ציון יום בנושא מגפת הבדידות

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה להודות למירב על היוזמה של היום הזה. את מלווה את הנושא כבר הרבה הרבה שנים.

אדוני היושב-ראש, הבדידות לאדם הרגיל היא ברכה, מצד אחד. אף אחד מאיתנו לא רוצה כל היום להיות בעומס של העבודה; רוצה את הרגעים שהוא נמצא עם עצמו. מי שירחיק לכת בספרי החסידים ידע שבדידות זה דבר שהוא – רבי נחמן מברסלב אמר כל הזמן שאדם חייב להעביר יום – –

– – בבדידות עם עצמו; להיות לבד עם עצמך ולחשוב מאין באת, לאן אתה הולך. בסוף קצת זמן לך, למשפחתך, זה תמיד דבר טוב. אבל כשהבדידות מגיעה יום-יום ובכפייה, זה דבר שהוא בלתי נסבל.

אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, בשנים האחרונות, כשעסקתי קצת בחקיקה – מי שחשוף מדי פעם לחשיפות תקשורתיות ולכל מיני דברים שהלב שלך רותח בכל פעם מחדש, כשאתה מגלה שאותם אנשים שנמצאים בבדידות הקשה ביותר שיש, אנשים שאין להם משפחה תומכת, אנשים שאין להם בהכרח אוזן קשבת וגב תומך, הם האנשים שקל ביותר בחברה הישראלית לעקוץ אותם, וזה פעם אחר פעם ובאותם דפוסי פעולה. לצערנו הרב, מי שיעקוב אחרי הפסיקה במשך השנים יראה שיש את אותם עוקצים, ולא פעם אחת, ובסוף מגיעים לאיזשהו איחוד תיקים, משהו סמלי, קנס, כמה חודשי שירות, ובזה זה נגמר.

היום, כשמסתובב אותו נבל, הולך ומנסה לעקוץ את אותה אישה ניצולת שואה, עוקץ לה את כרטיס האשראי – בכל חודש חי על חשבונה. היא אפילו לא יודעת לקרוא בלי ניקוד בעברית, היא לא יודעת איך קוראים את חשבון הבנק שלה. ואותו אדם היום לא נרתע. אין רתיעה אמיתית היום לנוכל שלא לנגוע באותם בודדים, באותם קשישים, באותם בעלי מוגבלויות. אין רתיעה. לצערי, בשלהי הכנסת הקודמת אני העליתי הצעת חוק בכנסת להחמרת ענישה והיא עברה קריאה טרומית. לא יכול להיות שאדם שלוקח – סיפור שאני מכיר, זה גם פורסם בתקשורת – לוקח אישה מבוגרת ובמשך שש או שבע שנים חי על חשבונה. אתה רואה את כל בתי הקפה, דלק – הכול על חשבונה. איזו נכדה צדיקה שביקשה את העובר ושב שלה אמרה: סבתא, לא ידעתי שאת כזאת צעירה, כזאת מבלה. איפה את נמצאת כל היום? ואז אתה מגלה שיש מישהו ששנים חי על חשבונה. הבן אדם הזה הולך לבית המשפט ויוצא בעונש מינימום, ב-30,000 שקל קנס, ובזה זה נגמר. ויש המון תיקים כאלה.

הצעת החוק שלי להחמרת ענישה עברה כאן בכנסת בקריאה טרומית, ולצערנו הרב, משרד המשפטים תקע אותה בכל מיני עילות – ריבונו של עולם: אנחנו לא אוהבים החמרת ענישה; לא נגביל את השופטים. אתה יודע, חלול, חלול. אמרתי לעצמי: אם אותם פקידים ממשרד המשפטים – אם זה היה אבא שלו, אם זו הייתה אימא שלו, הוא היה יכול להגיד: לא נעים, אין החמרת ענישה, נשאיר קצת שיקול דעת לשופטים, או שהוא היה אומר: זה אדם שהמידות שלו מושחתות ולנו, כחברה, אסור לנו להשלים עם זה?

אדוני היושב-ראש, כמו שאתה יודע, על פי פרסומים זרים אני הולך להיות באופוזיציה עוד מעט. כעת אנחנו מנצלים את הדקות האחרונות שלנו בקואליציה. אבל אני, בעזרת השם, את הצעת החוק הזאת – זה נקרא יחדה וזה נקרא נגדה, נכון? אני יכול להיכנס מהנגדה. בעזרת השם, את הצעת החוק הזאת – אני אטרטר את הממשלה פעם אחר פעם אחר פעם, כי אני חושב שאנחנו כחברה לא יכולים להשלים עם העובדה שאנשים מבוגרים נעקצים בצורה כזאת ואין ענישה. הביאו לי היסטוריה של ענישה בבתי המשפט לאנשים שאמרתי לעצמי: אם אחד מהם היה אבא או אימא שלי, הרי אני הייתי משתולל ואנחנו לא היינו עוברים לסדר-היום. השם יעזור ומהיום הזה נוציא דברים טובים ותשובת הממשלה, שאני מקווה שתבוא עוד מעט, תאמר שהיא תתמוך.

אתה בעצם פה. מה סיכמנו?

על מירב אנחנו באמת סומכים שבעזרת השם לא נרפה מהנושא הזה. אמרתי, מירב, שאני לא יודע מי הממשלה שאמורה להשיב; יש פה כמה שאני יודע שבעזרת השם – גם חילי היקר. אני, בעזרת השם, איכנס מהנגדה. עד היום נכנסנו מהיחדה – ניכנס מהנגדה – – –

לא, מתרגלים משם. מותר לאופוזיציה להיכנס גם משם, לחוש את מנעמי השלטון. אם צריך, נעשה גם את זה. בעזרת השם, אנחנו – – –

אני קורא לך להצטרף למצביעיך, בעזרת השם.

אנחנו, בעזרת השם, נעביר את החוק הזה. תודה רבה.