. אמרתי לראש הממשלה: הוא לא נותן. הוא אומר לי: טוב, אני אדבר – אמרתי לו: בוא תדבר איתו. דרך אגב, כשאתם רואים פריים בטלוויזיה ששניהם יושבים פה, על שני הכיסאות פה, זאת השיחה הזאת. הבוס שלך, לא אכפת לו ממדינת ישראל, לא נתן, עד שלא הלכתי לאביגדור ליברמן ואמרתי לו: תשמע – הוא אמר לי: אם זה לשליחות לאומית, בבקשה.
1,004 מילים של דוד אמסלם. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.